"הבדל חשוב בין ספורטאי מקצועי לספורטאי חובב, הוא שבעוד שעל ספורטאי מקצועי להתאים את היכולות למטרות, ספורטאי חובב מתאים את המטרות ליכולות." תומר גמינדר חווה את הפציעה הראשונה במהלך האימונים לישראמן אך גם ראה את נקודת האור
מאת:תומר גמינדר
הדרך לאיש ברזל היא ארוכה, ואחד הדברים הצפויים ביותר לאורך הדרך אלו הפחות מתוכננים: פציעות ומחלות מחד, טיולים וחופשות מאידך. השבוע הזה הביא עימו את המפגש הבלתי מתוכנן הראשון. מאחר ובתוכנית הייתה "ריצת נשמה" בנחל חווארים לאור ירח יחד עם חברים, הקדמתי את 'הארוכה' של השבוע ליום רביעי לפנות בוקר. במהלך הריצה בשדות כנראה דרכתי על עצם כלשהו, ולאחר הריצה הופיעו כאבים בכרית כף הרגל שהמשיכו והתגברו במהלך היום. כדי להימנע מהחמרת הנזק, כתוצאה מניסיון להימנע מעומס על הרגל הכואבת והעברה לא מודעת של העומס לרגל השנייה, נאלצתי בצער לוותר על הריצה לאור ירח. למותר לתאר את "הקנאה" שאכלה בי למקרא תיאורי האושר של מסיימי הריצה. חברים אמיתיים לא יכלו פשוט להסתפק בתיאורי הסבל והחום של ריצה ארוכה מאוד באזור ים המלח במקום לשפוך מלח על הפצעים?
פציעות בכלל הן אחד הפחדים הגדולים המלווים אותי לאורך כל הדרך. אם בכל המאמרים נוהגים לחלק את הפציעות בצורה מדעית לפי האיבר הפגוע, חומר הפציעה וכו', עבורי העולם נחלק בצורה פשוטה הרבה יותר. ישנן פציעות הנגרמות כתוצאה מחבלה: מכה, דריכה לא נכונה (כמו השבוע), בעיטה באבן או גזע עץ, סיבוב קרסול וכו'. עבורי פציעות אלו מתקשרות לריצות הניווט – הריצה מחוץ לשבילים נושאת בתוכה סכנה אמיתית כתוצאה ממשטח הריצה הבלתי אחיד, כמו גם מכך שרבים מן המכשולים נסתרים מן העין בתוך העשב, וקיומם מתגלה רק בדיעבד. החשש מפציעה מיותרת במהלך האימונים הביא אותי לוותר בשנה שעברה על כל הניווטים במהלך ההכנות לישראמן, רק כדי להגיע לסף הטייפר ואז למתוח משהו ברגל בעקיפה מטופשת של גברת שהלכה עם כלב על המדרכה (בסוף התגלה כלא כלום, אבל לרגע אחד חוויתי את הפחד הנורא שהנה כך בצעד מטופש אחד התנדפו להם תשעה חודשי אימונים).
הסוג השני של הפציעות הן פציעות הנובעות מעומס יתר. למרות שהכאב המיידי שלהן קטן בהרבה, מספר רב מהן מרמזות על בעיות עמוקות יותר, זמן ההחלמה מהן ארוך, והן נוטות לשוב ולחזור. בסיבוב הראשון שלי בספורט, כשלקחתי את התוצאה ברצינות, סבלתי מפציעות כאלו לעיתים קרובות. דווקא באימונים לאיש ברזל, למרות העומס הגדול מאי-פעם שחוויתי, לא חוויתי כלל פציעות אלה, בעיקר בזכות גישה בוגרת יותר וגרף עומסים נכון.
בריצת בוקר ארוכה, בשעות שהשמש טרם זורחת, פתאום יצא לי משפט מהסוג שאיש השיווק שלנו תמיד הוסיף ל-PR כציטטה מדברי: "הבדל חשוב בין ספורטאי מקצועי לספורטאי חובב, הוא שבעוד שעל ספורטאי מקצועי להתאים את היכולות למטרות, ספורטאי חובב מתאים את המטרות ליכולות." הסיבה שהמשפט הזה מצא חן בעיני היא שהוא מתמצת הבדל בסיסי בראיית העולם בין הספורט המקצועי, בו הפודיום הוא ההבדל בין להיות או לחדול, ולכן הצורך להקריב הכול, כולל הבריאות האישית, בכדי להגיע לרמת ההישגים המוכתבת על ידי יריביך; לבין הספורט החובבני בו המטרה העיקרית היא הספורט כדרך חיים, והרצון לעסוק בו לאורך שנים. בעוד שבסיבוב הראשון שלי בספורט חסרתי את הבגרות, הניסיון והידע להבדיל בין השניים, היום הדברים ברורים לי הרבה יותר, וכתוצאה מכך אני מוצא את עצמי מגיע לתוצאות טובות מאי פעם וללא הפציעות שאפיינו את האימונים בעברי.
סיכום השבוע שחלף:
למעט התקלה שנבעה מהחבלה בכף הרגל, אימוני השבוע עברו ממש לפי התוכנית, למרות עוד שבוע חם ולח במישור החוף, ונקבע קו מים עליון חדש לזמן ולק"מ השבועיים. הגוף ממשיך ומסתגל למאמצים הנדרשים ממנו, והתוצאות המתקבלות בימים אלו דומות לתוצאות שהתקבלו בשנה שעברה בשיא האימונים, מה שמעלה את התקווה שאעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי בתחרות עצמה.
במקביל לשבוע שלי השבוע היה גם השבוע המכריע בטור דה פראנס, שלווה ואכזבות קשות. אם בשבוע שעבר האירוע "הקשה" היה ההכרה בעובדה שהשנה ארמסטרונג לא יצלח לעבור את המכשול ויגיע פודיום, השבוע לווה בהתנהגות הלא ספורטיבית ולא אתית של קונטדור, שניצל את נפילת השרשרת של שלק שלבש את החולצה הצהובה על מנת לעקוף אותו, לזכות בחולצה הצהובה וכנראה בטור כולו. למחרת היום – בטיפוס הגדול לטורמלה מצאתי את עצמי מעודד את שלק, ומאוכזב קשות משלא מצא את הכוחות להשיל את קונטדור מעליו וליצור פער זמנים משמעותי לטובתו.
נקודות האור של השבוע:
– הריצות בעומסים אירוביים (75% מרזרוות דופק) דורשות יותר ויותר מאמץ, ומהירותן גוברת בהתמדה. יהיה מעניין להגיע לריצה מסודרת ולבחון את הקצבים במבחן אמת.
– שיפור דומה חל ברכיבה, כאשר כאן יש מדדים מעט ברורים יותר. השבוע, באימון אירובי על סימולציה של המסלול של מרתון בוסטון התקבל קצב ממוצע של 32 קמ"ש, שמשתווה לרכיבה המהירה בשיא האימונים לישראמן שנה שעברה.
– נרשמתי לחצי מרתון פארק הירקון, הריצה המסודרת הראשונה עבורי מזה זמן רב.
– איגוד הניווט ומועדון הטכניון יצאו ביוזמה לריצת שטח אמיתית ראשונה בארץ ביער מגידו: "לא מסלול, לא כביש, לא דרך עפר ולא סינגל – שטח". מסלול הריצה עצמו יהיה מסומן היטב, ויעבור מספר פעמים דרך נק' הזינוק/סיום כדי לאפשר למשפחות להיות חלק מהחוויה. גם המחיר יהיה אטרקטיבי – 55 ₪ בלבד בהרשמה מוקדמת. מבטיח להמשיך ולעדכן.
סיכום יומי (תכנון מול ביצוע):
מצטבר שבועי (תכנון מול ביצוע):
