ארבעה בנים יש לה לתורה. אבל בשבתנו מסובים, נולד האתגר לבחור את ארבעת הבנים המייצגים של ריצת המרחקים. והנה הם:

חכם: היילה גברסילאסי

האדם שדהר על יכולת הריצה שלו הכי רחוק מהמקום ממנו בא למקום אליו הגיע, הוא היילה גברסילאסי. הילד מהעיירה אסלה (Asella) באתיופיה, גדל עם 9 אחים ואחיות ונאלץ לרוץ כל יום 10 ק"מ לבית הספר וחזרה. ב-1993 נדבק גבריסלאסי, אז עלם בקושי בן 20, לקרסוליו של מוזס טאנוי הקנייתי באליפות העולם ל-10,000 מ'. 400 מ' לסיום, דרך גברסילאסי על גב הנעל של שיאן העולם בחצי מרתון. הנעל התקלפה מרגלו של טאנוי, שהתחרפן, היכה לעצמו על הראש, בעט את הנעל לאוויר, ויצא לספרינט סיום מטורף, 200 מ' לפני הזמן. ב-50 המטרים האחרונים, גברסילאסי כבר היה שם כדי לעקוף את הקנייתי המפורק ולקחת את תואר אלוף העולם הראשון שלו מארבעה רצופים ב-10,000 מ'. להם התווספו עוד שתי מדליות זהב אולימפיות באותו מרחק.

גברסיאלסי שבר לא פחות מ-32 פעמים את שיאי העולם במרחקים מ-3,000 מ' ועד מרתון, שם היה הראשון שירד מ-2:04 שע' (כשקבע 2:03:59 שע'). הקריירה הבינלאומית שומטת הלסתות שלו נמשכה 22 שנה, מאליפות עולם לנוער במרוצי שדה ב-1991, ועד לניצחון בחצי מרתון וינה ב-2013.

גברסילאסי בווינה, 2011 | צילום: By Alexxx86 – Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=14945090

אבל גברסילאסי לא רק ניהל את קריירת הריצה שלו בתבונה עילאית. הוא גם סחר, השקיע וניצל קשרים. לאחר שפתח את אולם הקולנוע הראשון באתיופיה, היום גברסילאסי הוא בעלים של מלונות, כפרי נופש, עסקי נדל"ן, מטע קפה (שהמותג שלו נמכר לרשת סטארבקס), שותפות במפעל להרכבת רכבי יונדאי, ועוד. עסקיו באתיופיה מעסיקים 3,000 עובדים.

אבל את דבר החוכמה הפשוט והבהיר ביותר ניפק גברסילאסי בנושא בו הוא מבין טוב מכולם – ריצה. האיש והאגדה העניק בחינם את המפתח לתורה כולה כשהסביר: "אם אתה רוצה לרוץ מהר, אתה צריך לרוץ בהרים".

מגיבור לרשע: אלברטו סלזאר

בתחילת שנות השמונים רץ צעיר בשם אלברטו סלזאר כבש את ליבם של האמריקאים. בגיל 23 הוא כבר ניצח את מרתון ניו יורק שלוש פעמיים ברציפות, ניצח גם את מרתון בוסטון והחזיק בשיא ארה"ב ב-5,000 ו-10,000 מטר. סלזאר היה הכוכב הבלתי מעורר של הריצה בארה"ב ואחד הרצים למרחקים ארוכים הטובים בעולם. אלא שקריירת הריצה שלו הייתה קצרה. הוא סבל מחולשה כרונית וקשיים בדרכי הנשימה ונאלץ לפרוש לפני גיל 30 בתחושה, שפספס את הקריירה שיועדה לו.

אלברטו סלזאר עם מספר החזה 1 במרתון רוטרדם 1983 | צילום: By Rob Croes / Anefo – http://proxy.handle.net/10648/ad280360-d0b4-102d-bcf8-003048976d84, CC0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=73491404

אחרי שפרש הוא עבר לאמן וב-2001 מונה להיות המאמן הראשי של פרויקט הריצה של נייקי באורגון, שם אימן בין היתר את מו פארה, גלן ראפ, קארה גוצ'ר וסיפאן חסאן.

בשנת 2015, סלזאר נחקר על עבירות סמים כחלק מתוכנית האימונים שלו וב-2019 הוא הושעה לארבע שנים מאתלטיקה. הוא אומנם לא נתפס מעולם, אבל החשדות נגדו הספיקו כדי להשעות אותו ולסגור את פרויקט אורגון. אלא שהסמים הם לא העבירות היחידות המיוחסות לו.

ב 2019 הרצה האמריקאית, מארי קיין, סיפרה שעברה התעללות רגשית ופיזית על ידי סלזאר וצוות המאמנים שלו. היא סיפרה, שנהגו לשקול אותה ליד חבריה ובעקבות המקרים האלה היא סבלה מהפרעות נפשיות, שהביאו אותה למחשבות אובדניות. קיין פתחה תיבת פנדורה. בעקבות הריאיון שלה ספורטאיות וספורטאים נוספים הגישו תלונות לרשות האמריקאית לספורט בטוח על התעללות פיזית ונפשית של סלזאר וצוותו. סלזאר הושעה לצמיתות מאימון בארה"ב למשך כל חייו.

מי שהתחיל את הקריירה שלו כהבטחה גדולה סיים אותה בבושה גדולה עוד יותר. כיום שמו לא נקשר להישגיו יוצאי הדופן כרץ אלא לשערוריות שלו כמאמן.

תם: אמיל זאטופק הגדול

כשכותבים על התמימות של אמיל זטופק, אפשר לכתוב על הרץ הטוב בהיסטוריה, שבתחילת דרכו בכלל לא אהב לרוץ וחשב שהוא חסר כישרון לחלוטין. אפשר לכתוב על האלוף האולימפי, שהעניק במחווה אנושית מרגשת את אחת ממדליות הזהב שלו לרץ אחר (רון קלראק). אפשר לכתוב על הפעיל הפוליטי, שהעמידה על עקרונותיו גרמה לו לאבד את הכול. אפשר לכתוב על השיאים והאירועים, שהפכו את זטופק לרץ האגדי שהיה על המסלול ולאחד הספורטאים החשובים בהיסטוריה מחוץ למסלול, אבל אם צריך לתאר את התמימות של זטופק צריך להתחיל מהסגנון.

אמיל זטופק, מנצח ב-10,000 מ' בלונדון 1948 | צילום: By Rob Croes / Anefo – http://proxy.handle.net/10648/ad280360-d0b4-102d-bcf8-003048976d84, CC0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=73491404

יש רצים, שנראים מרחפים. יש רצים, ששומרים על פנים קפואות. יש רצים, שאוהבים שהשיער שלהם מתנופף ברוח ויש את זטופק. יחיד, מיוחד וחד פעמי. זטופק עם הראש המתנדנד מצד לצד. הפנים המיוסרות. המרפקים הגבוהים. הנשיפות הרעשניות. לא היה שום דבר אסתטי או הגיוני בסגנון הזה, אבל זה לא עניין את "הקטר הצ'כי".

הדבר היחיד, שעניין אותו, כשהוא היה על המסלול, היה לרוץ הכי מהר שהוא יכול. "אני לא מספיק מוכשר לרוץ ולחייך באותו זמן", אמר זטופק והוסיף, "ארוץ בסגנון מושלם, כשיתחילו לדרג יופי בטבלה. בינתיים, אני פשוט חייב לרוץ הכי מהר שאני יכול". זהו. בציטוט הקצר, הצנוע והתמים הזה נמצאת פילוסופיית הריצה של אמיל הגדול. כמה פשוט. ככה יפה.

אמיל זטופק ב-5,000 מ' באולימפיאדת הלסינקי 1952 | צילום: By Anonymous / Lehtikuva – http://hs.mediadelivery.fi/img/1920/da527a409e144835bba19dc0d87ab522.jpg, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=69703923

או אם רוצים לסכם בציטוט של רון קלארק (שאולי אינו יודע לשאול אבל מבין דבר או שניים בטבע האדם): "לא היה ולא יהיה אדם גדול מזטופק".

שאינו יודע לשאול: רון קלארק

בין 1962 ל-1968 שבר רון קלארק שיאי עולם לא פחות מ-17 פעמים במרחקים מ-2 מייל (3,218 מ') דרך 5,000 מ', 10,000 מ' ועד 20,000 מ' וריצה של שעה. האוסטרלי ממלבורן זכה בכבוד אולימפי אדיר, כשנבחר להדליק את הלפיד האולימפי במשחקי מלבורן 1956, בהיותו צעיר מבטיח בן 19 בלבד.

שיאו העולמי ב-10,000 מ' מ-1965 (27:39.4 דק') הוא עדיין תוצאה נפלאה (שטובה משיא ישראל במרחק זה בחצי דקה), ועוד יותר בהתחשב בסוג המסלול והנעליים עליהם הוא רץ. בוודאי בהתחשב בכך שחלפו מאז למעלה מ-55 שנה.

אבל כשהדברים הגיעו לתחרויות הבינלאומיות הגדולות, קלארק לא ידע לא לשאול את מתחריו את השאלות ובטח שלא לספק את התשובות. הוא זכה ב-4 מדליות, כולן כסף, במשחקי חבר העמים הבריטיים (ה-Commonwealth) מ-1962 ועד 1970, תוך שהוא מפסיד לרצים כמו מארי הלברג הניו-זילנדי (אלוף אולימפי במשחקי רומא 1960) וקיפ קיינו ונפתלי טמו הקנייתים (שניהם אלופים אולימפיים במקסיקו 1968).

אבל ההפסד הכואב ביותר הגיע במשחקים האולימפיים בטוקיו 1964. קלארק, שיאן העולם, לחץ קדימה כמעט בכל הקפה, וצמצם את הדבוקה לחמישה. להקפה האחרונה הם נכנסו שלושה, אבל קלארק סיים אותה במקום השלישי. אחרי בילי מילס ומוחמד גמודי.

רון קלארק שלישי בטוקיו 1964 | צילום: By Official Marine Corps Photo # A411758 – History Division, United States Marine Corps (main page on 2008-08-14), Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4561267

עד סוף הקריירה המפוארת שלו, נותר קלארק ללא ניצחון באף תחרות בינלאומית. בביקור בפראג ב-1966 נפגש קלארק עם אמיל זטופק. הצ'כי, גיבור לאומי, אירח את קלארק עד שלב העלייה למטוס הביתה. במדרגות העלייה למטוס, זטופק לחץ את ידו של קלארק והפקיד שם חבילה קטנה עטופה, תוך שהוא אומר לקלארק בפרידה – "זה לא מתוך חברות. זה בגלל שמגיע לך". קלארק נלחץ מהאפשרות שהוא מוציא חומרים אסורים מהגוש הקומוניסטי. הוא פתח את החבילה רק אחרי ההמראה, ומצא בידו מדליית זהב אולימפית. אחת מאלו בהן זכה זטופק.
לימים הפך קלארק לראשה של העיר גולד קוסט (Gold Coast) המפורסמת בחופי קווינסלנד.