אליפות העולם בשחייה במים פתוחים תמה ונשלמה. היא כללה 7 משחים תחרותיים. התוצאה בחזית המדליות מגלה תמונה מובהקת. צרפת סיימה עם 6 מדליות מ-7 משחים – ארבע זהב, אחת כסף, ואחת ארד. למעשה, בתחרות ניצחונות בין צרפת לבין שאר העולם, צרפת ניצחה את כל שאר העולם ביחד (ארבע מדליות זהב לצרפת, שלוש זהב לשאר העולם).
השחיינים ה"ים תיכוניים" שלטו באליפות הזאת. מים פתוחים באגם בלאטון במסגרת אליפות העולם 2017 | צילום: Elekes Andor
עוד כתבות בנושא
סיכום אליפות העולם בשחייה
שחר רסמן סיים המקום ה-16 באליפות העולם במים פתוחים
מה אתם צריכים לעשות לפני שאתם נכנסים לשחות במשחי מים פתוחים?
איטליה שסיימה עם 2 כסף ו-3 ארד, היא המדינה עם מספר המדליות השני באליפות המים הפתוחים. עוד הכפילו מדליות: ארצות הברית – 1 זהב, 2 כסף, והולנד – 1 זהב, 1 כסף.
המדליסטים מצרפת (כמו גם ההולנדית שרון ואן רואנדל שזכתה במדליית כסף ומתאמנת עם בכירי שחייני צרפת כבר שנים) שוחים ומתאמנים בנרבון – 7 דקות נסיעה מחוף הים התיכון במערב צרפת. איטליה גם היא מדינה ים תיכונית.
הסטטיסטיקה פשוטה – שחייני אגן הים התיכון משתי מדינות לקחו 12 מתוך 21 המדליות שחולקו באליפות העולם במים פתוחים. התחרות היתה באגם. מותר להעריך שאם היתה מתנהלת בים מלוח, היתרון של שחייני הים התיכון היה גדול אפילו יותר.
אז מכאן השאלה – למה לא ישראל? בעצם, באמת, למה לא אנחנו?!?!
עיקר השחייה התחרותית בעולם ב-100 השנים האחרונות מתנהלת בבריכות. מדינות שחייה מובילות שמות דגש כמעט בלעדי על שחיית בריכות. ברובן, ממילא אין ימים ואגמים שיכולים לשמש לשחיית מים פתוחים למשך יותר מאשר חודשיים-שלושה בשנה.
בארצות הברית, במדינות צפון אירופה, מזרח אירופה, ואפילו בסין וביפן, האפשרות לנצל ימים ואגמים לשחייה היא מוגבלת ומצומצמת. הם ממילא פחות נמשכים לענף הפתוח. בנוסף, השחייה, לפחות לפי שעה, מצטלמת טוב יותר בבריכות, והיכולת של מותגי השחייה להציג את מרכולתם בטלוויזיה, עדיפה לפחות כרגע בבריכות. השחייה בבריכה היא דבר הרבה יותר מדיד, הרבה יותר מדויק, ולמי שמכיר – האימון מתנהל תמיד מול מחוג השניות של השעון. הדיוק של הזמנים והמרחקים האלו, קיימים נכון לעכשיו הרבה פחות בשחייה בים.
מדינת ישראל, בכל הנוגע לשחיית מים פתוחים תחרותית, מתנהלת תחת חשיבה שלא השתנתה כבר עשור או יותר. המצב הגיע לכדי כך ששחייני הים החובבים שהפכו בישראל לקהילה גדולה ולא פעם "מורעלת", יחד עם שחייני הים מגילאי המאסטרס (מעל גיל 30), מקדימים בחשיבה, בתעוזה, וביצירתיות במים הפתוחים, את הזרוע התחרותית של הענף. שחייני הים מנסים, משנים ומשלבים סוגי אימונים ושחייה, הרבה יותר ממה שמתרחש אצל הצעירים.
טוב שיש לנו מספיק שחיינים חובבנים בארץ שלא מוותרים על הים | צילום: ניר עמוס
מעבר לכך, רבים משחייני הבריכות הטובים ברמה התחרותית הישראלית, ואפילו מאמניהם, אומרים בסתר (או שלא בסתר), שהם "לא סופרים" את הים; "לא מסתדרים איתו"; שענף המים הפתוחים הוא "למי שלא מצליח בבריכה". ליאוניד קאופמן, במשך כשני עשורים מאמן נבחרת ישראל בשחייה, השיב לי פעם כששאלתי אותו על מים פתוחים בכנות פשוטה – "זה ענף אחר. לא התחום שלי." כבוד לקאופמן שאינו חושש להיות גלוי לב בעניין. מה שחסר, אלו עוד 10-20 מאמנים שדווקא כן מבינים בתחום, ויכולים לסחוף את ענף המים הפתוחים התחרותי בישראל להישגים שמתקרבים לאלו של צרפת ואיטליה.
חייבים לציין שהיו לנו ויש לנו הבלחות. דניאל קציר עשה קריטריון אולימפי ב-2008 ומסיבה שעד היום נותרה לא ברורה די הצורך, לא נשלח לבייג'ינג. מיכאל דימיטרייב הצטיין בתחרויות אירופאיות. יובל ספרא נותן כבר כמעט עשור מרשים למדי, ובאליפות הנוכחית סיים שחר רסמן במקום ה-16 המצוין במשחה ל-10 ק"מ. אבל אם נודה באמת, כמעט אף אחד לא הכיר את ההישגים של דניאל קציר ב-2008, ורק חלקכם הקטן מאוד מכיר את השמות דימיטרייב, ספרא או רסמן.
האם לא הגיע הזמן שהממונים על השחייה התחרותית הישראלית יעשו ריסטרט, יחשבו מסלול מחדש, יחליפו דיסקט, ועוד שלל קלישאות ממוחשבות, ופשוט יבינו את מה שכבר הבינו בצרפת ובאיטליה? המים הפתוחים הם הבית שלנו בריכות (שיש בכל מקום בעולם) אין לנו מספיק. במים הפתוחים, יש לנו יתרון מקומי אדיר.
הגיע הזמן שמאמני השחייה התחרותית באגודות השחייה בישראל ייצאו מהדוגמטיות של "בריכה בלבד". אין סיבה שכפי שהמאמנים פועלים לאיתור ואימון כישרונות בפרפר, גב, חזה, מעורב וחופשי, הם יפעלו גם, כעניין של פרקטיקה שגרתית וקבועה, לקחת את שחייניהם למים הפתוחים, לתרגל אותם שם, ולאתר ולאמן את המתאימים והמוכשרים לשחות במרחב הפתוח.
הגיע הזמן ששחייני ישראל התחרותיים בכל הגילאים, בעיקר בסגנון החתירה למרחקים (אך לגמרי לא רק), יפנימו ויבינו שהסיכוי שלהם להתברג בצמרת העולמית הגבוהה בשחייה תחרותית, להגיע להישגים, ואפילו לתור ברחבי העולם כשחיינים תחרותיים מהדרג העליון, עשוי להיות טוב יותר במים הפתוחים מאשר בבריכה.
הגיע הזמן שננצל את המשאבים הטבעיים שלנו – הים התיכון, הכנרת וים סוף, ותחרויות המים הפתוחים שמתקיימות בהם כתריסר פעמים בשנה – גם לתועלת תכליתית, וגם לשחרור והנאה של שחייני הבריכות בים הפתוח.
יחד עם זאת, באליפות אירופה לנוער במים פתוחים שהתקיימה במרסיי, סיים אתמול (שבת) מתן רודיטי בדבוקה הראשונה במקום הרביעי לאחר שקבע 1:52.05 שע' במשחה ל-10 ק"מ. הוא הותיר מאחור שחיינים ממעצמות שחייה חזקות כגון גרמניה, איטליה, רוסיה, הונגריה – האם התוצאה הזו היא תחילת המפנה?
