אני רוצה לשתף אתכם במסע של ריצה מסוג אחר. אני מאמנת כ-10 שנים בעולם הריצה וכהרגלי בקודש מלווה אנשים הנמצאים בנקודות חשוכות בחיים, ללא תקווה, אנשים הנמצאים בחולי או שחוו טרגדיות , משבר אישי או דיכאון שהביא אותם למקום מאוד נמוך בחייהם , ומצליחה להוציא אותם מהמקום השחור חסר תקווה למקום אחר, מקום של תשוקה לחיים ואופטימיות.

לכתבות נוספות בנושא:
"ניצחון של שפיות בעולם לא שפוי": אמיר אלפיה מסכם את מרתון ירושלים שלו
"מחפשת שותף למרוץ, אבל שונה": הסיפור מאחורי הפוסט שהפך לוויראלי
צפו בכתבה מחדשות 12: צ'אלנג' ישראמן למען הטריאתלטים שנפלו

גיליתי, גם באופן אישי, כמה כוח טומנת בחובה הריצה. מתוך ניסיון רב ותובנות בחרתי להוביל את קבוצת "גמאני רצה", וזאת במקביל לאירוע טרגי אישי שלי, שבו נפטרה אימי היקרה מסרטן נדיר. מתוך השבר העמוק בו הייתי, בחרתי לאמן במיזם הארצי החשוב ואני עושה זאת כבר מזה שנתיים. זכות גדולה נפלה בחלקי לאמן קבוצה זאת ועל כך אני מודה מידי יום.

שלי סטרוזי כהן ז"ל ביקשה להצטרף לקבוצה שלי. היא הייתה מתאמנת שלי, יקרה לליבי, ונפטרה ב-9 במאי. כאשר היא נפטרה, ליבי נשבר. לפני שנה, זכיתי לרוץ איתה יד ביד 5 ק"מ במרתון ת"א והייתה לנו תקווה שיחד נרוץ חצי מרתון. היא הייתה השראה ענקית עבורי, אני זוכרת היטב את השיחה הראשונה שלנו – היא הייתה כל כך נחושה לרוץ איתנו, אני זוכרת את השיחה בינינו היטב. גשם זלעפות ירד ואני ברכב משוחחת איתה שומעת קול צעיר של ילדה מלאה בתשוקה ושמחה, אמא לשני ילדים קטנטנים ומוכנה לעשות הכל בשביל החיים.

קרן עמורוסי סמרה עם שלי סטרוזי כהן ז"ל במרתון ת"א | צילום: פרטי

לכל אימון הייתה מגיעה מתוקתקת יפהפייה שכזאת. זכינו לרוץ במרתון ת"א יד ביד, כשהבנות סביבנו בקבוצה רצו ועודדו אותנו לרוץ יחדיו, הן ידעו כמה זה חשוב ואני זוכרת כמה היה חשוב לה ולי להצטלם יחדיו ולהנציח את תמונת הניצחון. שלי כל כך התרגשה להיות שם ולי ניתנה הזכות לרוץ איתה ולאפשר לה את הגשמת החלום הזה יחד. יד ביד עם דמעות של התרגשות אמרתי לה "שלי, אל תדאגי אנחנו עוד נחזור, את תבריאי", כך האמנתי בלב שלם, כי היא נטעה בי את הכוח והאמונה שכך יהיה. כשהיא נפטרה סירבתי להאמין. היא הייתה השראה גדולה עבורי ולנצח אזכור אותה.

כשקובי, בעלה של שלי ז"ל, פנה אליי בבקשה לאמן אותו ולסגור מעגל של חצי מרתון, הרגשתי שהוא מעין נקודת אור גדולה בחושך גדול. זה אפשר לי את הכוח שאני יודעת שאני יכולה לזרוע אור בקובי דרך הריצה. לקחתי אותו תחת חסותי, יד ביד, כפי שעשיתי עם שלי ז"ל.

שלי סטרוזי כהן ז"ל עם קובי כהן | צילום: פרטי

כאשר המסע שלנו יחד בריצה החל, ראיתי לנגד עיניי איש ענק, עם כוח רצון בלתי נלאה, שרוצה לרוץ וללמוד איך לרוץ עוד ועוד. קובי הוא לא מתאמן רגיל. כמו בספרים הוא בלתי יאומן, כשבניתי לו מידי שבוע תוכנית, הוקסמתי ונפעמתי עד כמה הוא מיוחד.

אני זוכרת את הריצה הראשונה יחד, את השנייה ועוד. ביום הולדתו רצנו לבקשתו בפעם הראשונה 15 ק"מ עם מספר חזה עליו רשום תאריך יום ההולדת שלו ותמונה שלו עם שלי. את הדמעות שאחרי לא ניתן היה לעצור, ההתרגשות שמהולה בכאב ושמחה. הייתי כל כך גאה בו.

קובי כהן עם קרן עמרוסי סמרה | צילום: פרטי

באנשי הקשר שלי הוא מופיע "קובי של שלי". כשהבטתי בו פעמים רבות כשהוא רץ ראיתי רץ מיוחד עם כנפי לב כמו ששלי הייתה אופטימית מנצחת, שלא ניצחה את המחלה, אך הותירה השראה רבה בקרב רבים, ובשבילי זה חלק מנחם בעצב גדול.

בסוף השבוע שעבר, הגיעה מבחינתנו סגירת המעגל המלאה. קובי הצליח להגשים חלום ולסיים חצי מרתון ראשון שלו במרתון ירושלים! על החולצה איתה רץ הופיעה תמונה של שלי ז"ל. בדיעבד, קובי סיפר לי שלאחר ששלי נפטרה הוא מצא הודעה שלה בנייד, ההודעה שלה נכתבה אלי והיא ביקשה כמשאלה לסיים 21 קילומטר. זה היה רגע מכונן, הרגע בו קובי בחר לפנות אליי ולהגשים עבור שלי את חלומה, החלום שלא הספיקה להגשים, החלום שתכננו גם הם להגשים יחדיו והמחלה הארורה גדעה.

קובי כהן עם קרן עמרוסי סמרה | צילום: פרטי

עכשיו, קובי בוחר להיות מאמן ריצה בעצמו ולעזור לאנשים שאיבדו את התקווה הכוח, אנשים עם משברים אישיים, טרגדיות אישיות. הוא חש שליחות לעשות זאת ואני בטוחה שיהיה מאמן נהדר.

קובי מסמל עבורי את ניצחון הרוח. אני יותר מגאה בכך שהריצה היא פלטפורמה להצלת נפשות לחיזוק נפש האדם להעצמה ולהוצאה מתהומות הנשייה, לשם אנו נשאבים לעיתים מטרגדיות החיים שנכפות עלינו. התוצאה של קובי בריצה היא תוצאה שבאה מהלב. להלן ציטוט מהנייד של שלי ז"ל: "האמונה תיתן לך אמון בדרך". זה הציטוט שבחר קובי להמשך שליחותו ,שליחות שאני זוכה להמשיך ולהיות שותפה לה. דברים לא קורים סתם כך, שלי ז"ל מכוונת את דרכו של קובי, היא חיברה בינינו והיא מכוונת אותנו להמשיך ולסייע לאחרים בזכות הריצה שכל כך אהבה".