כשהיא מתגודדת עם קבוצת רצים רועדים מקור במדרון סלעי בגובה של יותר מ-1,800 מטרים מעל פני הים, הרצה ז'ו ליטינג היתה צריכה להחליט אם להישאר למעלה, לרדת למטה או להישאר במקום. רוחות וגשם שחודרים לגוף שטפו את המסלול של האולטרה מרתון "הנהר הצהוב-יער אבן" (Yellow river stone) שהתקיים בצפון-מערב סין במאי האחרון, ותפסו את הרצים בהפתעה. כשהם מבולבלים ומפוחדים, כמה מהם חזרו לאחור.

 21 רצים מבין 172 מצאו את מותם 

אחרים, כולל חברתה וון ג'ינג, רואת חשבון ונשואה טרייה, נלחמו במעלה הגבעה כדי להגיע לנקודת הבקרה הבאה. השאר המתינו לצוות הצלה שהיה אמור להגיע תוך שעה עד שעתיים לפי מה שנאמר להם על ידי צוות החילוץ. במשך אותו אחר הצהריים יהפוך אותו מסלול בהרים שאורכו 96 קילומטרים לאחד האתרים הקטלניים ביותר בהיסטוריה של הספורט המודרני.

בסופו של דבר, 21 רצים מבין 172 שזינקו למרוץ ימצאו את מותם בעקבות אותה חזית קרה שהגיעה ממונגוליה והורידה את הטמפרטורות ל-5 מעלות מתחת לאפס עם כדורי שלג ורוחות שהיו מספיק חזקות כדי לקרוע את שמיכות האלומיניום.

היקף הטרגדיה בלבל את קהילת הרצים הבינלאומית במשך חודשים. סקירה של ממצאי החקירה הרשמית, נתוני הלוויין וראיונות עם הניצולים ובני משפחה של הקורבנות חשפו אירוע לא מאורגן ומנהלי מרוץ שלא הצליחו לתקשר ופעלו באיטיות גם כשהסכנה היתה ברורה.

 המרוץ לא בוטל באופן רשמי 

בלבול שרר בקרב המשתתפים שלא היו ערוכים. חלק בכלל לא הבינו את הסכנה בה הם נמצאים, אחרים נאבקו על חייהם עם מעט עזרה מהמארגנים או ללא עזרה בכלל כשהסערה נכנסה פנימה. אפילו כשתרחיש המוות עלה והרצים התחננו לעזרה, המארגנים מעולם לא ביטלו את המרוץ באופן רשמי.

רצים רבים הסתתרו בערוצי הנחל, חלקם חיפשו מערות לטובת מקלט. אחרים נדדו מהמסלול המקורי ולאחר מכן נמצאו מתים בגלל היפותרמיה. נתונים ממעקבי ה-GPS הציגו נתיבים אחרונים מבולבלים אצל אותם רצים. הנתונים מהשעונים הראו שעדיין היה להם דופק גם מספר שעות לאחר הקריאה לעזרה.

האולטרה לא נוהלה באחריות. צילום אילוסטרציה | צילום: shutterstock

מארגני המרוץ, חברה מקומית עם מעט ניסיון בהפקה של אירועי ספורט, אפשרו לרצים לצאת למרוץ אולטרה מרתון בשטח עם ציוד לא מספק, כך נמסר מהחוקרים מטעם הממשלה וגם מהרצים עצמם. הם גם הציבו מעט מדי אנשי עזרה ראשונה לאורך המסלול, וכמעט כל המקומות שבהם הוצבו היו רחוקים מהקטעים המסוכנים ביותר, לפי הרצים ופרטי החקירה. המארגנים לא הצליחו לגייס עזרה למרות קריאות החירום של הרצים. כשהם ביקשו כוחות הצלה מהרשויות, חלק גדול מ-21 הקורבנות כבר היו מתים.

בראיון לתקשורת הסינית למחרת המרוץ האשימה ז'אנג שיאויאן, הבעלים המשותפת של החברה והמנהלת הראשי שלה, את איתני הטבע בטרגדיה: "מזג האוויר היה כל כך רחוק מנורמלי ולא ציפינו לשום דבר ממה שקרה", כך הוא צוטט בסוכנות החדשות הסינית "רד סטאר".

חמישה אנשים המזוהים עם מארגני המרוץ נעצרו בחשד לקשר לגרימת מוות ומחדלים בארגון המרוץ, כך נמסר מהרשויות. מאז לא נשמע שום דבר מנציגי החברה המארגנת ומקרובי משפחתם. אמה של ז'אנג שיאויאן אמרה שהיא לא שמעה ממנה או מאחיה וציינה שאי אפשר להבין אם לא או לשאר המעורבים בפרשה יש בכלל ייצוג משפטי.

אולטרה מרתונים שהם למעשה תחרויות ריצה למרחקים של מעל 42.2 קילומטרים הפכו להיות מאוד פופולריים בשנים האחרונות כאשר חלקם מגיעים גם למרחקים של 240 קילומטרים וחוצים מדבריות. בין השנים 2008 ל-2019 נרשמו במערב אירופה 51 מקרי מוות בריצות שהתקיימו בהרים, לפי מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Wilderness & Environmental Medicine.

בבייג'ינג שינו את התקנות, מה שהקל על חברות עם מעט ניסיון לקיים אירועי ספורט. לפי הנתונים של התאחדות האתלטיקה הסינית, מספר אירועי ריצות הכביש וההרים במדינה גדל מ-51 ל-1,800 בשנה בין השנים 2014 ל-2019.

בוב קראולי, הנשיא לשעבר של ההתאחדות הבינלאומית לריצת שטח, אמר שמארגני אולטרה מרתון חייבים לפרסם את מיקומם של צוותי הבטיחות והרפואה בנקודות מפתח לאורך המסלול ועליהם לשקול את הפסקת המרוץ ברגע שמזג האוויר הופך להיות מסוכן. רצי שטח מרחבי העולם נדהמו כששמעו שמרוץ הנהר הצהוב בסין לא הופסק כשמזג האוויר התחיל לפגוע במשתתפים. "לא יתכן שמישהו ישלח רצים לשטח בתנאים כאלו, מעולם לא נתקלנו במשהו כזה", אמר קראולי.

 סימני האזהרה 

יום לפני הזינוק לאולטרה מרתון "הנהר הצהוב" התחזית דיווחה על רוחות מתונות. עם זאת, עדכון של התחזית בשעה 22:00 צפה סערה. מדובר באזור שיש בו הרבה שינויים במזג האוויר, וגם יום אחרי מרוץ הבכורה שהתקיים ב-2018 פקד את האזור שלג.

רבים סבלו מהיפותרמיה. צילום אילוסטרציה | צילום: shutterstock

בשנים קודמות, רצים נטו להתלונן על החובה לסחוב אתם ציוד נגד קור כשמזג האוויר היה חם, ובגלל זה המארגנים החליטו השנה שלא לחייב אותם לשאת עליהם מעילי רוח ושכבות בינוניות, אם כי הם היו חייבים לשאת אתם שמיכות אלומיניום וחיישנים למעקב GPS שיכולים לשלוח אותות מצוקה.

על קו הזינוק ביום המרוץ, ה-22 במאי, התחממה ז'ו ליטינג, מדריכת מחול שסיימה רביעית במרוץ שהתקיים שנה לפני כן, יחד עם חברתה וון ג'ינג והשתיים תועדו כשהן נלהבות בסרטון וידאו. שתיהן לבשן מכנס ארוף ושרוולים לידיים, אבל רוב הרצים לבשו רק מכנסיים קצרים וגופיות. ב-9 בבוקר נשמעה יריית ההזנקה מפודיום שהוצב בשטח הזינוק ועליו תפאורה מפלסטיק, כך שאפשר היה לשמוע היטב את מכות הרוח על התפאורה.

 "הם הרגישו את הקרח בפנים שלהם" 

המסלול של הנהר הצהוב נחשב למסלול אולטרה מרתון קל בסין מאחר והטיפוס המצטבר בו הוא 3,000 מטרים. ז'אנג פנגליאן בן ה-50 ניהלה מרפאה בעיר הסמוכה לנז'ו. היא אם לשני ילדים שבנוסף מכרה ירקות כדי לפרנס את משפחתה, וגם היתה רצה נלהבת שהמטרה שלה היתה לסיים את המסלול בזמן מוגדר כדי לזכות בפרס כספי שווה ערך ל-250 דולר.

"היא אהבה את ההרים", אמר אחד מחבריה לריצה בראיון והוסיף: "היא גם היתה צריכה את הכסף". שלוש הרצות – ז'ו ליטינג, וון ג'ינג וז'אנג פנגליאן, רצו אחת לצד השנייה במשך 15 הקילומטרים הראשונים שהיו שטוחים או במגמת ירידה. בסביבות השעה 10:30 בבוקר החל לרדת גשם. כעבור כ-40 דקות הן הגיעו לנקודת הבקרה השנייה מתוך תשע, בגובה של 1,340 מטרים מעל פני הים ליד הנהר הצהוב. קצת לאחר מכן, תתחיל שם עלייה מפותלת של 5 קילומטרים על פני טיפוס של 915 מטרים בדרך לנקודת הבקרה השלישית. זה הזמן שבו וון ג'ינג בת ה-25 האיצה.

שנתיים לפני כן היא בקושי הצליחה לרוץ 10 קילומטרים על כביש, אבל מהר מאוד היא החלה לרוץ הרבה יותר, בגשמים, בלילות וגם בשטח. ערב אחד לאחר שסיימה לעבוד, היא רצה 13 קילומטרים בחצאית שלבשה באותו יום. לז'ו ליטינג בת ה-35 היה ניסיון של שנה יותר בריצה והיא אהבה את הריגוש שבריצת השטח. היא נהגה לומר שהיא מרגישה כמו ציפור שעפה ללא דאגות בראש.

כשמזג האוויר הידרדר, הרצים הרגישו את הקרח בפנים שלהם. בסביבות השעה 11:30 נראה אחד המשתתפים רץ מהר בירידה, ז'ו הסיקה שככל הנראה קר לו וחברתה וון אמרה לה שהיא נחושה לסיים את המרוץ הזה והשתיים המשיכו. מאוחר יותר יתגלה בחקירה הרשמית שכבר בשעה 11:50 אחד הרצים שלח אות מצוקה, אך לא נענה.

למארגנים היתה הזדמנות נוספת לעצור את המרוץ בשעה 12:30 כאשר סימנים נוספים לצרות התגלו בנקודת הבקרה השנייה אחרי 15 קילומטרים. דנג שיאוצ'ונג, בעלים לשעבר של חנות לחיות מחמד, הגיע לשם אחרי הרצות וון וז'ו ירדו בגשם המקפיא. בזמן שהצוות במקום סיפק לו ארוחת נודלס, הוא אכל אותה כשידיו רועדות וזה כבר היה סימן להיפותרמיה, כך הוא כתב לאחר מכן בבלוג. בקרבת מקום, רצים אחרים כבר הודיעו על פרישה מהמרוץ ונכנסו לתוך רכבים של המארגנים שהיו במקום.

דנג אמר ששמע כמה מאנשי צוות רועדים מקור צועקים למארגנים באנשי הקשר להפסיק את המרוץ, אבל בסופו של דבר נאמר לו שהמרוץ נמשך, וגם הוא החליט להמשיך לכיוון נקודת הבקרה השלישית. מבחינה פיזית הוא הרגיש שהוא מסוגל ללחוץ והמרוץ נמשך. ושם, 20 קילומטרים בתוך המרוץ ובגובה של 2,225 מטרים מעל פני הים, הנקודה השנייה בגובהה במסלול, כבר אין טנדרים או תחנות לחלוקת מים. היחידים שהיו שם הם שני מתנדבים שמדדו את הזמנים של הרצים.

 ההתערבבות של הרצים 

כשז'ו הגיעה לגובה של 1,828 מטרים מעל פני הים, בין נקודת הבקרה השנייה לשלישית, היא בקושי הצליחה לעמוד על הרגליים בגלל הרוח. היא ראתה כמה רצים מתחבאים מאחורי סלע, וכרכה את ידיה סביב רגליה של רצה שאמרה שהיא סובלת מהיפותרמיה, בכדי לחלוק אתה את החום. אבל האוויר החם גרם לשיניים שלה לחרוק ולשרירים שלה להתכווץ.

רק נציג אחד מחברת צוותי ההצלה הסינית BLUE SKY הגיע. הא היה חלק מצוות של 39 אנשי עזרה ראשונה שהוצבו על ידי המארגנים בנקודות שונות לאורך המסלול. הוא הציע לכמה מהרצים את המדים שלו כמו גם יריעת ברזנט כדי להסתתר מתחתיה. בשני קטעי וידאו שצולמו על ידי אחד הרצים, נראה אחד הרצים שלבש שרוולים ארוכים מחוסר הכרה בזרועותיו של רץ אחר כשהוא ללא נעליו וכשמצחו מדמם. רץ אחר מתועד כשקצף בפיו.

ז'ו ידעה שהיפותרמיה זה לא תרחיש נדיר באולטרה מרתון והיא עצמה חוותה את זה במרוצים קודמים, אבל בשלב הזה היא החלה לחשוש וחשבה לפרוש מהמרוץ. היא ראתה את הרצות וון וז'אנג ממשיכות במעלה הגבעה כשנותרו בערך עוד 67 קילומטרים לסיום. ז'ו ידעה שהיא צריכה לזוז כדי שגופה ישאר חם, אבל התלבטה האם לטפס או לרדת? היא הבינה שתוכל לעצור ולסיים בנקודת הבקרה הבאה שהיא יותר קרובה מנקודת הבקרה הקודמת, והסתכלה מסביבה כדי לראות מי יצטרף אליה בעלייה.

בעיני יאנג יונפנג, רץ מהעיר שינג'יאנג, ההחלטה לא היתה הגיונית. הוא רעד מתחת ליריעה של איש צוות העזרה הראשונה כששמע קול נשי שביקש מהרצים להמשיך לטפס בעלייה. הוא צעק שזה רחוק מדי ולא היה בטוח ששמעו אותו ברוח. שעתיים לאחר מכן הוא החליט לסגת למטה בירידה. "זה היה קר, מסוכן ומחריד", הוא סיפר בראיון.

 אותות המצוקה 

לפי הבדיקה הרשמית, בשעה 13:00 יותר ויותר רצים קראו לעזרה באמצעות הצ'אטים והטלפונים הניידים. אחד מהם התקשר למשטרה, והשוטרים עזבו את נקודת המוצא שלהם במרוץ כדי לצאת ולעזור לו. במעלה הגבעה, גו שיואן בן ה-59 תפס מחסה מפני הגשם המקפיא ביחד עם רץ נוסף שהתחנן לעזרתו. שניהם שלחו אותות מצוקה שהיו אמורים להופיע ישר על צגי המחשבים של המארגנים ששימשו לניטור המרוץ, זאת לפי המידע שסיפקו המארגנים עצמם על מערכת אותות המצוקה. לפי מה שמספר גו, גם ארבע שעות לאחר מכן עדיין אף אחד לא הגיע לעזור. כשהרוח נרגעה הם צעדו באיטיות אל מקום בטוח וספרו לאורך הדרך 8 גופות. הם עצרו ליד כל אחת כדי לבדוק האם יש דופק.

"אני עדיין לא יודע אם מישהו קיבל את האותות שלנו", אמר לאחר מכן גו שיואן בראיון. ג'יאנג לי, רץ ותיק, הוביל רצים אחרים אל ערוץ אחר. בין הרצים היתה ז'אנג פנגליאן שבכתה בזרועותיו של רץ אחר לפי מה שכתב בבלוג ג'יאנג ולא הגיב לכתבה הנוכחית. לאחר מכן, כשקבוצת הרצים הזאת לא הצליחה למצוא מערות בהרים, הם החליטו להתחיל לרדת: "לא יכולנו לחשוב יותר מדי ורצנו על חיינו", כתב ג'יאנג בפוסט.

תוך כדי הירידה ג'יאנג נתקל בשלוש גופות, כולל של רצה שהיתה אלופה, כך הוא כתב בפוסט. השעה היתה 13:40 ואז הוא הבחין שז'אנג פנגליאן נעלמה.

כמה מהרצים המשיכו עם ז'ו ליטינג כשהיא קיבלה את ההחלטה להמשיך במעלה ההר בסביבות השעה 13:00 כשהם נעזרים במפה בסמארטפון כדי לא לאבד את השביל בערפל הכבד. כמה מהרצים התייאשו וירדו למטה. שניים המשיכו אתה ובדרך מצאו מערה שרועה צאן הדליק בה אש. זו היתה אחת ממספר מערות שהיו בקרבת נקודת הבקרה השלישית, אך התמזל מזלם של רק כמה מהרצים למצוא אותה. בסופו של דבר רועה הצאן ידאג לחלץ שישה מהרצים ולא יצליח לעזור לשניים נוספים שראה על הכביש כשהם מתמוטטים ומתים.

 תגובה מאוחרת 

לפי החקירה הראשית עולה שהתגובה הראשונה מצדה של המארגנת ז'אנג מחברת Gansu Shengjing נרשמה בשעה 13:56, יותר משעתיים לאחר שהרץ הראשון שלח אותות מצוקה ויותר משעה אחרי שב-GPS אפשר היה להבחין בבירור בהאטה משמעותית של רצים מובילים רבים. לא ניתן לקבוע האם המארגנים קיבלו את ההתראות או שמו לב אליהן.

ז'אנג, שהיא יזמת מקומית שהחלה את דרכה בעסקי הדפוס, ייסדה את חברת הספורט והשיקה את המרוץ יחד עם בעלה, איישה אותו בעובדים עצמאים ומכרה באנרים לנותני החסויות. בראיון טלוויזיוני ב-2018 אמרה ז'אנג כי בתור מרתוניסטית היא רצתה לספק לרצים אחרים את החוויה של הריצה בטבע סביב עיר הולדתה ולעזור בחיזוק הכלכלה המקומית.

לבקשתה, כוחות החילוץ מחברת BLUE SKY התאספו ויצאו לכיוון ההרים. לפי החקירה הממשלתית, 14 רצים מתו כתוצאה מהיפותרמיה קריטית. מנג פנגסן, מנהל אתר התיירות של יער הנהר הצהוב שאירח את המרוץ וסיפק תמיכה לוגיסטית, סיפר בראיון כי גברת ז'אנג התקשרה אליו ב-14:16 וביקשה רכב 4 על 4 ובגדים חמים מאחר וחלק מהרצים פצועים וסובלים מפגיעות קור. לדבריו, היא כל הזמן התקשרה לבדוק האם הוא הגיע ונשמעה נסערת. הגרסה שלו דווחה לראשונה במגזין הסיני Caixin.

במעלה ההר, פנגסן והגברת ז'אנג חילקו לרצים מעילי כותנה מרופדים וכשפנגסן המשיך למעלה ללא הגברת ז'אנג, הוא ראה שלושה רצים שוכבים עם הפנים כלפי מטה. הם לא נשמו. מאוחר יותר הוא חזר למטה וראה את הגברת ז'אנג, המארגנת, מצטופפת עם קבוצת רצים כדי לשמור על חום. "היא נראתה מפוחדת", סיפר מנג פנגסן.

מנג, שלמעשה היה זה שאישר את קיומו של המרוץ, פוטר מתפקידו יחד עם עשרות פקידים נוספים. הוא אמר שתפקידו היה אכן לאשר את המרוץ, אבל הוא והאחרים לא היו מעורבים בטיפול בפרטים. בשעה 15:00 התקשרו לבסוף המארגנים כדי לבקש עזרה. עד אז מתו לפחות 18 רצים. מאוחר יותר נעצרה הגברת ז'אנג יחד עם בעלה ושלושה מקורבים נוספים.

 ממשיכים לרוץ 

ז'ו הצליחה להתייבש במערה. היא פקפקה בכך שהמחלצים יצליחו להגיע בזמן הקרוב והחליטה ללכת עד לנקודת הבקרה הרביעית, שם ידעה שיש רכב שיוכל לאסוף אותה. בשעה 16:18 היא חלפה על פני נקודת הבקרה השלישית כששני המתנדבים הלבושים בבגדים חמים עודדו אותה וכנראה לא ידעו שרצים אחרים מתו.

בנקודת הבקרה הרביעית נראה היה שהצוות שהיה שם בכלל לא מודע לחומרת המצב, כך סיפרו רצים שהיו שם. בנקודה הזאת הכינו לז'ו מרק בקר חם ואף אחד בכלל לא התייחס למקרי המוות. בסופו של דבר, רק ארבעה רצים הצליחו להגיע אל המקום הזה. כשנותרו 58 קילומטרים לסיום ז'ו החליטה להמשיך הלאה כשהיא בכלל לא מודעת להיקף הטרגדיה על המסלול. בינתיים, מזג האוויר התבהר.

"אף אחד לא אמר לי להפסיק", היא סיפרה בראיון, "חשבתי שכולם בטוחים". ב-19:00 המארגנים ביצעו ספירה של הרצים ו-33 היו עדיין חסרים. צוותי הצלה, שוטרים וכוחות צבא הגיעו לאזור יחד עם כלבי חיפוש וציוד אחר.

כעבור יותר משעה וחצי, ב-20:40, ז'ו הצליחה להגיע עד לנקודת הבקרה השישית, שם נאספה על ידי טנדר ונאמר לה שהמרוץ הופסק ושכמה מהרצים מתו. היא היתה המומה, היא חזרה לבית המלון שלה ולא מצאה זכר לוון ג'ינג. היא ניסתה לעקוב אחריה באמצעות ה-GPS והנקודה שמייצגת את וון נראתה עוצרת קילומטר לפני נקודת הבקרה השלישית. מותה אושר למחרת בבוקר לאחר שכוחות ההצלה ניסו למצוא אותה כל הלילה, ואתם כלבי גישוש, תושבי הכפר המקומיים ומסוק. הגופה האחרונה נמצאה ב-9:10 בבוקר והיתה של ז'אנג פנגליאן, הרצה מהעיר לנז'ו.

ז'ו סיפרה שהיא בכתה המון והיו לה הרבה חרטות בימים שאחרי האסון. היא כתבה בבלוג שאם היתה נשארת עם וון, כנראה שהיא לא היתה מתה. שעון הריצה של וון הראה שהדופק שלה חדל לפעום בסביבות השעה 14:00, לפי צילום מסך הנתונים שמסר אביה. ז'ו אמרה שרץ אחר שקרא את הבלוג שלה סיפר שגם לו היו תחושות אשמה כי ברגעיה האחרונים של וון הוא ניסה לעזור לה בירידה, אבל היה חלש מדי בכדי להצליח ונכנע.

ז'ו אמרה שהיא מעולם לא חשבה על הישרדות במהלך מרוץ. "עכשיו אני יודעת שהייתי ממש קרובה למוות", היא סיכמה.

כתבה מתורגמת מאת וונשין פאן מאתר WALL STREET JOURNAL