משבר הקורונה: כל העדכונים השוטפים בשוונג
כבר חודשיים עברו. חודשיים בלי ים, חודשיים בלי שחייה. ההנחיות הדרקוניות לגבי איסור הכניסה לים הוסרו ברובם אבל, האיסור על השחייה בים נותר! למה? איזה חוסר תוחלת יש באיסור הזה?
אפשר לאסור על התקהלות ורחצה בחופים. רצוי וניתן בקלות לאכוף זאת. אבל איסור גורף על שחייה לשם ספורט נובע מחוסר הבנה מהותי וחוסר היכרות עם הספורט הימי, היחידני והמופלא הזה. כל כך הרבה ספורטאים מגלים בשנים האחרונות את נפלאות השחייה במים הפתוחים. את היופי המרגש והממכר לספורט הזה. את התרומה המופלאה שיש לו לבריאות הנפש ולבריאות הגוף. זה ספורט שחוצה גילאים ותרבויות. הרבה ספורטאים ותיקים שגופם כבר לא עומד בכאבים שמגיעים מהפרקים בריצה או ברכיבה מגלים את סגולות הים, גם לאיכות חיים וגם לאריכות חיים!
גיא כהן בחציית תעלת למאנש | צילום: גבי בנימין, באדיבות גיא כהן
והנה מערכות הניהול והפיקוח של משרד הבריאות, וכנראה גם של משרד הספורט, אינם מבינים דבר. מבחינתם השחייה בים היא שוות ערך להתקהלויות הרוחצים בשיא עונת הקיץ, עם כל הגלידה והמטקות בחופים. זה כל כך רחוק מזה. כל כך אבסורדי.
שחייה במים הפתוחים הוא ספורט יחידני ובטוח. רחוק מכל התקהלות. איש איש במרחק בטוח האחד מהשני, יוצאים ללא שהייה מיותרת על החוף ומתמסרים לשחייה במרחב הפתוח, הנקי, הבטוח. האיסור על פעילות שחייה יחידנית בים והחרגתו משאר פעילויות הספורט הימי זה בורות לשמה! חסר הגיון ותכלית וחובה עליו שיוסר מיידית!
הכותב הוא שחיין מרתון במים הפתוחים
כל כך צודק.
ניתוק מוחלט בין הפקידים לשטח, חלקו בגלל חוסר הבנה בתחום וזה לגיטימי וחלקו פשוט מרוע לב.