גם בפתחו של שבוע חדש, ענף האופניים עודנו אבל וכואב את מותו הטרגי של רוכב האופניים גיא תימור ז"ל. מאות  רבות הגיעו ביום שישי בצהריים ללוות אותו בדרכו האחרונה, רבים מהם מהענף. חלקם, היו אמורים באותו זמן בדיוק להתחרות באליפות ישראל באופני הרים, אולם זו נדחתה בעקבות הטרגדיה. גם נבחרת ישראל באופני מסלול בה היה חבר תימור ז"ל ביטלה את השתתפותה בתחרות בצ'כיה.

ביום שאחרי, הזעם בקרב הרוכבים הוא גדול והם מרגישים ש"דמם הפקר". הנהג הפוגע, נחמן חורי, עודנו במעצר, והדרישה של כל חובבי הענף היא ענישה מקסימלית בכל חומרת הדין. סעיפי החשדות נגדו, שהוצגו בבית המשפט, הם בין השאר גרימה בכוונה או באדישות למותו של אדם, הפקרה אחרי פגיעה ועוד. לפי החשד, חורי, תושב קריית מוצקין בן 20, נסע בפראות ולא עצר גם כשניידות המשטרה כרזו לו, ובמהלך מנוסתו עבר באור אדום, פנה בחדות – ופגע בעוצמה בתימור, שמת במקום. מהחקירה עולה כי חורי לא הוציא רישיון נהיגה מעולם, והוא היה תחת השפעת אלכוהול.

(צילום: גיא כפתורי)

אביו של גיא, רן תימור, הגיע בשבת בבוקר לדואתלון מגידו בארגונה של קבוצת The Buttons בראשות גיא כפתורי, בו לקחו חלק כ-160 טריאתלטים וטריאתלטיות, ילדים ונוער, שגם התחרו כולם עם סרטים שחורים לזכרו. רן שמע כי בתחרות מתכננים לערוך טקס לזכרו של בנו וביקש להגיע ולשאת דברים.

כשלצידו כיסא עליו מונחת תמונתו של גיא ז"ל, נשא רן דברים לזכרו: "המוטו של גיא היה להתחרות, לחפש ניצחונות, אבל תמיד לעשות את זה בכבוד, רעות, לעזור לחברים ולסיים תמיד בצורה הכי חוקית וישרה, והכי חשוב זה להיות בן אדם. קשה לי מאוד לדבר עליו בלשון עבר, הילד המתוק הזה. גיא היה רוכב איתי בתור ילד קטן בשטח, שמנמן, חמוד, בסינגלים של בארי, הוא היה בקבוצת 'לה-מדווש' בחוג אופניים בכלל. לאט לאט הוא התפתח, עבר לכביש, עבר מבחנים בוולודרום, ושלושה ימים אחרי שגילו אותו הוא היה פה בתחרות. היו לו שני פנצ'רים, ולמרות זאת הוא סיים במקום השני, בגיל 17, בתחרות הראשונה שלו בחיים בתור מקצוען. מפה הוא רק הלך וצמח. קחו חלק מהדרך שלו, כנראה שהייתה לו דרך מאוד טובה. הרבה ילדים בקבוצה ב-IGP שהוא רוכב אמרו להורים שלהם 'אני רוצה להיות כמו גיא תימור, אם הוא עושה ככה, גם אני אעשה'. נמשיך להנציח אותו, עוד לא יודע איך, אבל אנחנו נמשיך".

"גיא לא נהרג, הוא נרצח"
את הכאב העצום בענף ביטא היטב בסוף השבוע בפוסט נוקב בפייסבוק דרור פקץ', כיום ספורט דירקטור בישראל פרמייר טק ופרשן האופניים של ערוץ הספורט (לראיון שלו בנושא בערוץ לחצו כאן), ובעבר אחד הרוכבים והמאמנים המעוטרים בענף. להלן הדברים במלואם:

אחד מרוסק לשבת. או, למה נרצח גיא תימור:
לקח לי כמה שעות לבקש את הסרטון, כשבקשתי לקח לי עוד שעה לפתוח וכשפתחתי הסתכלתי עם היד מסתירה מעט את המסך באצבעות מפוסקות ואני מציץ מבעד. הדופק היה מואץ והדמעות נפלו מהלחי לחולצה. זה היה מעבר למחריד.

הייתי כאן כשגלגל משאית השתחרר בזמן נסיעה ופגע בשרון בן מאיר. כשרכב מחץ את גולן שלמון בכביש הסרגל. כשגיא תמרי נדרס על כביש 40. כשקתריאל ירד לכיוון אימון הקבוצה שלו ולא חזר. כשחשין נדרס על ידי מסומם. וכשחברי הטוב דיוויד שומן נדרס על ידי נהג שיצא לעקיפה וחזר לשול והוא רק רכב בו. והיו עוד רבים לצערי.

כאבתי את כולם וכולם היו כולם ואובדן שלם. ולא יכולתי (ועדיין לא יכול) לחשוב, מה היה קורה אם זה הייתי אני. כל מי שרוכב על אופני הכביש לא מצליח לחמוק מן המחשבות הללו.

ועדיין, אתמול קרה כאן משהו אחר. בתקופה אחרת. והכל קשור.

גיא לא נהרג. הוא נרצח על ידי איש. כלי הרצח היה רכב. אבל אין רצח בלי מניע, והמניע לרצח של גיא היה המוסר.
הרבה לפני שפקד אותנו אסון השביעי באוקטובר וכל הפגנה או מחאה של העת האחרונה, יכולנו להרגיש איך אמות המידה שלנו נרצחות על ידנו. אל לנו להאשים בלבד פוליטיקאים כאלו או אחרים כי בישראל המנהיגים לא מובילים את העם, אלא העם הוא זה שמוביל את ׳מנהיגיו׳.

תרבות הקומבינה. הסמוך. הזילות והשקר. כל אלו תופחים בחום מקסימלי המתבשל פה עשרות בשנים.
לא העם הנבחר או עם סגולה. לא עם הספר או עם של גיבורי מצדה שבחרו במוות בכדי לא לבחור בעבדות.
הפכנו להיות עם השקר. אין טוב ורע. הכל ממוסמס באמצעות עורכי דין שיוציאונו מהבור באמצעות פרשנות החוק-
גברים המכים נשים ומסתתרים. גובי פרוטקשן, בליינים בתל אביב ׳הנהנים׳ מאבקה לבנה. נואפים. גונבים. מלבינים כספים. מרמים במס. קופצים שיכורים אל מאחורי ההגה. אולי מישהו מהם יחשוב שלגיטימי להתייצב מול שופט בכיפה וציצית ולבזות את שם השם.

גיא תימור במרכז הפודיום | צילום: עופר עברי

לא צריך חוק בשביל לדעת מה נכון. לא צריך משטרה או שופט. חלק מהמערכות הללו ממילא עוזרות להשחית. איפה היו ההורים שלכם אנשים? והיכן הדעת שלכם בני אדם בוגרים וחסרי אחריות?!

מה שקרה אתמול, שאדם ללא רשיון, פסול נהיגה ברכב ללא ביטוח, לכאורה בחשד לנהיגה בשכרות, נקרא לעצור על ידי משטרה, מתחיל במנוסה, מנפץ רוכב אופניים/ אדם. ואפילו לא עוצר… להגיש עזרה. להיבהל… ורק מרדף שנגמר ביריות עוצר אותו. ולא אתפלא אם הרוצח כבר בבית אחרי תשלום ערבות.

ומי ערב לשלומנו אם לא אנחנו?

החברה צריכה להוקיע את כל מבקשי הרע. כל אחד בסביבתו. הבחירות שלנו באישי הציבור לא צריכות להיות לפי ימין או שמאל, קפיטליסטים או סוציאליסטים, חילונים ליברלים או חרדים מאמינים. אלא על פי מוסר. טוהר מידות. ערכים.
אלו אומרים אלו אשמים. ואלו אומרים ההם אשמים. כולנו אשמים. שכחנו עצמנו.

ככה נהרגים בקלות דעת בכבישים. כך נפרצים גבולות. נחטפים אנשים. נשרפים שטחים. נדקרים בצמתים. מאויימים ועוד.

חינוך למען השם! ולא השם למען חינוך.
אם לא נציל אותנו מעצמנו, אף אחד לא יציל אותנו. תהיה הפצצה החכמה אשר תהיה לנו. אין לה חשיבות אם המוסר טיפש.
סליחה גיא תימור שלא הטבנו לחנך פה. לצערי אינך הנרצח האחרון.