"כי אם שוחט הוא משהו חוץ מעצמו, הרי הוא הקול הישראלי של ארתור לידיארד, המאמן המשפיע ביותר אי פעם על עולם הריצות הארוכות." הטור של אברום בורג
מאת:אברהם בורג
מישהו חכם אמר פעם שריצות ארוכות הן הספורט של האנשים האינטליגנטים. אמנם לא כל החכמים רצים אבל רבים מהרצים הם חכמים ומשכילים. ולא מדובר רק באינטליגנציה המוכרת לנו אלא בכל שבע החכמות האנושיות, התבונה והרגישות וכל השאר. הריצה כזהות, כמשמעות, כחברות, כהתבוננות וכחכמה. וחכם הריצה הכי חכם בארץ הוא נחשון שוחט.
נחשון שוחט (בלבן) מרוץ הר לעמק 2010
כשהתחלתי לרוץ, רצתי נגד איזה אויב פנימי שהסתתר בתוכי מימי ילדותי, התחריתי עם שדי העבר. רצתי נגד ולא בעד, ריצה שלילית ולא חיובית. עם השנים השדים התעייפו ואני התאהבתי במאמץ, בגוף המשתנה, בבהירות המחשבה ובכל הערכים המוספים המוכרים לנו. יאיר קרני בנה לי את התבניות הראשונות אבל הריצה היתה אז עוד חלולה לחלוטין. רצתי רק עם הגוף ואת השאר השארתי מחוץ למסלולים. אחרי כמה אלפי קילומטרים פשוט נתקעתי במקום. הכל היה אותו דבר, שיגרה של הנאה שהיא יותר שיגרה ופחות הנאה. שלא לדבר על האהבה שפינתה מקומה לשיעמום מקובע.
"עופר, אני תקוע”. התלוננתי לעופר שלח. חכם גדול בזכות עצמו.
"נחשון שוחט אמר לי שכדאי להוסיף עוד ריצת טמפו אחת בשבוע", ייעץ לי. וכך נכנס שוחט לחיי. חיפשתי אותו בגוגל ונקלעתי לעולם חדש קריאה. מחשבות חכמות, מרגישות ואינטלקטואליות על הריצה ועולמותיה. ביטויים רגישים, מדוייקים, כמעט כמו שירה של מישהו שמבין את האדם שבתוך הנעליים, את הלב שמאחרי רצועת החזה. לא רק את השרירים, הגליקוגנים, ה"קירות", והקילומטרים. מתוך מאמריו התכתב שוחט הלא מוכר עם הנפש המוכרת לי עד שיעמום. באמצעותו הרגשתי שיש לי עוד אברי ריצה לא משומשים כלל; הנפש, הנשמה, האוזניים הפנימיות והשכל.
לקח לי זמן לאתר אותו. הוא לא חמקן כלל. נהפוך הוא, זמין ונדיב לכל מי שמבקש אבל הוא כל כך ביישן ונחבא אל כליו ולכן החיפוש ארך הרבה זמן.
זה הזמן להבהיר: שוחט איננו מאמן. הוא רץ בעצמו ובמעט שעות הפנאי שלו הוא דולה מתורתם של אחרים ומשקה את הרצים. הוא שתה בצמא את תורתם של גדולי המאמנים בדורנו, הוא רץ עם רפי וישניצר ומרגיש שדב קרמר הוא אחיו הבכור. הוא משכיל בסגנונם של חכמי הדורות הקודמים, אלה שידעו הכל על המון דברים. גם הוא פשוט יודע הכל. על הנעליים של הפינים במאה ה- 19 ועל העליות של הקנייתים בעיבורה של ניירובי. הוא יודע למה ידו האחת של גברהסלאסי קצת עקומה. ומה תהה לעצמו זאטופק בקילומטר השלושים במרתון הראשון שלו (“אנחנו לא רצים לאט מדי"? למי שמתעניין). הידע הזה הופך תחת ידיו הכותבת לתורה שלימה.
כי אם שוחט הוא משהו חוץ מעצמו, הרי הוא הקול הישראלי של ארתור לידיארד, המאמן המשפיע ביותר אי פעם על עולם הריצות הארוכות. זה שעקרונותיו כל כך פשוטים ומדוייקים: הרבה קילומטרים בהרבה שנים, ועוד קילומטרים ושנים ככל הניתן. ועל זה מוסיף שוחט את שלו: הרבה אבל ברוֹך, אל תהיה קשה עם עצמך. אל תרוץ נגדך, תרוץ בעדך. אתה קודם לריצה שלך. אתה המהות והריצה אמצעי ולא להיפך. הריצה דרכו היא סוג של פעולת נפש חסידית, ה"מוג'ו" – הקסם הקסום – הוא קורא לזה. שמחת החיים וחדוות הריצה. הוראותיו הן שילוב בין לבטיו המתמידים של נחשון האדם הרגיש תמיד יחד עם קשיחותו של שוחט הרץ למרחקים ארוכים. איש מלא ניגודים וגשרים. עורך דין פלילי למענם של הרעים שבבריות שהוא גם פרטנר אוהב אדם לטובים שברצים. שותף בוגר ותומך ברגעים הקשים של החיים.
אחרי מרתון ברלין האחרון הוא כתב פוסט נפלא ששווה לקרוא בו שוב ושוב כדי להבין אותו, אותנו ו"למה בכלל". אני כמו רבים מחכה לספר הריצה הישראלי של נחשון שוחט.
יש בישראל המון מועדונים, הרבה מאמנים. שפע של חכמה וניסיון מצטבר. אבל יש רק נחשון שוחט אחד. אני יודע שהדברים נשמעים דביקים, קיטשיים וחנפניים. אבל הם אמיתיים. אין פעם אחת שאני משוחח את "שיחת הריצה" עם חברים ושותפים ששמו לא עולה. הוא כותב ומשפיע, הוא רץ ומשיג. הוא מקור השראה. הוא האינטלקטואל הכי חשוב של הריצה הישראלית דהיום. הוא האיש שהוריד לי את השמיים ומאז אני בעננים.
