בפרק הרביעי בסדרה מספר עדי דיוטש על החוויה של אליפות ישראל בטריאתלון, שהתקיימה במסגרת טריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת, כשהוא בעיצומן של הכנות לישראמן סמסונג 2013
מאת:עדי דויטש; צילומים: "צלם אותי"
• 226 דרכים להגשמה עצמית חלק שני – כאן
• 226 דרכים להגשמה עצמית חלק שלישי – כאן
אחד מאירועי הספורט הגדולים בישראל, טריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת, אליפות ישראל, מאות ספורטאים עושים פעמיהם דרומה, בכביש הערבה תנועה עירה של רכבים, אופניים במגוון צבעים ,חבילות של powerbar בטעמים ועוד ועוד תרחישים מעוררי ריגושים.
מאז התוודעתי לעולם הטריאתלון הגברתי את תדירות ביקורי בעיר אילת ואני מתחיל לגלות כלפיה סימני אהבה.
אני משכנע את עצמי כי זו תחרות הכנה, שאין מה להילחץ,שיש לשמור על רוגע! נו טוב, לא ממש. זה אמנם נחמד לומר את זה ולדבר על זה, אבל עמוק בפנים הלחץ קיים. אני תמיד מקווה שהתוצאה תהיה איכותית ומשמעותית. אז מה זה כל זה? מן מנגנון ההגנה שכזה? אולי.
בניגוד לפעמים האחרונות שבהן זינקתי למקצה הספרינט, זו הפעם הראשונה שאני עומד לקחת חלק במקצה האולימפי. אני חש שהגעתי לעולם של ה"גדולים".
ההגעה למלון "ספורט", מרכז העצבים של התחרות, תמיד מעלה את פעימות הלב. אני מתחיל לחוש את ההתרגשות, עוקב אחר התכונה של ה"לפני”, מצטופף עם כולם סביב רשימת המשתתפים, מאמת פרטים ובודק את סדר הזינוקים. הליך הרישום היה קצר וענייני והשאיר חלון הזדמנויות ראוי להיכרות מעמיקה עם מתחם ה-EXPO על כל חידושיו, וכמובן, איך לא, למפגשים עם חברים בענף.
בוקר התחרות! מזג אויר קריר הקביל את פנינו, הכניסה כבר מותרת לשטח ההחלפה. האופניים מוקמו, ה"רגליים" הונחו בסדר מופתי ולידם נעל הרכיבה ונעל הריצה. משקפיים יש, מספר יש והקסדה מוכנה. ביקורת ציוד אחרונה, דקות אחרונות של הכנה וירידה נחושה לאזור ההזנקה.
מה עם חימום? שאלתי את זוהר וייס (שמדורג ראשון במקצה) שנתן show רציני עם הדס זוגתו וילדם ה"הולנדי". "אסור להתעייף!" ענה לי ומייד יצא לריצה קלה ואני… אחריו. כמה מתיחות ויורדים לכיוון שטיח ההזנקה. כובעים כחולים ואנחנו מזנקים אחרונים.
|
מחכה לקפטן קוק
מייקי
הבלתי נלאה צופר בזמבורה, ואני מנתר על רגל אחת למים, נותן לגל הראשון לעבור ומייד לאחריו מקפץ. תחושת המים טובה, אני שומר על קצב נוח, מוצא לי את בן הזוג האלמוני שלי, נצמד אליו ושומר לי על כיוון ומקצב. הפעם ה"בויה" המערבית נמצאת מטרים ספורים לפני בויה בדמות 150 מיליון ₪ ("יאכטה מפוארת", כמו שקורא לה יובל) קל להתביית לעברה. במצוף הראשון אני חולף על פני שחיינים מהמקצה הקודם ותחושת הביטחון עולה. היציאה לחוף מהירה יחסית ומפתיעה אפילו את רוחי, רעייתי והעזר שכנגדי (בלעדיה אנא אני בא?) העומדת עם הפרוטזה על החוף ומחכה ל"קפטן קוק" שלה. רק אחרי קריאת כיוון זו היא שועטת אלי ואני שם את התותבת ורץ לכיוון שטח ההחלפה. בדיעבד, לאחר בדיקת התוצאות, למדתי כי את קטע השחייה סיימתי כאשר אני ממוקם 11 מכל המקצה (מתוך 97) בזמן של 28 דקות. |
|
ההחלפה לאופניים הייתה יחסית זריזה ואחרי כ-3.15 דקות כבר הייתי על כנפי ה-Orbea urdo האהובים שלי. בכביש הערבה הקבילה את פנינו רוח סבירה למרות ההבטחות המדאיגות למשבים חזקים. נרגעתי. חלפתי על פני רוכבים ממקצים קודמים וכן חלפו גם על פני לא מעט "טייסים". סיימתי אתה הרכיבה לאחר שעה ו-11 דקות, קצת מאכזב, לא?
התקלויות עם אבנים
הגעה לאזור ההחלפה, מחיאות כפיים ועידוד -איזה כיף לשמוע את זה. החלפתי את רגל הרכיבה בתותבת הריצה (blad), בהחלפה מהירה נוספת (התבוננתי בחבריי שהגיעו וראיתי שלא בזבזתי זמן יקר בהשוואה אליהם). הריצה ל-10 ק"מ התנהלה לאורך דרך עפר/כורכר כבושה, שלא הייתה נוחה לי בגלל סגנון הריצה שלי. אני לא יודע אם ניתן לכנות את ריצתי במילה סגנון , אבל "סגנון" זה גרם לכך שהשתטחתי אפיים ארצה פעמיים, בגלל "התקלויות קלות" עם אבנים קטנות ובוגדניות. למזלן, ליבי היה רך כלפיהם ולא נטרתי להן טינה.
|
הריצה הלחיצה
אותי. ראיתי את הרצים מולי סוגרים עלי, מצמצמים, ממזערים נזקים.לא מעט מהרצים עברו אותי, חלפו על פני תוך עידוד תומך, ועל כך תודתי להם. הסתיימה לה הקפה, תחושת המעבר על השטיח הכחול, נפלאה, מעצימה, הקהל שצבא על המקום עודד ופרגן וחבר'ה – זה עוזר מאוד ונותן בוסט של אנרגיה. עוד הקפה אחת,
עוד 2.5 ק"מ בלבד וכבר רואים את הסוף. הנה, רואים את הגשר, ואני מגביר את הקצב ומאיץ לקול עידודם של חברי הקרובים. בנצי ה"מיוחד" וגיל לין "התותח". זוגתי שתחייה ודיויד קטוע רגל (שזו הייתה בעבורו התחרות הראשונה שבה השתתף) דחפו אותי במטרים האחרונים. שעון נעצר על זמן של שעתיים ו-39 דקות.
מיד הזכרתי לעצמי: היי דויטש, זוכר? זו רק תחרות הכנה לקראת 25.1.2013 , ישראמן סמסונג 2013, שם המרחקים יהיו קצת יותר ארוכים.
|
|
שלישי או רביעי?
אחה"צ התקשר אלי מאמני שי פיפמן ולאחר ניתוח מעמיק של התוצאות בישר לי כי אני שלישי בקטגוריה. לא האמנתי אבל הוא התעקש. גם באתר האינטרנט שמי התנוסס שלישי, לא אכחיש, הייתי מאושר אבל – עדיין ספקן. בדקתי אחרי שעה, ושמי עדיין היה שם! בשלב זה כבר לא התאפקתי ובישרתי לעולם את הבשורה. בשעות הערב התברר שנשמט שמו של אחד המתחרים מהרשימה כך שבסיומו של יום סיימתי את התחרות במקום 4. תאמינו לי, אני מאושר בחלקי. התחרות הייתה עבורי חוויה טובה ונקודת ציון נוספת במסע האישי שאני עורך לעצמי השנה.
יום שבת, היום שאחרי, 6:00 בבוקר – אימון, חזרה לשגרה. קבענו כמה חברים – בנצי "מצמן" אלקון, אירית, איציק ואני לרכוב למעלה נטפים. חשוב היה לי לרענן את זכרוני לגבי תוואי הכביש ושיפוע העלייה. הופתעתי לגלות כי השיפוע נותר כשהיה, אך כדי להיות בטוח טיפסתי אותו שוב ואכן נוכחתי כי העלייה נשארה עלייה. נפרדנו ממנה כידידים בברכת להתראות עוד כחודש ימים. וכהמשך ספורטיבי לשבוע זה, ביום ד' ה-12.12.12 התכנסו כל ספורטאי הסגל הפאראלימפי לשנת 2012 להדלקת נרות חנוכה ובחירת "ספורטאי מצטיין" לשנת פעילות זו. היה זה ערב מרגש בו נאמרו מילות תודה איש לרעהו והובעה הרבה הערכה להישגים של הספורטאים הפאראלימפים שחזרו מלונדון.כל ספורטאי ומאמנו זכה לאזכור שמו ולקבלת שי צנוע אבל מעל כולם בלט הספורטאי שעשה את השנה בספורט הנכים ולטעמי בספורט בכלל – נועם גרשוני, שנבחר לספורטאי מצטיין לשנת 2012. את הפרס העניק לו ד"ר דני גולד, אבי כיפת ברזל, ומחיאות הכפיים הסוערות שהוענקו הן לנועם והן לגולד היו ביטוי להערכה הרבה לשניהם!
שלכם, עדי דויטש
Live life without limitation!
18.12.2012
עדי דיוטש
