סיימתם את הריצה השגרתית שלכם בשעות הערב ושמתם לב שהבוהן הגדולה באחת מכפות הרגליים שלכם מעט נפוחה ורגישה? הלכתם לישון ולמחרת בבוקר כבר קמתם עם בוהן גדולה נפוחה, אדומה ומאוד כאובה? הדבר יכול להעיד על מספר סיבות כמו חבלה שהובילה לשבר מקומי, עקיצה של חרק ועוד. אך המיקום האנטומי הספציפי בבוהן הגדולה, לצד נפיחות, אדמומיות וכאב ממוקד – מחשיד אותנו לתופעה ספציפית בשם תסמונת גאוט או שיגדון בעברית.
לכתבות נוספות בנושא:
כאבי מפשעה אצל רצים: גורמים, טיפול ומניעה
ההבדלים בין שיקום פציעות ספורט לעומת שיקום של פציעות מלחמה
לא על הרגליים לבדן: הכל על כאבי כתפיים אצל רצים
תסמונת גאוט – רקע:
תסמונת גאוט (Gout syndrome) או מחלת גאוט היא למעשה סוג ספציפי של דלקת מפרקים כרונית. מדובר במחלה דלקתית-מטבולית (הקשורה בחילוף החומרים בגופינו). מחלת הגאוט פוגעת בעיקר ברמת המפרקים, אך יכולה לפגוע גם במערכות נוספות בגופנו, כמו הכליות.
כאבים בכף הרגל. אולי זה GOUT? | צילום: Shutterstock
צורת ההופעה של גאוט היא בהתקפים כמו דלקות פרקים אחרות. בעת התקף, המטופל יתלונן על נפיחות, כאבים חזקים ולעיתים אדמומיות מקומית. הדלקת המקומית במפרק המדובר מתפתחת עקב תגובה של מערכת החיסון למשקעים גבישיים של חומצה אוּרית (חומצת שתן) במפרק.
השכיחות של גאוט בעולם יכולה להגיע ל-6.8% מהאוכלוסייה הבוגרת. השכיחות עולה עם הגיל, והיא גבוהה מעט יותר בגברים מאשר בנשים (Zhu et al., 2023).
ממה נגרמת מחלת גאוט:
עלייה ברמות חומצה אורית בדם על רקע הפרעה כלשהי בחילוף החומרים. הדבר יכול להוביל למשקעים של חומצה אורית במפרקים ובכליות. ההפרעה שתוביל לעלייה מוגברת של ייצור חומצה אורית, תהיה קשורה לתזונה, נטייה גנטית, מצבי מחלה (אי ספיקת כליות, סוכרת, יתר לחץ דם, השמת יתר, תסמונות גנטיות שונות ועוד).
התופעה שכיחה יותר בגברים, אך עם העלייה בגיל רואים כמעט שוויון מגדרי בשכיחות הופעה. חשוב לציין שגאוט יתקיים בהימצא רמות גבוהות של חומצה אוית בבדיקת דם שתתבצע והממצא יהיה קיים לאורך זמן ממושך.
גאוט – סימפטומים של המחלה:
גאוט מתנהגת כדלקת פרקים, ולכן ההופעה של מחלה זו תהיה לרוב בצורה של התקפים, לרוב במפרקים ספציפיים בגופננו. המפרק המקושר ביותר למחלת גאוט הוא המפרק בין שני הגלילים של הבוהן הגדולה בכף הרגל שלנו. מפרקים נוספים שמחלת גאוט יכולה לפגוע יהיו מפרק הקרסול, מפרקים נוספים בכף הרגל ולעיתים גם מפרק הברך.
תסמונת גאוט | צילום: Shutterstock
התגובה האבנורמלית של מערכת החיסון שלנו להצטברות הרבה והממושכת של חומצה אורית במחזור הדם שלנו מובילה לתופעות דלקתיות קלאסיות, והן: חום מקומי, אדמומיות, נפיחות, קושי בתנועה וכאב (בעיקר כאב לילי, לעיתים יופיע יותר לאחר ארוחה גדולה) שילווה לרוב בתופעות של רגישות יתר של מערכת העצבים, או היפרסנסיטיזציה של מערכת העצבים (אלודניה = גורם לא כואב מכאיב והיפראלגזיה = כאב קל מורגש כאב עז וחריף).
השפעת תסמונת גאוט על ביצועים ספורטיביים:
• כאב ונפיחות: התקפים של גאוט יכולים להוביל לכאב ונפיחות משמעותיים במפרקים, הגורמים לקושי בתנועה ובפעילות גופנית. כאבים אלו יכולים להיות חדים ומייסרים, ולמנוע לחלוטין פעילות גופנית.
• ירידה בטווחי תנועה: הצטברות של גבישי חומצת שתן (חומצה אורית) במפרקים יכולה להגביל את טווחי התנועה ולפגוע בביצועים ספורטיביים הדורשים תנועתיות ((Mobility טובה וגמישות. טווחי תנועה מוגבלים יכולים להשפיע על טכניקה, על רמות ואיכות ביצוע ומכאן על תוצאות.
• דלקת: דלקת כרונית במפרקים עלולה להוביל לירידה בכוח השרירים ולפגיעה יחסית בסיבולת לב ריאה. דלקת כרונית גורמת לפירוק מוגבר של שרירים, ירידה בייצור אנרגיה ופגיעה ביכולת לבצע פעילות גופנית ממושכת.
צילום כף רגל של אדם שסובל מתסמונת גאוט | צילום: Hellerhoff, Wikimedia
• תופעות לוואי של תרופות: תרופות לטיפול בגאוט, כגון אלופורינול, יכולות לגרום לתופעות לוואי כגון עייפות, בחילות וכאבי ראש, העלולות להשפיע על ביצועים ספורטיביים. תופעות לוואי אלו יכולות להוביל לירידה במוטיבציה, אנרגיה ותפקוד גופני (Jordan et al., 2021)
טיפים לניהול תסמונת גאוט וספורט:
• הקפדה על תזונה נכונה: הימנעות ממזונות עשירים בפורינים, כגון בשר אדום, עוף, פירות ים, קטניות ואלכוהול. תזונה נכונה יכולה לסייע בהפחתת רמות חומצת שתן בדם ולמנוע התקפים. במקרה של חשד למחלת גאוט, ובטח לאחר שאובחנה מחלת גאוט – מומלץ לפנות לדיאטן/נית קליני/ת מוסמך/כת כדי לבנות איתו/ה תוכנית תזונה מותאמת אישית בהתאם לצרכים הספציפיים.
• שתיית מים מרובה: שתייה של 8-10 כוסות מים ביום מסייעת בהפרשת חומצת שתן דרך השתן. שתייה מרובה חשובה במיוחד לפני, במהלך ואחרי פעילות גופנית.
• טיפול תרופתי: נטילת תרופות לטיפול בגאוט לפי הוראת רופא. לרוב בתחילה יומלץ על נטילת תרופה בדם קולכיצין להתקף הראשוני, ולאחר מכן יכול היות שיומלץ על תרופות נוספות ואחרות. טיפול תרופתי יכול לסייע במניעת התקפים, הפחתת הפרמטרים הדלקתיים של מחלת הגאוט וכאב.
• חימום ומתיחות: ביצוע חימום ומתיחות לפני פעילות גופנית. חימום ומתיחות עוזרים להכין את הגוף לפעילות ולמנוע פציעות.
מתיחות. יכול לסייע | צילום: shutterstock
• פעילות גופנית מתונה: בחירת פעילות גופנית מתונה שאינה גורמת לכאב או נפיחות במפרקים. פעילות גופנית מתונה חשובה לשמירה על בריאות כללית וחיזוק שרירים.
• מנוחה: מנוחה מספקת במקרה של התקף גאוט. מנוחה חשובה להחלמה מהירה מהתקף ומניעת סיבוכים.
• התייעצות עם רופא: התייעצות עם רופא לפני תחילת פעילות גופנית חדשה או שינוי באימונים. רופא יכול להעריך את הסיכון לפציעות ולספק
במצבים בהם מחלת הגאוט מחריפה ולא מנוהלת ברמה מספיק טובה ויעילה, עלולים להיווצר משקעים גדולים של חומצה אורית הנקראים גם משקעי טופי (Chronic tophaceous got). מומלץ במקרים שכאלה להיוועץ עם רופא מומחה מפרקים (ראומטולוג) שיבנה תוכנית טיפול ומתן תרופות רלבנטי למצב הספציפי ולפי התקדמות המחלה (Zhu et al., 2023).
הכותב עופר צחר: פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות לפיזיותרפיסטים, מאמנים ומטפלים בארץ ובעולם.
