לכל הטורים של ליאור זך-מאור בשוונג

כמעט בכל דבר שאנחנו עושים או נמנעים מלעשות בחיים, יש אלמנט כלשהו של הערכת יכולת עצמית. הערכת יכולת אבסולוטית והערכת יכולת השוואתית וזאת ביחס לסובבים אותנו. כמה אני טוב במשהו? בישול, לימודים, נהיגה, כישורים חברתיים. כמה הייתי מקבל לו הייתי נבחן בתחום הזה? כמה אני טוב בהשוואה לאחרים? איפה הייתי מדורג ביחס אליהם לו היינו נבחנים בתחום הזה? בהקשרי ספורט סבולת, הערכת יכולת עצמית אבסולוטית ויחסית היא קריטית בשוטף ובמהלך תחרויות.

ספורטאים עם הערכת יכולת מוטה כלפי מטה ידרגו את עצמם נמוך ביחס לספורטאים הסובבים אותם | צילום: אלבום פרטי

עוד כתבות אימון
המזונות שיסייעו לכם להתאושש לאחר אימון
מתאמנים יותר ויורדים ביכולת? כנראה שאתם סובלים מתופעת "אימון יתר"
מדוע שינה איכותית היא קריטית לשיפור האימונים והתוצאות שלכם?

שלושת הסוגים השונים של הערכת יכולת עצמית:

לצורך הדיון אני נוהג לחלק את הספורטאים לשלוש קבוצות מוגדרות: הראשונה הערכת יכולת מוטה כלפי מטה, השנייה הערכת יכולת מוטה כלפי מעלה והאחרונה הערכת יכולת מדויקת – על כל אחת מהקבוצות ארחיב כאן.

1. הערכת יכולת מוטה כלפי מטה

ספורטאים הנוטים להעריך את יכולתם כנמוכה מיכולתם האמיתית, יחששו ויתנו הרבה כבוד לכל אימון, לתחרות, ובטח ובטח למתחרים האחרים. הם ידרגו את עצמם נמוך ביחס לספורטאים הסובבים אותם ותמיד יעמדו בשורות האחרונות בקו הזינוק. הם נוטים להיות שמרניים בשוטף ובתחרות ולפעמים מציבים לעצמם "תקרות זכוכית" שמונעים מהם להתקדם. מאידך השמרנות הזאת לפעמים שומרת עליהם מפני פציעות ומפני התפרקויות בתחרויות ארוכות. ככל שהמרחקים ארוכים יותר כך התכונה הזאת מקבלת משמעות יותר חיובית ופחות שלילית. גם מבחינת המשך גרף ההתקדמות בטווח הארוך וגם בתחרות הארוכה עצמה.

ספורטאים עם הערכת יכולת מוטה כלפי מעלה מסתכלים לכל אימון ותחרות ב"לבן של העיניים" | צילום: אלבום פרטי

2. הערכת יכולת מוטה כלפי מעלה

ספורטאים הנוטים להעריך את יכולתם כגבוהה מיכולתם האמיתית, מסתכלים לכל אימון ותחרות ב"לבן של העיניים" – בלי פחד. הם ידרגו את עצמם גבוה יחסית ביחס לספורטאים הסובבים אותם ותמיד יעמדו בשורות הראשונות בקו הזינוק. הם נוטים להיות יומרניים בשוטף ובתחרות. כתוצאה מכך לפעמים הם "מתרסקים" וקורסים במהלך האימון או התחרות. הרבה פעמים הם ישכנעו את עצמם ואת הסביבה שהסיבה להתרסקות אינה הערכת יכולת שגויה אלא גורם חיצוני כלשהו (מזג אוויר, ציוד, תזונה, וכדומה). מאידך, אחת למספר תחרויות "כל הכוכבים מסתדרים להם בשורה" והם מסיימים בתוצאה/מיקום מפתיע לטובה.

3. הערכת יכולת מדויקת

ספורטאים המעריכים את יכולתם באופן מדויק יודעים "מה הם שווים" אבסולוטית ויחסית לספורטאים הסובבים אותם. מוצאים את האיזון בין שמרנות ליומרנות ותעוזה באימונים ובתחרויות בהתאם לסיטואציה ולמטרות הספציפיות. הם לא חוששים "להכניס את היד לאש" או "להוריד את הגרזן" כשצריך, אבל הם לא יתחילו את התחרות בקצב מהיר מדי ולא ריאלי. אם הם יתבקשו לחזות באיזה קצב יוכלו להחזיק באימון מסויים או מה תהיה התוצאה שלהם בתחרות, הם לא יטעו בהרבה. כנ"ל לגבי מיקום ביחס לשותפיהם לאימונים או למתחרים האחרים.

"אופן טבעי מרבית בני האדם אוהבים לקבל חיזוקים חיוביים ומחמאות" | צילום: אלבום פרטי

"מראות ורודות"

אחת הדרכים ללמד את הספורטאי להעריך את יכולתו באופן מדויק הינה באמצעות מתן משוב. באופן טבעי מרבית בני האדם אוהבים לקבל חיזוקים חיוביים ומחמאות ופחות אוהבים לקבל ביקורת. ספורטאים מעדיפים שיציבו מולם מראות "ורודות" בהן הם נראים חזקים ומעולים מכל הבחינות, לדוגמה: "הרסת את המנוע של המסילה מרוב מהירות", "אתה חזק", "אתה הכי חזק בקבוצה", "יש לך פוטנציאל מטורף", "עשית תחרות מדהימה", "בתחרות הבאה אתה תנפץ את השיא שלך", "אף אחד כבר לא מסוגל להחזיק איתך בקצב".

אלו הן רק מספר דוגמאות מייצגות למשפטים הנאמרים לפעמים לספורטאים על ידי הסובבים אותם. לא קשה להבין מדוע, לפחות בטווח הקצר, זה מאוד נעים לאגו ואפילו קצת ממכר. כולם מרגישים מצויין, כולם יוצאים טוב, אידיליה בהתגלמותה. אחר כך כשהספורטאי נכשל בהשגת מטרתו, מוצאים כבר איזה צ'יזבט מקורי שמסביר את העניין ואפשר להמשיך הלאה לסבב נוסף של העצמה מלטפת.

"מראות שחורות"

מאידך אפשר תמיד להציב מול הספורטאי מראה שחורה ולתת לו משוב "שלילי" באופן עקבי: "המסילה כמעט נרדמה מהמהירות שלך", "אתה חלש", "אתה הכי חלש", "אין לך פוטנציאל", "עשית תחרות גרועה", "בתחרות הבאה אתה תכשל בוודאות", "אף אחד כבר לא מסוגל לסבול את הקצב האיטי שלך".

יש מאמנים שהם חסידים של הצבת מראות שחורות לספורטאים כגורם מדרבן וכדי שלא "יתמלאו בעצמם" ויחשבו שכבר אין להם לאן להשתפר. אני לא מאמין בזה. השחרת התמונה באופן עקבי, גורמת לדעתי לירידה במוטיבציה בטווח הארוך ולא מעלה אותה. מה גם שהספורטאי עובר תהליך של "למידת חוסר אונים", שבו הוא מבין שלא משנה מה הוא יעשה וכמה ישתפר – תמיד הוא יקבל רק משוב שלילי.

אחד התפקידים של מאמן הוא לנסות לסייע לספורטאי ללמוד להעריך את יכולתו באופן מדויק | צילום: אלבום פרטי

"מראות אמיתיות"

אני חסיד של הצבת מראה אמיתית מול הספורטאי. לטוב ולרע. תמיד. במיוחד כשעובדים עם ספורטאים בוגרים. לדעתי המראה האמיתית היא הכי אפקטיבית. בטח ובטח כשהשיקול המרכזי הנו ההתפתחות של הספורטאי בטווח הארוך.
זאת גם כנראה אחת הסיבות שיש לי תדמית של מאמן ובן אדם "קשוח" ולא פשוט לעיכול. אני לא אומר לאנשים את מה שהם היו רוצים לשמוע רק בשביל שיאהבו אותי וירצו להמשיך להתאמן בקבוצה. אני אומר לאנשים את מה שאני חושב שהם "צריכים לשמוע". צריכים לשמוע על מנת להשתפר כספורטאיי סבולת וכדי להגשים את שאיפותיהם בתחום. לא חשוב אם זה מרתון ראשון של מישהו או עשירי. לא משנה אם זה גבר או אשה, בוגרים או מבוגרים. תמיד האמת. כשהיא חיובית היא חיובית וכשהיא פחות חיובית אז היא פחות חיובית. פעם נעים לשמוע את המשוב ופעם פחות. ככה זה גם בחיים "האמיתיים" מחוץ לתחביב, לא?

מדי פעם מישהו נעלב ממני. לפעמים מפני שהוא פשוט לא מצפה שיתנו לו משוב כן על ההתנהלות שלו בשוטף, או על קבלת ההחלטות שלו בתחרות. הוא לא רגיל לזה. לוקח זמן להסתגל. אבל לעתים קורה שדרך העברת המשוב שלי מהולה ברגשות אישיים שלי ונעשית בתזמון ו/או בדרך לא אופטימליים. בעיקר עם ספורטאים שאני חושב שיש פער גדול בין הפוטנציאל הפיזיולוגי שלהם, לבין הביצועים שלהם בפועל. אכפת לי מהם ואני מתאכזב בשבילם ואפילו קצת מתעצבן. זה כמובן לא בכדי לפגוע בהם. להיפך. חבל לי בשבילם ואני מתוסכל לראות אותם עושים משהו שהוא רחוק ממה שהם היו יכולים לעשות לו היו מתנהלים אחרת. כשזה קורה ואני מזהה את זה בזמן אני נוהג להסביר את מניעיי וכשצריך אז גם להתנצל בפניהם.

ויסות ההערכה העצמית של הספורטאי

כפי שאני רואה את הדברים אחד התפקידים שלי כמאמן הינו לנסות לסייע לספורטאי ללמוד להעריך את יכולתו באופן מדויק. במידה ואני מתרשם שמישהו מעריך את יכולתו באופן מוטה כלפי מעלה וכתוצאה מכך הוא פוגע בעצמו, אני מנסה "ליישר אותו כלפי מטה" בעדינות הראויה ובמינון הנכון. ולהיפך, במידה ואני מתרשם שמישהו מעריך את יכולתו באופן מוטה כלפי מטה וכתוצאה מכך הוא פוגע בעצמו, אני מנסה "ליישר אותו כלפי מעלה" בעדינות הראויה ובמינון הנכון. השיטה הטובה ביותר לעשות את זה מורכבת לדעתי משילוב של דיבורים ומעשים. הוכחות וסימוכין. במידה ולדעתי הספורטאי מעריך את יכולתו באופן מוטה כלפי מעלה, אני מבקש ממנו להסביר לי מדוע הוא חושב כך. על סמך מה? אימונים מסויימים? תחרות? טסט כלשהו? ולהפך, במידה ולדעתי הספורטאי מעריך את יכולתו באופן מוטה כלפי מטה, אני מנסה להביא בפניו הוכחות וסימוכין לכך שהיכולת שלו גבוהה יותר ממה שהוא מעריך. אבסולוטית ולפעמים גם יחסית.

איזו הערכת יכולת עצמית הכי יעילה?

מהנסיון שלי כמאמן וכפסיכולוג ספורט, הערכת יכולת עצמית מדויקת היא הכי יעילה. הספורטאי צריך לדעת את יכולתו ולהתנהל בהתאם לה. גם באופן אבסולוטי וגם באופן יחסי. ספורטאי כזה הוא יומרני ולא מציב מעליו תקרות זכוכית מצד אחד, ומצד שני הוא ריאלי ומתנהל בהתאם ליכולתו האמיתית ולא בהתאם ליכולת מדומיינת כלשהי. אם בכל זאת אתבקש לבחור בין ספורטאי סבולת מרחקים ארוכים עם הערכה לקויה של היכולת, אעדיף כמעט תמיד ספורטאים עם הערכת יכולת מוטה כלפי מטה. הם מתקדמים לאט ובסבלנות, "ניגשים לדברים מלמטה", ובונים את עצמם נכון, משתפרים ביכולת ומטפסים בהדרגה בסולם היחסי-השוואתי עם שותפיהם לתחביב. "צניעות ספורטיבית" היא דבר חיובי לספורטאיי סבולת מרחקים ארוכים. בטח ובטח בשנים הראשונות שלהם בתחום. לוקח זמן ללמוד להאמין שהיכולת שלך גבוהה. לבנות את הביטחון. אבל מהנסיון שלי אלה שיש להם את הסבלנות הראויה בסוף מגיעים יותר גבוה.