כל אחד מאתנו שחווה פציעה, כאב או כל מגבלה אחרת שהובילה אותנו לפנות לרופא, פיזיותרפיסט או גורם טיפולי אחר, הגיע עם ציפייה אחת שמשותפת כנראה לכולנו – להביא לפתרון הבעיה שבגללה הגענו ואם ניתן כמה שיותר מהר – אפילו יותר טוב. הציפות של המטופלים מהטיפול ומהמטפלים שלהם הן רבות וחשובות מאוד להתקדמות והצלחת הטיפול. על כך אני ארחיב בכתבה הבאה.
רק אתם יודעים איך אתם מרגישים | צילום: shutterstock
עוד כתבות טיפול ופציעות בשוונג
עמוד כתבות הפציעות בשוונג
לחמם או לקרר בעקבות פציעה?
7 תרגילים לחיזוק הברכיים לרצים
בסביבה הטיפולית של ימינו ובוודאי עם וירוס הקורונה שטרף את הקלפים גם כאן, עומס המטופלים על רופא המשפחה בפרט, ועל גורמי הטיפול השונים בכלל הוא כבד ורב, ויוצר מצב שרופא ממוצע רואה כמות אדירה של מטופלים בשבוע נתון. לצד הרצון של הרופא והגורמים הרפואיים השונים להעניק טיפול, יש גם את הצד השני של המתרס – בו המטופל מגיע עם ציפיות רבות מהטיפול לצד ציפיות שקיימות מהרופא מצד חבריו למקצוע, משפחתו וכו'. כך שלא תמיד המשאבים הקיימים ברשותו של הרופא או איש המקצוע המדובר עומדים בקנה אחד עם הדרישות והציפיות המופלים עליו. חוסר ההתאמה הזו בין המשאבים של איש המקצוע הטיפולי לבין ציפות המטופל יוצר רבות חוסר שביעות אצל המטופל.
הפער הזה יכול בהחלט להצטמצם ואף להיעלם על ידי התייחסות ונתינת מקום לניהול ציפיות – ולשם כך קודם כל אנחנו מדברים על תקשורת טובה. תקשורת רעה היא גורם תורם משמעותי ביותר מ- 70% מתביעות רשלנות והזנחה רפואית, והמחקר מראה שלרופאים יש את היכולת להוריד את סכנת התביעה הזו על ידי שיפור יכולות התקשורת הבינאישית שלהם. הסבר יותר ברור ומפורט למטופל שמול הרופא על מצבו ודרכי הטיפול, ודרך כך גם לנהל את ציפיות המטופל מהמטפל ומהטיפול עצמו בצורה טובה ובעיקר יעילה יותר.
אז מהן הדרכים היעילות ליצירת תקשורת טובה ותאום ציפיות יעיל ומוצלח בין המטפל למטופל, לפני, תוך כדי ואף אחרי הטיפול והבדיקה הרפואית:
1. מערכת יחסים טובה וכנה עם המטופל: החוכמה של כל איש טיפול, בין עם הוא רופא משפחה, אורתופד, פיזיותרפיסט וכו' – היא לא לייצר מערכת יחסית חמה וחברית רק עם המטופלים "הנוחים", הנחמדים שכיף לנו כמטפלים להתנהל מולם, אלא דווקא (ואולי אף במיוחד) ללמוד לייצר מערכת יחסית חמה ומקבלת מול המטופלים היותר מאתגרים – המטופלים הלחוצים, הפחות שמחים וכאלו בעלי רף סטרס וחרדה גבוה. מטופלים אלו הם המטופלים בעלי סבירות גבוהה יותר להגיש תלונה על אי שביעות רצון מקצועי שנובע מציפיות שלא מומשו לתפיסתם. נימוס ואדיבות הם כלים ראשוניים חשובים באינטראקציה שכזו שיכולה לסייע לאורך הדרך ולמנוע אנטגוניזם, חוסר שביעות רצון, נטישה ואפילו תלונות. פתיחות שכזו יכולה לעודד שיח קולח מצד המטופל, דבר שיכול להוות נדבך חשוב בתהליך היציאה מהכאב והמגבלה שלו, בייחוד אצל חולים ומטופלים כרוניים – שם המרכיב הפסיכולוגי הוא חשוב ולא מבוטל ולעתים הוא הגורם המרכזי בהגעת המטופל לטיפול אצל הרופא, הפיזיותרפיסט וכדומה.
2. שיתוף פעולה בהחלטות: אין הדבר אומר שההחלטה הרפואית תיקבע על פי דעת המטופל, אך כן – שיתוף פעולה של המטופל באופציות הטיפוליות ובהשלכות השונות, הינה גישה שתופסת מקום בעולם הרפואה והשיקום, ומשפרת מאוד את התקשורת עם המטופלים. הגישה גורסת שעל המטופל לקחת חלק פעיל בהבנת הטיפול, אופציות הטיפול הקיימות וההשלכות של הטיפול לטווח הקצר והארוך באם יש כאלו, (Elwyn et al. , 2010).
צרו תיאום ציפיות עם המטפל שלכם | צילום: shutterstock
לרוב המטופלים יש רעיונות, מחשבות ותפיסות מטיפולים קודמים על מהו הטיפול המתאים להם. הדבר אינו יבוא לעולם על חשבון השיקול המקצועי של הרופא, או כל מטפל אחר, אך המטופל מכיר את גופו ויש לתת התייחסות ומקום גם לדעתו שלו. מטרתו של המטפל היא גם להשלים את הידע שכבר קיים אצל המטופל, לשבור מיתוסים, לתקן חצאי אמיתות ולייצר דיון פורה, מושכל ובעיקר מבוסס מחקר על האופציות הרלבנטיות לו. הדבר יכול להשתלב בצורה יפה עם כל הבדיקות הרגילות והנחוצות ואין לרופא או לפיזיותרפיסט סיבה לחשוב שזה יבוא על חשבון הבדיקה, התשאול וכו'.
לאחר הדו-שיח שתואר לעיל, יש לייצר תיאום ציפיות עם מה שהמטופל העלה ולהתאים זאת לדעה המקצועית של המטפל, גם אם המסקנה הטיפולית הסופית תהיה שדעתו של המטופל והצורה בה הוא רואה את התקדמות התהליך הרפואי והשיקומי שלו אינם רלבנטיים ואינם נכונים לפי ראות הרופא/המטפל את המצב. ההסברים הללו יכולים להפוך את הכף ולהוות בדיוק את ההבדל בין מטופל שמח ומרוצה לבין מטופל לא שמח, מתוסכל ומאוד לא מרוצה.
דוגמה קלסית לנושא תיאום הציפיות מטפל-מטופל, באה לידי ביטוי בניתוח. מטופל שנכנס לניתוח לתיקון קרע במיניסקוס בברך, למשל, נמצא תחת הרושם שהניתוח דורש אשפוז קצר בבית החולים, צלקת קטנה שתיוותר בברך ובזאת הסתיים הסיפור, ללא קשיים וללא סיבוכים. על הרופא המנתח להסביר לפרטי פרטים את התהליך שהמטופל הולך לעבור תוך כדי הניתוח כמו גם אחרי הניתוח – ואת הסיבוכים במהלך הניתוח, כמו גם את הסכנות לאחריו, כמו אי נטילת תרופות, באם יש צורך, אי ביצוע פיזיותרפיה בסיום הניתוח וכדומה.
יש לצאת מנקודת הנחה שאין למטופל ידע מהימן ואיכותי על הפעולה שהוא הולך לעבור ועל כן חשוב ליידע אותו בצורה הוליסטית ורחבה. דרך טובה היא לחשוב על עצמינו בנעלי המטופל או מי שמקבל מאתנו את הידע, ולחשוב מה המידע החשוב ביותר שהיינו רוצים לקבל ולדעת. חשוב לשתף בתופעות לוואי פוטנציאליות של התהליך המדובר, סיבוכים אפשריים, איך ההיסטוריה הרפואית האישית של המטופל עלולה להשפיע על התהליך וכדומה.
מטפל טוב נמדד לא רק בידע הטיפולי שלו, אלא גם ביכולת שלו להסביר את התהליך למטופל ולהקנות לו את הידע הנדרש טרם הטיפול. עובדה זו מתחזקת אף יותר במצב בו המטופל דובר שפה אחרת ויש צורך לייצר הפנמה של הידע המדובר, בעזרת הדגמות, מתורגמן או כל שיטה אחרת. כל התהליך המתואר לעיל יוביל לצמצום האופציות הטיפוליות הרלבנטיות, ובשאיפה לבחירת אופציה אחת המקובלת ורצויה גם על ידי המטפל וכמובן, גם אצל המטופל עצמו.
כל החלטה שמתקבלת, חייבת לקחת בחשבון את רצונות, אמונות וציפיות המטופל. במקרה ואין תמימות דעים והסכמה בין המטפל למטופל שלו, לגבי הדרך הטיפולית הרצויה – זה כנראה הזמן ללכת לחוות דעת מקצועית שנייה ולא להתקדם רק לפי דעת המטפל.
דברים לא מתקדמים – קחו יוזמה ונהלו את הסיטואציה:
במקרה שהמטופל לא מרוצה מהטיפול שנעשה, מתלונן על מצבו הנוכחי, חושב שנבחרה אופציה טיפולית שגויה וכדומה – יש חשיבות להתנהלות של המטפל בסיטואציה שכזו, כדי לצמצם את האנטגוניזם של המטופל, את הנזק ליחסי המטפל-מטופל ואף למנוע התדרדרות לתביעה.
צעד ראשון: הקשיבו לתלונות המטופל, נסו להבין את הצד שלו ומדוע הוא חש כפי שהוא חש. המטופל רוצה להשמיע את תלונותיו ואת הסיפור שלו, ויותר מכל – הוא רוצה שהמטפל שלו יבין ויפנים את מה שעבר ועובר עליו כעת.
יש לתת התייחסות יתרה לסימנים לא מילוליים תוך כדי השיחה, כגון: הבעת רגשות ותחושות ספציפיות. התייחסות שכזו יכולה לייצר את הגשר הרצוי שיקשר ויאחד מחדש את היחסים שנפגעו בין המטופל למטפל.
צעד שני: הביעו הזדהות עם מצבו הנוכחי של המטופל, להראות שאמפתיה ואף להביע צער על הסבל או אי-שביעות הרצון של המטופל, כפי שהוא מתאר לנו בשיחה. אין בושה וטעות והקטנת דמותכם בעיני הלקוח או המטופל שלכם באם תאמרו משפט, כמו: "אני מצטער שזה קרה לך בצורה זו…". אמפתיה והכרה בטעות הם לעתים הדבר היחיד שהמטופל מחפש ורוצה לשמוע.
דיון פורה, כנה ואמיתי בין המטפל למטופל שלו צריך לכלול עובדות מדויקות, לרבות הסבר על מה עלול לקרות מנקודה זו והלאה. על ידי כך ניתן למטופל שלנו את מלוא הידע והיכולת להתמודד עם השלכות עתידיות שיקרו. אם יש צורך ולפי מקרה ספציפי – יש לתת תכנית פעולה רלבנטית להקל על המצב הנוכחי ומתן פתרונות לבעיה קיימת כזו או אחרת.
צעד שלישי: חשוב שהמטופל ישמע מהמטפל שלו תובנות ומסקנות על מה שקרה ואפילו איך המקרה יוביל למניעת מקרים דומים בעתיד.
לסיכום, לציפיות של מטופל מהמטפל שלו ומהטיפול בכלל יש משקל אדיר לגבי התקדמות והצלחת הטיפול המבוצע.
קחו זאת בחשבון בפעם הבאה שאתם מגיעים לטיפול כמטופלים ובוודאי באם אתם בצד המטפל. ייעול נושא זה והתייחסות אליו בכובד הראש המתאים יוביל להפחתה של תלונות, תאום ציפיות טוב יותר ולטיפול ותוצאות טיפול טובות שיובילו לשביעות רצון כל הצדדים.
עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות לפיזיותרפיסטים, מאמנים ומטפלים בארץ ובעולם.
