סטס חלפסקי, אלוף ישראל הטרי בריצה ל-24 שעות מהספרטניון האחרון, עדיין מנסה לעכל ממה שעבר בסוף השבוע שעבר – 225.609 ק"מ תוך יממה רצופה של ריצה. "ניסיתי כבר לצאת לאיזו ריצה קטנה ליד הבית… אחרי 500 מטר חזרתי עם זנב בין הרגליים, הגוף עדיין לא התאושש מהמאמץ", הוא מספר בראיון לשוונג.
לכתבות נוספות בנושא:
סטס חלפסקי ניצח בספרטניון 24 שעות עם קריטריון אוטומטי לספרטתלון
בקצב מסחרר: שיא ישראלי לגזאצ'ו פנטה בריצה ל-100 ק"מ
המשתמשים קבעו: אלו נעלי הריצה הפופולריות ביותר בשנת 2024
חלפסקי הוא רץ אולטרה-מרתון די מוכר בקהילה הקטנה והאיכותית של הענף בישראל. כבר פעמיים הוא סיים את הספרטתלון האיקוני – אחד ממרוצי האולטרה-כביש הקשים והמפורסמים בעולם מאתונה לספרטה. ככזה, הוא ידע בדיוק למה הוא נכנס ומה מאמץ כזה דורש: "מהגוף נדרש בגדול לא להישבר. מבחינת הראש – אתה הולך עד הסוף, אצלי לפחות – אחרי 80 ק"מ אני מתחיל להבין שהגוף לא איתי, ואני אומר לראש 'אתה עכשיו אחראי פה, בוא נמשיך איכשהו'".
סטס חלפסקי בספרטניון | צילום: תומר פדר, sportphotography
חלפסקי שינה את תפיסת האימונים שלו לקראת המרוץ, לדרך די ייחודית ולא קונבנציונלית: "בהכנה האחרונה למרוץ גיליתי משהו חדש על עצמי. שלפעמים פחות זה בעצם יותר – כמה שאני מתאמן פחות, עד גבול מסוים כמובן, אני בא למרוץ פחות שבור. במקביל, ראיתי כמה חברים שלי התאמנו, ואיכשהו כל מי שהגיע עם הרבה אימונים בסוף לא הצליח לעמוד במטרות שלו. למרות שהיו על המסלול רצים יותר חזקים ממני".
אתה אומר שהתאמנת פחות, אבל אני מניח שזה עדיין הרבה יותר מרץ ממוצע, לא?
"לא בהכרח. ב-2022 התחלתי להתאמן אצל המאמן שליו ברוש. הגעתי אליו בלי שום ניסיון באולטרה – התאמנתי לבד, עשיתי שטויות, נפצעתי… הגעתי אליו כדי שיכין אותי לספרטתלון ופעם ראשונה שמעתי ממנו שאנחנו לא נעשה בכלל ריצות יותר ארוכות מ-65 ק"מ, כשגם את המרחק הזה יהיה לנו גג פעם-פעמיים. אני הרמתי גבה – איך אפשר לעשות את זה? מרוץ של 246 ק"מ! הוא הסביר לי שכל מרחק שאתה רץ מעל 40 ק"מ – הגוף צרי להתאושש, ואם אתה רץ יותר מדי באימונים, אתה נפצע, ובמקום להתאמן אתה מתאושש, ואז אתה מתאמן בעצם 'פצוע' כל הזמן".
סטס חלפסקי עם שליו ברוש בספרטניון | צילום: תומר פדר, sportphotography
"באותה תקופה שליו בנה לי אחלה בסיס, וכשהתאמנתי בפעם השנייה טיפה הורדתי קילומטראז' וראיתי שזה עדיין עובד. חשבתי שכנראה שאני עדיין סוחב מטען ששליו הכניס לי, ואני על השאריות של הכושר של שנה שעברה, וכשסיימתי אמרתי לעצמי שאני יותר לא מתאמן ככה כמו משוגע, כי אימונים כאלה שבשיא התכנית אתה מגיע ל-200 ק"מ בשבוע, אני לא רוצה לרוץ יותר. זה המון שעות על הרגליים ואנחנו חובבנים בסופו של דבר, אנחנו לא רצי עלית, יש לנו עבודה, משפחה. אשתי, שהיא מלווה קבועה שלי בתחרויות האלה והיא מדהימה ומבינה אותי כבר בלי מילים, אמרה לי – תעשה מה שאתה רוצה, אבל לא על חשבון המשפחה, על חשבון שעות השינה שלך".
אז כמה בפועל רצת בהכנה לספרטניון האחרון?
"עשיתי אתגר באינסטגרם – עד שאני מגיע ל-5000 עוקבים אני רץ כל יום 10 ק"מ – אז היו לי שישה ימים בשבוע של 10 ק"מ ובסופ"ש הייתי מצטרף לארוכות של חברים – מ-25 ק"מ עד מרתון, כשלרוב זה היה בסביבות ה-30. כשהסתכלתי באפליקציה ומנתח אחורה – הממוצע השבועי שלי בשנה האחרונה היה בסך הכל 82.2 ק"מ. אבל כן רצתי כל יום".
עושה סטורי תוך כדי ריצה. סטס חלפסקי בספרטניון | צילום: תומר פדר, sportphotography
וכשהגעת למרוץ, מה היו המטרות שהצבת לעצמך?
"יש לי חבר שהוא גם המלווה שלי כל השנים, צותי, הוא אנליסט, יש לו אקסלים – ושם היו כמה פרמטרים שהוא היה מכניס ככה שבכל רגע נתון ידעתי איפה אני עומד. לפני שהגענו, אמרתי לו שבגלל שאני מתאמן ככה – אני לא בא באשליות, אני לא בא לשבור שיאים, אז המטרה הייתה 200 ק"מ. אם נוגעים ב-200, אני מבסוט, אבל הוספתי שהחלום זה 220 ק"מ. שיחקנו בין שני המספרים והוא כל הזמן אמר לי במהלך המרוץ באיזה קצב צריך לרוץ בין שני המספרים האלה. בגלל שפתחתי יחסית מהר וראיתי שאני מתקדם ממש יפה, הבנתי ש-200 יש לי, אז החלטתי ללכת על 220. 8 שעות לסוף הוא אמר לי – שיא המסלול זה 227 ק"מ, אם אתה רוצה אותו – אתה צריך להגביר. אמרתי לו בוא לא נשתגע, אני לא רוצה לשבור שיא, רצתי גם ככה בקצבים יחסית גבוהים בשבילי. כשנשארו 3 שעות אמרו לי שאני ממש קרוב לקריטריון ודאי לספרטתלון, שהוא 225 ק"מ. האמת, זה לא עניין אותי כי לא תכננתי לטוס השנה לספרטה, למרות שהקריטריון מחזיק 3 שנים. אבל באיזשהו שלב כולם כל כך אמרו לי 'קריטריון קריטריון', אז הסכמתי ש-225 כן ננסה, אבל הייתי במצב כזה שאין לי מה לתת מעבר לזה".
סטס חלפסקי בספרטניון | צילום: תומר פדר, sportphotography
ראיתי שהגברת קצב בסוף
"כן הגברתי קצב בשביל להגיע ל-225, הייתי צריך לרוץ 5:50 דקות לק"מ בשעה האחרונה, אחרי 23 שעות ריצה. בשבילי זה המון, זה ממש מהר על רגליים שכבר לא היו איתי בשלב הזה. בשביל 227 הייתי צריך לרדת בערך ל-5:25 דקות לק"מ וזה כבר היה לא הגיוני. הגברתי מה שיכולתי. בשורה התחתונה, הפתעתי את עצמי, לא האמנתי שעם כמות אימונים כזאת אפשר להגיע לתוצאה כזאת".
היו לכם תנאים לא קלים על המסלול – היה חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה
"לא הייתי מוכן לחום של הבוקר, היה מאתגר. אני מוכרח להודות שלא סבלתי מהחום ברגע האמת, יכול להיות שאני עוד סוחב אימוני חום עם שליו בעמק המעיינות ב-45 מעלות, ראיתי שהיה קשה לאנשים, לי פחות – שתיתי המון, לפי התכנית, ולא סבלתי. מהקור דווקא כן, זה היה קיצוני, היה שעה שהיה נעים ואז פתאום נהיה ממש קר ולפנות בוקר רצתי עם ארבע שכבות, היו 7 מעלות בערך בלילה וביום היה 25. למזלנו המסלול היה חצי מוצל אז זה עזר, זה לא כמו ספרטה שרצים רק בשמש. כל עוד לא היה גשם, אנחנו בסדר".
בלילה היה קר. סטס חלפסקי בספרטניון | צילום: תומר פדר, sportphotography
חלפסקי, כפי שהוא ציין, מאוד פעיל ברשתות החברתיות בנושאי תזונה, כושר וריצה. אחד הדברים הקבועים שהוא מעלה זה הסבר על מאכל מסוים וההרכב התזונתי שלו, ואז מתרגם את זה לכמה הוא צריך לרוץ בשביל לשרוף את הכמות הזו (וכמובן גם רץ את זה לשם ההדגמה). גם על מסלול הספרטניון, הוא לא ויתר על התכנים: "במהלך המרוץ – העליתי סטורי כל 10 ק"מ בו אני מספר כמה רצתי, מה הזמן שעבר וכמה קלוריות שרפתי. עשיתי את זה בעצמי, וזה היה לפעמים מאתגר לא פחות מהריצה עצמה".
אלא שהוא לא ויתר על הסטורי גם בשיא המתח בשעה האחרונה: "כשהעליתי סטורי ב-220 ק"מ כולם היו בלחץ אטומי עליי. הם מעודדים אותי לעשות קריטריון ואני פתאום מאט, עורך סרטון ומעלה. אנשים השתגעו ממני, אבל זה היה חלק מהחוויה. ערכתי גם את כל הסטוריז שהעליתי לסרטון אחד, זה די מגניב מה שיצא".
View this post on Instagram
בסיום הצטרפו אליך אשתך ושלוש הילדות שלך שהגיעו לעודד
"נכון, אני לא מביא אותן בדרך כלל, אבל ברגע שהבנתי שאני אהיה ראשון, ובטח שזה היה אליפות ישראל, אמרתי שהן חייבות לראות את אבא שלהן, כי לא בטוח שזה יקרה שוב אי פעם. זה היה לי חשוב שהן יחוו את זה והן ממש התלהבו. העליתי אותן על הפודיום והן לקחו את המדליה לבית ספר אחרי זה. הן גאות בי, הן אוהבות את זה. הילדה הגדולה שלי בת 10 כבר יודעת כמה זה מרתון, מבינה קצבים וכמה אני רץ. היה מרגש, לא אגיד שלא התלהבתי מזה".
ספר קצת על הספרטניון עצמו, שכבר הפך למסורת כאן בארץ
"הספרטניון זה אחלה מרוץ – זה מרוץ משפחתי. אני די מהתחלה שם, את ה-100 מייל הראשון שלי עשיתי שם לפני איזה 5 שנים, זה אירוע ממש נחמד בו כל אחד מנסה לתרום כמה שהוא יכול, יש רוח התנדבות ומרגישים ורואים שזה מהלב באמת. השנה הם אפילו עלו רמה, היה מאורגן מדהים. אנשים מדהימים באים ומתנדבים בכיף, אני רואה כבר שפתחו הרשמה לשנה הבאה וכבר חצי מהמקומות התמלאו. אין הרבה מרוצים כאלה בארץ – שהם ללא מטרות רווח של המארגן, ומרגישים את זה. גם גלעד קראוז המפיק והיוזם הוא ממש פדנט, אם אתה בפנים אתה חייב להתנהל לפי הכללים, לפי סטנדרטים עולמיים, הוא לא מעגל פינות. הכל מתוקתק. ושעיריית תל אביב הצטרפה ונתנה חסות זה יעשה עוד יותר טוב. בתחום האולטרה זה חד משמעית המרוץ הכי טוב בארץ".
סטס חלפסקי עם הילדות על הפודיום בספרטניון | צילום: תומר פדר, sportphotography
הצבת לעצמך כבר מטרות לעתיד?
"יש לי עוד חודש מרתון סביליה, החלום שלי זה לעשות שם סאב 3 שעות, אני מקווה מאוד להתאושש בימים הקרובים ולהתחיל לעבוד על מהירויות, מה שלא עשיתי עד עכשיו. זה לא פחות חשוב לי, וסאב-3 הוא מועדון נחמד להיכנס אליו. אני לא פוסל את הספרטתלון שוב בשנים הבאות, השנה בוודאות לא, יש לי שלוש שנים פתוחות בהן אני לא צריך הגרלה. אם כבר לעשות את ספרטה, אני רוצה לעשות את זה Self-Supported, בלי ליווי. הבנתי שעם מלווים אני אסיים את זה על 35-33 שעות. עכשיו זה האתגר הבא שלי, לעשות את זה בלי הצוות שלי – אני חושב שרק ישראלי אחד הצליח לעשות את זה לבד – אלירן חי – אז זו שאיפה להמשך".
אתה מתכנן להמשיך ככה להתאמן לבד?
"אני עדיין מתייעץ עם שליו מדי פעם, אבל כן ,אני מתאמן לבד. שליו בנה לי בסיס מטורף, אני מחזיק ממנו מאוד כמאמן, כל מה שאני יודע בריצה הוא לימד אותי. מבחינה מקצועית הוא נתן לי את כל ההסברים שצריך ואני משתמש בכל הידע הזה עד היום, אני מודה לו על זה כל הזמן. שיטת האימונים שלו שמרה עליי לא להיפצע. עכשיו אני מתאמן לבד, בשעות ובימים שלי. אני לא יכול להתחייב, וזה לא מתאים לרוב המאמנים. אני גם אני לא שואף להיות בן אדם הכי מהיר, אני חובבן סך הכל ונהנה מזה".
סטס חלפסקי ומשפחתו בסיום הספרטניון | צילום: גיא דר
