עונת אופני הכביש כבר החלה, אולם מחר (שני) היא תיפתח באופן רשמי גם הרוכבים כחול-לבן. הטור של האמירויות ייצא לדרך, עם שני רוכבים ישראלים בסגל של קבוצת ישראל פרמייר טק – עודד קוגוט ונדב רייסברג, שיקוו לפתוח את העונה ברגל ימין, דווקא על אדמת המדינה הערבית.
לכתבות נוספות בנושא:
גאווה כחול-לבן: מדליית כסף למיכאל יעקובלב באליפות אירופה באופני מסלול
אחרי 3 עונות בלבד: נטפליקס מבטלת את סדרת הדוקו על הטור דה פראנס
סיפורו המדהים של הישראלי שחלה בלוקמיה, וירכב את מסלול הטור דה פראנס
קוגוט נכלל בסגל כספרינטר המוביל של הקבוצה: "אנחנו הרבה ספרינטרים בקבוצה, לצערי אולי", הוא אומר בחיוך בראיון מיוחד לשוונג: "אנחנו גם חברים, אבל בסוף אנחנו לגמרי מתחרים על אותם הספוטים. בסוף יש ספרינטר אחד שיילך לטור דה פראנס, ספרינטר אחד שיילך לג'ירו, אולי, אחד שיילך לוולטה וספרינטר אחד בכל מרוץ, ואנחנו באמת הרבה רוכבים שיכולים, שרוצים לנצח מרוצים. אני חושב שכל הספרינטרים בערך בקבוצה הוכיחו שהם יכולים לנצח מרוץ, וזה בעייתי, זה סיטואציה שהיא מאוד בעייתית. אני חושב שהקבוצה אולי אפילו בעצמה לא תכננה את זה כמו שצריך".
מה, כי יש יותר ספרינטרים מקבוצות אחרות נגיד?
"כן, קבוצות אחרות יש משמעותית פחות ספרינטרים, זה לטובה ולרעה, כי יש בזה גם יתרונות כלשהם. אם ספרינטר אחד נפצע לך, מה שקורה די הרבה בספרינט, אז יש מישהו שיחליף אותו, אבל כן זה יוצר גם בעיות".
עודד קוגוט | צילום: נועה ארנון
ספרינטר זה עולם מיוחד, אתם בסוף שם רוכבים שעות בשביל הכמה שניות האלה בסוף, צריך להיות קילר
"לגמרי קילר, אתה כל כך נכנס לזה, בספרינט לא רואים את זה מהטלוויזיה לרוב, אבל אנחנו ממש הולכים מכות על האופניים. בין אם זה כתפיים, מרפקים, להיכנס למקום בשנייה האחרונה, אתה ממש הופך להיות סוג של חיה אפשר להגיד, יש הרבה פעמים שאני אומר שאני מכבה את המוח, עושה סוויץ', לא נכנסות מחשבות, אתה נמצא בזון שלך… לא נעים להגיד אבל בספרינט אני יכול באמת 'לרצוח' מישהו אם הוא נכנס לי למקום הלא נכון".
זה משהו שהיה לך תמיד או שמפתחים אותו?
"שאלה טובה, תמיד היה בי מאוד את היצר התחרותי, אבל יש הבדל גדול, זה ספורט אחר בין ספרינטר שזה באמת יצר תחרותי שמתבטא בכל כך הרבה אגרסיביות על הכביש, לבין מטפס נגיד, שגם מנטלית צריך לחפור מאוד עמוק, אבל בסוף אין את האגרסיביות הזאת. אני באמת חושב שלהיות ספרינטר, זה חלק מאוד משמעותי בראש, זה כל כך הרבה מנטלי, צריך להאמין במיליון אחוז שאני יכול לנצח, לא משנה מי עומד מולך – בין אם אני עכשיו מתחרה עם פיליפסן, או קוונדיש, אני חייב להאמין שאני יכול לנצח אותם".
יצא לך ללמוד ולספוג מהניסיון של הרוכבים הוותיקים יותר בקבוצה, פסקל אקרמן נגיד?
"כן, בטוח יוצא לדבר, גם אקרמן הוא באמת חבר, מאוד לא ספרינטר טיפוסי – חייכן, חברותי והכי חיובי, אחלה בן אדם, אבל גם על האופניים הוא הופך להיות קילר. יוצא הרבה מאוד ללמוד אחד מהשני, במיוחד שאני צעיר והוא כבר ניצח כמה מרוצים גדולים בקריירה שלו".
פסקל אקרמן | צילום: נועה ארנון
סכם את העונה שהייתה לך, התחלת בעצם מרוץ ראשון באמירויות, כמו שפותח השנה, היה הלם?
"היה הלם קצת אחר ממה שתצפה, היה מרוץ מאוד קל באופן יחסי. לא היו תנאים קשים של רוח, מרוץ מישורי, רוב היום רוכבים בדבוקה, יוצאת בריחה לא מאיימת ויש לכל הקבוצות אינטרס מאוד גדול לסגור אותה. הספרינטים שם כן היו משהו אחר, רמה מאוד גבוהה, ארבעה נתיבים, כולם ביחד, זה פשוט מטורפת, המהירות כל כך גבוהה. כן קצת שוק, אבל אני חושב שזה מרוץ יחסית נוח לפתוח איתו את העונה".
יש לך ליד-אאוט? מישהו שאתה יודע שיוביל אותך לספרינט?
"אין לי מישהו קבוע, אבל תמיד יהיה מישהו בכל מרוץ שיהיה. אני חושב שזה אולי בא עם כמה שנים בקריירה, גם צריך למצוא את המישהו הזה הקבוע, שיהיה חיבור ממש טוב. ליד אאוט זה המון לעשות את הדברים ביחד אבל בלי הרבה תקשורת, כי לך תדבר עכשיו ב-60 קמ"ש כשאתה בדופק נושק ל-200 עם הרוח. פשוט צריך לדעת מה עושים, אני חושב שה גם היה אחד האתגרים שלי בשנה שעברה, החוסר ניסיון בעבודה עם ליד-אאוט, וברגע שכל מרוץ יש לך מישהו אחר, אז מאוד קשה ללמוד ולהשתפר להמשך".
היה שלב בעונה שעברה, אחרי כמה קלאסיקות בלגיות גדולות שהתחרית בהן, שירדת לכמה מרוצים עם קבוצת הפיתוח, האקדמי, ועשית שם תוצאות טובות מאוד, זה היה מתוכנן הירידה זאת לכאורה?
"כן, לגמרי, וזה היה צעד מאוד טוב, אני מקווה שתהיה לי ההזדמנות לעשות את זה גם השנה. יש שם רוכבים באמת טובים שמגיעה להם את ההזדמנות הזאת, הייתי שם בעצמי 3 שנים, זו הזדמנות מעולה גם בשבילי להתחרות על ניצחונות. כמו שאמרנו, יש הרבה ספרינטרים בקבוצה ואנחנו באמת מתחרים על כל הזדמנות שיש לנו לעשות ספרינט ולהילחם על ניצחון. כשאני עם האקדמי, זו הזדמנות כזאת במרוצים שהם טיפה יותר קטנים, אבל גם הזדמנות בשבילם. אני עברתי את התהליך הזה, יש לי קצת יותר ניסיון מהם, כי יש שם רוכבים מאוד צעירים שעושים את הצעדים הראשונים בפלוטון המקצועני, זו הזדמנות מעולה גם בשבילי וגם בשבילם ללמוד ולהשתפר".
עודד קוגוט | צילום: נועה ארנון
לקחת דאבל באליפות ישראל, אבל הייתה לא מעט ביקורת על מרוץ הכביש, בו סיימתם בעצם יחד הרוכבים של IPT, ואתה לקחת את החולצה, במקום שיהיה קרב על הניצחון, אתה מבין את הביקורת?
"אני לגמרי מבין את הביקורת, אבל אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל על זה גם מהמקום שלנו, בשבילנו זה לא רק היום הזה, בשבילנו זה עוד מרוץ, אמנם עם חשיבות של תואר וחולצה, אבל זה מרוץ אחד בתוך שנה ארוכה ובתוך קריירה ארוכה, ואני שמח שהגענו למצב הזה עכשיו שאנחנו באמת חברים ומפרגנים אחד לשני, וזה בסדר ששנה אחת הוא ילבש את החולצה, ושנה אחרת אני אלבש את החולצה. אני חושב שגם הוכחתי יום לפני זה בנג"ש שיש לי את הרגליים ללבוש את החולצה. זה עדיף בעיניי על מה שהיה לפני כמה שנים עם אצבע משולשת של רוכבים אחד לשני על קו הסיום בין חברי קבוצה. אז אני באמת שמח שאנחנו חברים טובים, גם מאחורי התחרותיות שיש בינינו".
ספר קצת על המרוץ שסיימת איתו את העונה, הטור של קרואטיה, בו השגת את הניצחון הראשון שלך כרוכב מקצועני, ביום האחרון של העונה, שהיה גם באופן סמלי יום לפני ציון שנה ל-7.10
"האמת שבכלל לא הייתי אמור להתחרות שם. כמו בהרבה מרוצים, היה שינוי של הרגע האחרון. אבל יצא שהיינו סגל ממש ישראלי, עם נדב רייסברג וגיא שגיב, דרור פקץ' היה הדירקטור באוטו. בניצחון… התרגשתי מאוד, באמת שאין מילים לתאר את ההרגשה הזאת, ואת מה שעברתי שם וגם אחרי ולפני… אם תשאל אותי איך הייתה השנה שלי בלי הניצחון, הייתי אומר – לא טובה, אני לא מרוצה מהעונה הזאת. נכון היו לי כמה פודיומים, נכון ניצחתי אליפות ישראל כביש ונג"ש, אבל הייתה לי עונה לא טובה עד הניצחון, ועבדתי כל כך קשה בשביל הניצחון הזה".
עודד קוגוט מנצח בקרואטיה | צילום: ספרינט סייקלינג
מה הרגשת באותו רגע?
"קודם כל, אנחת רווחה מטורפת, כי וואלה עשיתי את זה, הצלחתי בפעם הראשונה בזירה כזאת. אתה מוכיח שאתה יכול לנצח, אתה מוכיח שאתה יכול לקבל הזדמנויות כאלה ולהמשיך לקבל אותן. אנחנו נלחמים על ההזדמנויות האלה ואם בתור ספרינטר אני לא מוכיח שאני ראוי להן ואני לא מבצע כשצריך לבצע, אז אני לא אוכל להמשיך לקבל אותן. וברגע שניצחתי שם, ובמיוחד עם זה שזה המרוץ האחרון לעונה, אני מבין שיש מצב שזה שינה לי את הקריירה לחלוטין, אני בטוח שאני אוכל לקבל יותר הזדמנויות השנה בזכות זה, להמשיך את המומנטום. וכן, כל ניצחון כזה הוא קפיצת מדרגה".
מדהים ההבדל הזה בין מקום ראשון לשני, כי רק יום לפני זה סיימת שני נגיד באותו מרוץ
"מקום שני אתה המפסיד הראשון, מקום שני אף אחד לא זוכר. מקום ראשון וניצחון זה מה שחשוב, ומה שעשיתי ביום הזה שניצחתי בסטייג' השישי, היה בסך הכל לתקן את הטעות שלי יום קודם, היסוס של חצי שנייה בספרינט, של לא הייתי בטוח אם אני ממשיך מימין או משמאל ברגע שהליד אאוט של קריסטוף (אלכסנדר קריסטוף הנורווגי – ג.ד) ירד, היססתי לרגע, ושם איבדתי את המהירות ואת המומנטום שלי והפסדתי את הספרינט. וזה היה כואב… כי הרגשתי שיש לי את הרגליים ואני יכול להיות שם. בתחילת הספרינט הייתי בשוק שלא היו רוכבים שעוקפים אותנו מהצד, איך זה יכול להיות שאף אחד לא בא ואני לא נחסם, הרגשתי שאנחנו הכי מהירים ועל ההיסוס הקטן הפסדתי. הדבר הזה עבר לי בראש אלפי פעמים עד הסטייג' הבא, ואני ידעתי שזה הולך להיות שוב אותו תסריט. ידעתי מה אני הולך לתקן, שברגע שהליד אאוט שלו יורד ימינה אני פשוט ממשיך ימינה, ואם זה יהיה הפוך ואנחנו ניצמד לשמאל, אני פשוט ממשיך שמאלה עם המהירות, ובאמת ברגע שהוא ירד עוד לפני שהתחלנו את הספרינט כבר ידעתי שאני מנצח, וגם אפשר לראות שאני התיישבתי עוד לפני הקו כי ידעתי שאני מנצח, לא היה לי שום ספק שאין סיכוי שהוא יכול לעבור אותי".
עודד קוגוט בסיום הקטע החמישי וההפסד בקרואטיה | צילום: נועה ארנון
שוחחתי עם הרבה אנשים בקבוצה, אתה זוכה להרבה הערכה כאן, ידעת את זה?
"זה נחמד לשמוע. אני מאוד שמח להיות פה בקבוצה הזאת, קבוצה ישראלית כאלוף ישראל, עם הדגל, שזה גם המהות של הקבוצה. לבוא מקבוצת הפיתוח, לעשות את כל הדרך הזאת, ולקבל את האמון, זה לא מובן מאליו. בשנים האחרונות אנחנו גם מוכיחים שהמקום שלנו כאן הוא שווה, אנחנו רוכבים כמו כולם בקבוצה".
ואתם באמת מצליחים, גם אתה וגם איתמר ניצחתם בשנה שעברה, נדב רייסברג זינק לשני גרנד טורים
"ונדב הוא הרוכב הכי חזק ושלם מביננו, אם הייתה לו הזדמנות לנצח, אני בטוח שהוא היה מנצח".
מצד שני, אנחנו רואים את הכמות של הישראלים גם בקבוצת פיתוח הולכת ויורדת, זה לא מדאיג? למה זה קורה?
"בכנות, גם אותי זה מבאס. כשאני הייתי בקבוצת פיתוח היו 4 רוכבים ישראלים בקבוצה הראשונה ושבעה או שמונה בפיתוח, היינו המון. היינו 12 סך הכל, עכשיו אנחנו שבעה. אחת הסיבות היא הצבא, שפשוט רוכבים נעלמים בגלל הצבא, וסיבה נוספת זה שחסרים מרוצים בארץ. כשאנחנו היינו צעירים היו הרבה יותר מרוצים, היינו מתחרים בארץ, ובסוף אני חושב שצריך להתחיל מאיפשהו, צריך לבנות ענף וזה מתחיל בחבר'ה הצעירים, והם צריכים להתחרות. אם הם יתחרו בארץ בסביבה בטוחה ויחוו מה זה להתחרות, לנצח, להיכשל, מה זה הכיף של הענף הזה, הם יישארו ויחלמו יותר גבוה. כשאני הייתי קטן ונדב היה קטן חלמנו להיות כמו גיא שגיב, כמו גיא ניב… ואנחנו עושים היום דברים יותר גדולים, מנצחים מרוצים, ואני בטוח שאם החבר'ה הישראלים יחלמו הם יגיעו יותר רחוק מאיתנו. כמו שהדור הקודם פרצו את תקרת הזכוכית בשבילנו, ככה אנחנו רוצים לפרוץ עוד תקרה לדור הבא. צריך עוד מרוצים, צריך עוד ילדים, והם לגמרי יכולים להגיע הכי רחוק שאפשר".
נדב רייסברג, עודד קוגוט ואיתמר אינהורן | צילום: נועה ארנון
יש בעיה קשה גם של רכיבת כביש בארץ מבחינת בטיחות
"לצערי זה מאוד נכון, תרבות הנהיגה בארץ היא באמת אחת הסיבות שאנחנו לא נמצאים בארץ, הייתי מעדיף להיות הרבה יותר עם המשפחה והחברים. המצב בארץ הוא פשוט נוראי בקטע הזה. פה בג'ירונה אנחנו משתמשים בדרך, ויש המון רוכבים והנהגים פשוט מבינים את זה, הם סבלניים. אנשים גם בארץ צריכים לשים לב לזה, להיות יותר סבלניים".
