אמנם עונת המרתונים של 2020 רק בתחילתה, אבל כדי להבין את גודל ההישג של רצי המרתון הישראלים בסביליה ביום ראשון האחרון, בדקנו את הסטטיסטיקה של שנת 2019. ניסינו לבדוק באיזה מדינות פרט לאימפריות הריצה למרחקים ארוכים, קניה ואתיופיה, היו שלושה רצים שירדו מזמן של 2:08 שע' במרתון.
התחיל את מגמת השיפור של יותר מ-7 דקות של השיא הישראלי בשנה וחצי. מארו טפרי | צילום: צלמי שוונג
עוד כתבות בנושא
טפרי, אמרה ועלמיה היו מהירים מהשיא הישראלי הקודם בסביליה
שיא ישראלי עד גיל 23 בחצי מרתון לטדסה גטהון
לונה צ'מטאי סלפטר תשתתף ביום ראשון במרתון טוקיו
אז בעוד שבקניה ואתיופיה כבר הפסקנו לספור, מסתבר שלאורך כל עונת 2019 באף מדינה אחרת לא היו שלושה רצים שהיו מהירים יותר מהתוצאה האיכותית הזאת – מה שעשו ביום ראשון מארו טפרי, גירמה אמרה ואיימרו עלמיה. וזה כולל כמובן מדינות עם מסורת מרתון מכובדת מאוד כמו מרוקו (שני רצים), אוגנדה (שני רצים), אריתריאה (שני רצים), בחריין (שני רצים) וגם יפן (רץ אחד) וארצות הברית (רץ אחד).
ואם מדברים על ההישג המשמעותי השני שקרה לריצה הישראלית בסביליה, חמישה רצים שירדו משעתיים ו-10 דקות, אז מעבר לקניה ומרוקו, ישראל יכולה להצטרף כעת למועדון מכובד של אימפריות ריצה (בהתאם לסטטיסטיקה של 2019) שכולל את אוגנדה, מרוקו, בחריין, אריתריאה ויפן. ארצות הברית ובריטניה למשל, רחוקות משם.
וזה הזמן להרחיב על הדבר המדהים שקרה כאן בתוך שנה וחצי בלבד. עד אליפות אירופה באתלטיקה שהתקיימה באוגוסט 2018, השיא הישראלי במרתון היה שייך להיילה סטאין (2:14:21 שע') והחזיק מעמד כמעט 15 שנים. חודשיים לפני שסטאין שבר את השיא ב-2003 עשה זאת אסף בימרו שבאליפות העולם באתלטיקה ב-2003 בפריס הפך לרץ הישראלי הראשון שירד משעתיים ו-15 דקות (2:14:52 שע'). בימרו שבר אז את השיא הישראלי של דב קרמר (2:15:45 שע') שנקבע באליפות אירופה ב-1994 בהלסינקי. קרמר שבר אז שיא בן כמעט 13 שנים שקבע יאיר קרני במרתון טבריה בדצמבר 1981 (2:17:34 שע').
ואם מנתחים את זה קצת יותר לעומק, במשך 22 שנים (בין 1981 ל-2003) השיא הישראלי במרתון נשבר רק ארבע פעמים ובין הפעם הראשונה לרביעית הוא השתפר בסך הכל ב-3 דקות ו-13 שניות. בשנה וחצי האחרונות, מאז שמארו טפרי שבר את השיא של היילה סטאין באוגוסט 2018 ועד ליום ראשון השבוע, השיא הישראלי נשבר 6 פעמים ובין הפעם הראשונה לאחרונה השתפר ב-7 דקות ושנייה אחת. וזה לא הכל, בתקופה זו 7 רצים ישראלים שונים קבעו בסך הכל 12 תוצאות מהירות יותר מאותו שיא של היילה סטאין וכפי שציינו – 3 כבר רצו מהר יותר משעתיים ו-8 דקות ובסך הכל חמישה כבר מהירים יותר משעתיים ו-10 דקות. זה נתון מדהים, וסביר להניח שלא הרבה אנשים האמינו שיהיה אמיתי כבר בתחילת 2020.
איך זה קרה?
מאמנים – רצי המרתון הבכירים בישראל מתאמנים כיום אצל שלושה מאמנים: דן סלפטר, זוהר זימרו וגזאצ'ו יוסף. מאמנים אלה מביאים אתם גישה מודרנית עם חידושים שעושים את ההבדלים בין מה שהיה חסר להם כרצים (לפחות לשניים מהם שהיו מקצוענים) למה שיש למתאמנים שלהם. זימרו למשל היה רחוק רק ב-7 שניות משבירת השיא הישראלי של היילה סטאין ב-2011 ברוטרדאם. גזאצ'ו יוסף היה רחוק ב-7 שניות מהקריטריון להשתתפות במשחקים האולימפיים לונדון 2012.
שלושת המובילים. מימין: איימרו עלמיה, מארו טפרי וגירמה אמרה | צילום: צלמי שוונג
זימרו וגזאצ'ו הם אתלטי עבר מהטובים שהיו בישראל, שצברו המון ניסיון בינלאומי והוסיפו לזה למידה לעומק בתחום האימון כדי להפוך למאמנים שהם היום. לשניהם גם יש אישיות מאוד מיוחדת, שלבטח משפיעה על המתאמנים שלהם בצורה ייחודית. סלפטר אמנם לא הגיע לרמות המקצועניות כרץ, אבל כמאמן אתלטיקה הוא התגלה כגאון, תחילה בזכות העבודה המדהימה עם אשתו לונה צ'מטאי סלפטר ובהמשך בזכות טיפוחו של מארו טפרי.
"מתפתח דור של מאמנים שרעבים להצלחה", אומר זוהר זימרו, "דור ששאוף ללמוד להגיע לפסגת העולם. לצערי במדינה שלנו עדיין במדינה שלנו לא מפנימים ולא מקבלים שאנחנו מסוגלים להביא אתלטים לרמות האלו. הגיע הזמן שאנשים יבינו שיש כאן דור של מאמנים ברמה גבוהה מאוד".
התחרות – עד 2018 ובמשך 15 שנים, אפשר היה לספור על כף יד אחת את רצי המרתון הישראלים שיכולים לתת פייט אחד לשני ואולי לנסות לשבור שיא ישראלי. וכשאנחנו אומרים כף יד אחת אנחנו מתכוונים אך ורק לשנים הטובות יותר בפרק הזמן הזה, ועדיין מתקשים להגיע למספר 5. וחוץ מזה, השיא הישראלי נראה כל כך קשה לשבירה, מה שככל הנראה גם פגע באמונה של הרצים.
הרצים של היום מכירים מצוין אחד את השני, המובילים שביניהם מתאמנים אצל שלושה מאמנים שונים אבל לאורך השנים הם צברו מספיק קילומטראז' ביחד. הם התאמנו יחד, התחרו אחד נגד השני, היו במחנות אימון, הם יודעים שהם לא כל כך רחוקים אחד מהשני ביכולת. ולכן, ברגע שהראשון ביניהם שבר את המחסום, השאר מיד הבינו שזה אפשרי. ואז הגיע אחר, ושבר את מחסום השעתיים ו-10 דקות. הראשון חזר ורץ הרבה יותר מהר בהזדמנות הבאה שלו, עד ששלושתם הגיעו ביום מושלם אחד בסביליה לתוצאות מרשימות מאוד ברמה בינלאומית. ויש עוד שני רצים, אפילו שלושה, שאולי לא צברו מספיק ניסיון במרתון כמו שלושת המובילים, אולי בינתיים זהירים יותר וזקוקים ליותר הזדמנויות, אבל כבר הפכו למהירים משמעותית ממה שאי פעם חלמו עליו באתלטיקה הישראלית. וזה קורה בעיקר בזכות האמונה, בזכות הצפייה באחרים וההבנה שזה לא בשמיים, אם באמת מתאמנים נכון ומקבלים את התנאים הראויים.
"ברגע שספורטאי מבין שהוא מסוגל ויכול להגיע לרמות גבוהות ושהכל אפשרי, האמונה והביטחון העצמי יחד עם המקצועיות מוכיחים שהשמים הם הגבול", אומר זימרו ומוסיף, "למיטב הבנתי אנחנו בדרך לצמרת העולמית. הכל תוצר של עבודה מקצועית, דיוק, השקעה,התמדה ואמונה. השילוב של כל אלו יחד יביא את הספורטאים לפריצת גבולות נוספים ושבירת שיאים".
"מתפתח דור של מאמנים ששואף להגיע לפסגת העולם". זוהר זימרו | צילום: ניר עמוס
התנאים – בעוד שדור הרצים של זוהר זימרו, היילה סטאין, אסף בימרו, זבדיה וודג' ואחרים, נאלצו להתאמן בשיאם בתנאים שקשה לקרוא להם מקצוענים ב-100 אחוז, הרצים של היום נהנים מיותר ספונסרים, יותר השקעה, כמובן שאם תשאלו את המאמנים שלהם או לפחות את חלקם הם יגידו שכל הזמן יש מקום לשיפור. מצד שני, אין מה להשוות בין המרתוניסטים של השנתיים האחרונות לדור הקודם.
ולא רק זה, העובדה שהמרתון הפך להרבה יותר אטרקטיבי בעולם האתלטיקה, גורמת לרצים של היום לעבור לריצות הכביש בשלב הרבה יותר מוקדם וזה מאפשר להם להתפתח ולצבור ניסיון חשוב בגיל הרבה יותר צעיר – מה שמגדיל את הסיכויים שלהם להפוך לרצים יותר איכותיים.
לסיכום, השאיפה של דן סלפטר ל-10 רצים שירדו מתוצאה של שעתיים ו-10 דקות במרתון כבר לא נראית בשמיים בכלל. בתוך שנה וחצי האתלטיקה הישראלית כבר השיגה חצי מזה, ואין ספק שיש לא מעט רצים מוכשרים שמעוניינים ללכת (או לרוץ) בדרכם של טפרי, אמרה, עלמיה והאחרים. ישראל כבר הפכה לסוג של מעצמת מרתון, בשנתיים הבות נגלה ככל הנראה עד כמה רחוק אפשר באמת להגיע.
מכיר עוד כמה משתתפים כולם שברו שיא אישי,,,,,,כל הכבוד ….אך מעניין