ולאדי (ולדיסלב רמקוביץ) עלה לארץ כנער בתחילת שנות ה-90, הכיר כאן את מריאנה, גם היא עולה חדשה, הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים מקסימים, תומר ודניאל. הוא למד הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון ועשה קריירה בתעשיות הביטחוניות. ולאדי היה איש משפחה למופת ובילה זמן איכות רב עם אשתו והילדים בטיולים וטרקים בארץ ובחו"ל.
לכתבות נוספות בנושא:
ליבו של ה"ולאדיאטור" נדם: ולאד רמקוביץ' נפטר במהלך הרכיבה
161 גוונים של צהוב במדבר: סיכום הצ'ימיצ'ורי 2024
"איך אופניים משנים את העולם": על כנס ראשון לתיירות אופניים בערבה
אופניים היו אהבת הילדות של ולאדי ורכיבת שטח היוותה עבורו התגלמות של חופש, הרפתקה, קשר עם הטבע ודרך להתמודד עם אתגרים. בשנת 2009 ולאדי גילה את קומונת 4EPIC והתחבר לחזון של רכיבה למרחקים ארוכים בשטח. הקומונה החלה לפעול שנתיים קודם לכן במסגרת הקהילות של תפוז וחבריה ארגנו לעצמם אירועי רכיבה, רצוי ארוכים.
ולאד רמקוביץ' | צילום: עצמי
אחד מאותם אירועים היה הצ'ימיצ'ורי, שמאז 2008 מתקיים מידי שנה. הצ'ימי התמסד והפך עם השנים לנכס צאן ברזל של קהילת המרחקים הארוכים, גם שנים אחרי שהקומונה עצמה כבר לא פעילה. מידי שנה, ביום שישי הראשון של דצמבר, בין 200 ל-300 רוכבים יוצאים לאתגר את עצמם על מסלול של 160 ק"מ מעין חצבה לשדה בוקר ובחזרה. בלי מארגנים, בלי שיפוט, סימון מסלול או מדידת זמנים, ועדיין הזינוק מתרחש באופן ספונטני בדיוק בחמש אפס אפס.
הקומונה הייתה עבור ולאדי בית, מקום שבו הוא התחבר לאנשים שחולקים את אותה הכמיהה למרחבים הפתוחים ואת האהבה למוזיקה של הצמיגים על השבילים. מהר מאד ולאדי הפך בדרכו השקטה לאחד מעמודי התווך שלנו, אדם שאהבנו והערצנו, שידע לתת מעצמו ולעזור לחברים שלו. ולאדי היה איש של מעשים ולא של הרבה מילים. פעם יצא לי לרכוב איתו מעל 200 ק"מ ברצף, מתל אביב לירושלים וחזרה בשטח, ואני די בטוח שלא החלפנו יותר מעשר מילים בסה"כ במהלך הרכיבה. וזה הרגיש נכון, מדויק ומספק.
ולאד רמקוביץ' | צילום: זאב טייגפלד
אז למה ולאדיאטור בעצם? בשנת 2010 ולאדי החליט שהגיע הזמן לצאת לרכיבת סולו מהבית בשרון למטולה וחזרה. הימים היו ימי אוגוסט, לא בדיוק העונה המומלצת לימי רכיבה ארוכים על האוכף. התירוץ שלו לצאת דווקא בעונת הקיץ היה פשוט – זה הזמן היחיד שבו יכול לקחת חופשה מהעבודה, אז זה מה שהוא הולך לעשות. ולאדי רכב כ-150 ק"מ ליום, חמשה ימים ברצף, במסלול שטח סיזיפי. הקומונה עקבה אחרי ההתקדמות שלו בפה פעור דרך פוסטים שהוא העלה מידי יום, בשיא האנדרסטייטמנט. מאז, קראנו לו פשוט ולאדיאטור, והיה רק אחד כמוהו.
המכונה המועדפת על ולאדי ברכיבות ארוכות הייתה אופני סינגל ספיד קלילים. נראה היה שהפשטות והחדות של אופניים כאלו, נטולי הילוכים ופוזה, הולמים את האופי של ולאדי – צניעות ושלווה כמקור לביטחון עצמי ועוצמה. לאורך השנים, ולאדי השתתף ברוב אירועי הקומונה, ממרוצי 24 שעות, דרך מרוצי שליחים של 48 שעות וגם באתגר האופניים הכי גדול שקיים בארץ, ה-HLC (ר"ת של Holyland Bikepacking Challenge) הוא השתתף וגם ניצח בשנת 2020.
המסוק שהגיע לפנות את ולאד רמקוביץ' | צילום: אילן טבת
את הצ'ימיצ'ורי ולאדי עשה פעמים רבות, וגם בצ'ימיצ'ורי האחרון, הוא רכב על אופני הסינגל ספיד האהובים שלו. באמצע העליה של מעלה עקרבים, ולאדי רקד את הריקוד האחרון שלו. רוחו עזבה את אופניו מאחור והמשיכה לטפס הלאה, למעלה, מעבר לכאן ולעכשיו. הוא היה אחד הרוכבים הכי חזקים שהכרתי פיזית ומנטלית אבל באותו היום, כשהשמש התחילה לבצבץ במזרח, הלב של ולאדי נדם. הוא נפטר בעודו עושה את מה שאהב, כשלצידו החברים הוותיקים שלו מהקומונה, איתם הוא חלק כל כך הרבה.
יהי זכרו ברוך
