מהן רצועות?
רצועות וגידים בגוף האדם הינן רקמות חיבור ובנויות מסיבים של אלסטין וקולגן – אך כאן בערך מסתיים הדמיון בין שתי הרקמות הללו. הרצועות הינן רקמות קשיחות המקשרות עצם לעצם סביב אזור מפרקי מסוים ומסייעות בייצוב בעת תנועה בין עצמות המפרק, מונעות תנועה עודפת ולא רצויה ומאפשרות תנועה של המערכות הייעודיות ליצירת תנועה (מערכת העצבים ומערכת השרירים) סביב המפרק עליו אותן רצועות חולשות.
למשל הרצועות בקדמת הכתף מסייעות במניעת תנועה קיצונית מעלה ואחורה לכיוון פרקיה, הרצועות בחלק החיצוני של הקרסול שותפות בבקרה ומניעת תנועה עודפת של הקרסול מטה ופנימה לכיוון מנח נקע, הרצועה הצולבת הקדמית בברך מייצבת ומונעת תנועה סיבובית מוגזת בברך והדוגמאות עוד רבות.
מהם גידים?
גידים לעומת זאת, הן רקמת חיבור המקשרת עצם לשריר. למעשה כל שריר מסתיים בקצותיו בגיד המחבר אותו לעצם בכל צד והעצמות הללו מתחברות בנקודת מפגש ביניהן – הקרויה מפרק. תנועה במפרק תבוצע דרך התכווצות בשריר המקומי, כאשר הכיווץ מושך את הגידים משני קצוות השריר ומייצר תנועה במפרק, ובמקביל רצועות סביב המפרק ייצבו את המפרק ויאפשרו תנועה חלקה ומבוקרת.
גידים הם רקמת חיבור המקשרת עצם לשריר | איור: shutterstock
דוגמאות לגידים ניתן לתת על כל שריר בגופינו, למשל: הגיד הגדול ביותר בגוף האדם – גיד אכילס בקרסול, המקשר את שרירי הסובך בחלק האחורי של השוק (תאומים וסוליה) דרך גיד אכילס לעצם העקב, ומאפשר בעת כיווץ השריר עלייה על קצוות הבהונות (כפיפה כפית) ויכולת לקפוץ ולנתר. דוגמה מוכרת נ וספת הם גידי שריר השרוול המסובב או ה Rotator Cuff Muscles (4 שרירים אשר בנוסף ליכולת התנועה שלהם מהווים נדבך חשוב בייצוב הכתף).
איך רצועות וגידים מתפקדים בגוף האדם?
ניתן לחשוב על המבנה המרחבי של רצועה כמו חבל מפותל היטב שמתחבר לעצמות ומקבע אותן אחת מול השנייה בנקודת המפרק המקשרת ביניהן. בנוסף לסיבי הקולגן הקשיחים שמרכיבים את רצועות הגוף, יש גם מרכיב נוסף בשם סיבי אלסטין, המאפשרים חופש תנועה מסוים למפרק, ברמת תוספת של כ-10% מאורך המנוחה של הרצועה.
אם ניקח את מפרק הברך, למשל, יש במפרק זה 4 רצועות עיקריות (2 צולבות בחלק הפנימי ו-2 רצועות צידיות שמונעות תנועה עודפת במישור החזיתי) כל הרצועות הללו מייצבות את הברך ומונעות תנועה עודפת בכל מישורי התנועה.
גם גידים בגוף האדם בנויים בצורה של חבלים או צינורות קשיחים, אך להם יש מרכיב אלסטי יותר גדול מאשר לרצועות. כאשר שריר מתכווץ, החיבור שלו באזור מפגש השריר עם הגיד, וההמשך בחיבור בגיד לעצם, מייצר משיכה של העצם ע"י השריר דרך הגיד ובכך נוצרת תנועה במפרק בו העצמות ממוקמות. דוגמה לכך יכולה להיות כל כיווץ שריר שמתבצע דרך משיכת השריר את הגיד שלו, למשל שריר הדו ראשי זרועי שמבצע תנועת כפיפה במרפק דרך משיכת גיד השריר את עצם הרדיוס (אחת מעצמות האמה) על גבי עצם ה-Humerus (עצם הזרוע).
בנוסף ליצירת תנועה, גידים משרתים גם לספיגת עומסים (כ-70% מייצוב ובלימת זעזועים מושתת על המערכת המייצבת הדינמית שהיא מערכת השרירים והגידים בגופינו) ביחד עם השרירים אליהם הם מ חוברים בזכות אלמנט הקפיץ שהם מייצרים בבלימה כנגד עומסים שונים.
רצועות וגידים – מהם הפציעות השכיחות ברקמות אלה?
1. פציעות ברצועות: כאשר יש פגיעה ברצועה בצורה קרע חלקי (מתיחה) או קרע מלא – זה יקרא בשפה המקצועית נקע ברצועה (Ankle Sprain). לרוב נקע ברצועה מתרחש בצורה פתאומית, כאשר המערכת העצבית-שרירית לא הספיקה להגיב, העומס עובר ישירות ובצורה ניכרת לרצועות באזור ובמפרק המדובר, וכך נוצר הנזק לאותה רצועה או רצועות מקומיות. הדבר ינבע לרוב על רקע תנועה חדה במפרק עליו הרצועה הפגועה חולשת, נפילה ואף חבלה ומכה ישירה למקום.
מפרקים שכיחים אשר הרצועות בהן נוטות יותר להיפגע הם רצועות הקרסול על רקע צעד "לא טוב" או נחיתה על רגל של שחקן יריב בעת משחק כדור למשל, רצועות הברך על רקע תנועה חדה במנגנון תנועה צידי חד או תנועה סיבובית בברך ורצועות שורש כף היד על רקע חבלה ישירה בנפילה על כף היד, למרות שנקע יכול להתרחש בכל מקום בגוף.
בעת נקע ברצועה, אנחנו יכולים לשמוע רעש מקומי או לחוש בקרע מקומי.
פציעות יכולות להשבית אתכם לאורך זמן ולכן חשוב כיצד ניתן להימנע מהן כמה שיותר | צילום: shutterstock
2. תסמיני נקע ברצועה: בעת נקע ברצועה נחווה תסמינים כמו כאב מקומי, נפיחות, שטף דם ומגבלת טווח באזור הנקע.
הנקע מהווה פגיעה ברצועה, שהיא הרקמה המייצגת למערכת המייצבת הסטטית סביב מפרקי הגוף, ולכן פגיעה במערכת זו בצורת נקע תיצור חוסר יציבות מפרקית ברמה משתנה, ועם הזמן תוביל גם לחולשת שרירים מקומית וקושי בנשיאת משקל. חומרת התסמינים תהיה פועל של רמת מתיחת היתר ברצועה הפגועה עד רמת קרע מלא בה.
החלוקה בקרע רצועה מתייחסת בד"כ ל 4 דרגות חומרה מ-0: אין קרע עד 3: קרע מלא וחוסר יציבות מפרקית ניכרת.
3. פציעות בגידים: כאשר יש פגיעה בגיד בצורת קרע חלקי או קרע מלא, המילה המתארת פציעה זו היא מתיחה בגיד או Tendon Strain. פגיעה בגידים קיימת במגוון מקומות בגוף, והשכיחים בהם הם גידים באזור הרגליים, כפות הרגליים, הגב והכתפיים.
נזק לגידים יכול להיות על רקע טראומה ועל רקע שימוש יתר, לרוב בסיטואציות ספורטיביות, בהן תרגיל כלשהו מעמיס מעבר ליכולת מערכת השריר והגידים של אותו שריר להתמודד – והדבר יכול להוביל לנזק לגידים המקומיים. בנוסף יכולות להיות תופעות של חולשה שרירית והתכווצויות שריר מקומיות.
בדומה לפציעת נקע ברצועה, גם במתיחה ונזק ברקמת גיד – יהיו תסמינים דומים שיכללו נפיחות, כאב ומגבלת טווח תנועה במפרק המדובר.
4. פציעה בגידים: דלקת אקוטית בגיד שמתבטאת בכאב ולעיתים אדמומיות וקושי בהנעה מקומית נקראת טנדוניטיס (Tendonitis) ודלקת ממושכת בגיד, שהביטוי יהיה יותר חולשה והידלדלות מספת השריר המקומית נקראתי טנדינוזיס (Tendinosis).
דלקת יכולה להתרחש על רקע שינויים ניווניים שגרמו לכך שיכולת התמודדות הקמה ירדה, ואז גירוי או העמסה קלים, שבד"כ לא היו יוצרים תופעות לואי דלקתיות – כעת כן יצרו. סיבה נוספת יכולה להיות עומס חריג שיצא מחוץ ליכולת הרקמות המקומיות (ובהן הגידים) להתמודד ולכן נוצרה פגיעה בצורה דלקת או טנדוניטיס. התסמינים יכללו כאב בעת הפעלת השריר ונפיחות. השריר המעורב יכול היות חם בעת מישוש.
פציעות גיד ורצועה – איך לטפל?
אבחנה מבדלת בין פציעה בגיד לבין פציעה ברצועה על ידי מי שאיננו איש מקצוע רלבנטי (רופא ופיזיותרפיסט מוסמך) יכולה להיות טריקית ובעייתית. כאשר יש מצב בו נוצרת נפיחות וכאב, פנה לאיש מקצוע רלבנטי.
עד אבחון מלא – גם עם מדובר בנקע ברצועה או במתיחה ונזק לגיד (ברמת חומרה כזו או אחרת), הטיפול המיידי יהיה זהה, ויכלול בשלב הראשוני פרוטוקול תומך שמטרתו להקל על תסמיני הכאב החריפים ויסייע בניהול נפיחות מקומית – אם ישנה. זאת ניתן לבצע באמצעות פרוטוקול R.I.C.E.M שכל אות בו מייצגת כלי התערבות טיפולי ראשוני שכזה: Rest-Ice-Compression- Elevation-Medication/Movement ובפירוט יותר נרחב:
1. אנו נרצה להוריד פעילות ואף לנוח כדי לא לייצר עומס מקומי שלא ניתן כרגע להתמודד עימו (Rest)
2. להניח קרח או מדיום מקרר אחר כדי לאלחש קצוות עצבים ובך להפחית כאב ולנסות להפחית ולנהל נפיחות מקומית. הנחת הקרח תהיה עם מעטפת, כמו מגבת, למנוע כוויות קור ותימשך 10 דקות כל מספר שעות בסמיכות לחבלה המדוברת (Ice).
3. חבישה על האזור הפגוע מסייעת במצבי נפיחות. ניתן להשתמש בתחבושת אלסטית או טייפ ייעודי לכך. בנוסף ישנן חבישות שמבוצעות במסגרת טיפולי פיזיותרפיה, שעל ידי השפעה על יחס בין עצמות הקרסול, למשל, מסייעות בעקיפין להורדת נפיחות. יש להקפיד לא לייצר חבישה הדוקה מדי – כדי לא להפריע לזרימת הדם המקומית (Compression).
4. הרמת הגפה הפגועה מעל גובה הלב מסייעת בהורדת נפיחות ובכך מסייעת לתהליך ההחלמה (Elevation).
5. שימוש בתרופות להורדת דלקת והקלת כאב לפי הצורך, ייסעו בשלב האקוטי של הפציעה ובנוסף חשיפה מדורגת ואישית לעומסים ולנשיאת משקל – יסייעו בתהליך השיקום והחזרה הרצויה לשגרה, כולל שגרה תנועתית וספורטיבית מלאה (Medication + Movement).
6. מניעה של נקעים ומתיחות בגיד: ישנם מצבים חבלתיים שלא ניתן למנוע מראש ובעטיים תיווצר פגיעה באחת מרקמות החיבור המדוברות: גידים ורצועות, כמו למשל: חבלה בעת משחק כדור, תאונת דרכים, נפילה בעת ריצה בשטח וכדומה. יחד עם זאת ישנם מצבים שניתן להימנע או לכל הפחות להפחית את הסיכויים שפציעה תתרחש בהם.
כדי להפחית סכנה לפציעה ופגיעה ברקמות הרצועה והגיד כדאי לנקוט באמצעי הזהירות הבאים:
1. חימום: חימום לפני פעילות גופנית מאפשר "לכייל" את מערכת העצבים, להעלות טמפ' רקמות במעלה אחת +/- ובכך להוריד סכנת פציעות. בצעו פעילות כלשהי, עדיף כזו המחקה במידת מה את הפעילות המתוכננת למשך מס' דקות כדי לקבל את תועלות החימום.
2. הדרגתיות: מומלץ להתחיל בצורה הדרגתית מבחינת עצימות ונפח כדי לחמם את השרירים והרקמות טרם הפעילות המבוצעת.
3. נעליים: הקפידו על נעילת נעליים נוחות, מתאימות למידת הנעליים שלכם ומתאימות לסוג הפעילות ו/או לענף הספורט הספציפי בו אתם עוסקים.
4. משקל: יש הלימה בין משקל גוף כבד ומסת שריר נמוכה לבין פציעות. מכאן נסו לשמור על רמת פעילות אירובית + אנאירובית רצויה, ובכך לייצר יחס תקין בין מסת וכוח שרירים לבין משקל גוף לא גבוה מדי.
5. גיוון: שיפור כל מרכיבי הכושר: כוח, כוח מתפרץ, סיבולת שריר, שיווי משקל, קואורדינציה ועוד – כל אלה חשובים ליצירת קיר מגן שיוריד משמעותית את הסיכוי לפציעות ונזק לרצועות וגידים, ע"י שיפור יכולת המערכות המייצבות בגופינו, בדגש על השרירים, להתמודד עם מצבים שונים בעזרת חשיפת הגוף למגוון גירויים וצורות התנגדות באימונים מגוונים הנוגעים במס' אספקטים וצורות גירוי שריריות.
6. התאוששות: חלק מכל מבנה של אימון, בין אם בהסתכלות על יחידת אימון בודדת, או הסתכלות על פריסה שבועית וחודשית הוא זמן ההתאוששות. כלומר מעבר לחשיבות הברורה מאליה של ביצוע הפעילות הגופנית, ושיפור ביצועים בה דרך התייחסות למגוון רכיבים הבאים לידי ביטוי בה (כוח, סיבולת וכדומה) יש לתת את הדעת לזמן מנוחה והתאוששות כדי לאפשר זמן מנוחה מספק לרקמות ולמנוע ולהוריד סיכויי פגיעה ופציעות.
7. הקשבה לגוף: מעבר לכל הרצון לייצר הבנה אבסולוטית של מתי נפצעים ומתי לא, דבר שלא ניתן ל(עדיין) לומר בצורה מוחלטת בכלים הקיימים כיום, יש להקשיב לגופינו, מבחינת תחושות של כאב, עייפות, אי נוחות קיצונית וכדומה. פציעות רבות יתרחשו כאשר נתעלם מתחושות שכאלה ובכך אנו עלולים להעלות את הסכנה לפציעות כולל ברקמת הרצועות והגידים שלנו
8. מתיחות: החשיבות של ביצוע מתיחות ירדה בשנים האחרונות בעקבות דאטה מחקרית ברורה שצמצמה את הנחיצות של ביצוע מתיחות כפי שהייתה ידועה לנו בעבר. יחד עם זאת במצבים מסוימים ולאנשים מסוימים, ביצוע מתיחות לאחר הפעילות יכולה להיות חשובה ויעילה מאוד בהתמודדות עם כאב והורדת תחושת נוקשות שרירית. הקפידו לא להגיע לכאב במתיחה אלא רק לסף מתיחה נורמלי והגיוני ובצעו מתיחות לזמני השארות במתיחה של 15-30 שניות.
לסיכום, בגופינו ישנם מאות גידים ורצועות מפוזרים לאורכו ולרוחבו. גם הגידים וגם הרצועות הינן רקמות חיבור הבנויות מסיבים של קולגן ואלסטין ויכולים להיפגע, להימתח ואף להיקרע – אך שתי רקמות חיבור אלה שונות בתפקוד שלהן.
רצועות מחברות עצם לעצם, בעוד שגיד מהווה את חוליית הקישור בין עצם לשריר. גם הגידים וגם הרצועות חיוניות לתנועה, ייצוב ומכניקת גוף תקינה. זיהוי טוב ובזמן מוקדם של פגיעה או נזק לגיד או רצועה בגופינו, לפני החרפה של המצב – הינו מפתח לשמירה על גוף תקין ומכאן אפשרות לשמירה על אורח חיים בריא, פעיל ונטול כאבים.
עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת Physio Fitness+ לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות לפיזיותרפיסטים, מאמנים ומטפלים בארץ ובעולם
האם יש טיפול אפקטבי גם למצבים בהם דלקת בגיד הופכת לכרונית ומנוחה ארוכה לא עוזרת?