בשבועות האחרונים, אני מוצא את עצמי יותר ויותר מתוסכל מהמצב שאליו נקלענו, שבו עשרות רבות של חטופות וחטופים נמקים במנהרות החמאס. הלב נקרע לראות את בני המשפחות והמחשבות על התנאים שבהם מוחזקים שבויינו קשה מנשוא. רכיבה על אופניים מסמלת עבורי יותר מכל את החופש ואת המרחבים הפתוחים, ואת השאיפה שהחטופים כולם ישובו הביתה עכשיו!
לכתבות נוספות בנושא:
מהרוכב שנופה במבחנים לישראלי שעשה היסטוריה: סיפורו של גיא שגיב
ללא דיווש אחד: רכב 50 ק"מ על אופניים ללא שרשרת ושבר שיא יוצא דופן
מאות רכבו באירוע Never Forget בדרום לזכרם של הנרצחים והנופלים
בשיחה עם איתן הרצל, רוכב אופניים ותיק ונלהב, העלינו את הרעיון שגם חברי קהילת רוכבי האופניים, יכולים להירתם להעלאת מודעות הציבור לנושא, ובחרנו לקיים את אירוע ה"אוורסטינג", שמשתתפיו נדרשו לטפס מעל 101 פעמים קטע מהכביש המוביל למערת הנטיפים בהרי ירושלים, עד שיצברו גובה של 8,848 מטרים, כגובה הר האוורסט; ההר הגבוה בעולם.
איתן הרצל | צילום: יורם שפירר
אל הצוות המארגן הצטרף אור דיין, הבעלים והמאמן של קבוצת הרכיבה Drops, שברזומה שלו שני אתגרי אוורסטינג ושני אתגרי חצי אוורסטינג, אסף כהן הבעלים והמאמן קבוצת הרכיבה והטריאתלון "Zen מאמנים לחיים", עדיאל צפיר שרוכב בקבוצה ורונן רגב, שאירגן לפני כשנה רכיבת הזדהות למען החטופים של כ-40 קבוצות רכיבה.
בחצות שבין חמישי לשישי האחרון, בשעה 00:00 בדיוק עמדנו על קו הזינוק 4 רוכבים מיומנים, בלילה נטול ירח ובחשיכה מוחלטת, והתחלנו לעלות ולרדת על הכביש המתעקל במעלה ובמורד ההר, לאורך מקטע באורך של 1.15 ק"מ עם גובה מצטבר של כ-82 מטר. בחישוב פשוט, כדי לצבור 8,848 מטרים, היה עלינו לטפס את המקטע 108 פעמים ולרכוב כ-250 ק"מ.
אסף כהן | צילום: יורם שפירר
ההתרגשות שאחזה בנו בזינוק הפכה לעבודה סיזיפית, תוך כדי ריכוז גדול לשמור על עצמנו בכביש המתעקל ולהתמודד עם רוחות צפוניות חזקות, שהקשו מאוד על הרכיבה. כדי לא להתבלבל בספירה, הענקתי לכל עלייה שם שיאפשר לי לזכור את מספרה וכך עלייה מספר 8 זכתה לשם – קריית שמונה, עלייה מספר 16 הפכה לכבש ה-16, עלייה מספר 23 כונתה כ"ג יורדי הסירה, וכך הלאה, עד ששמתי לב ששעון הרכיבה שלי סופר את העליות בשבילי (Laps) ושאין צורך שאשקיע אנרגיות מיותרות. הצורך להיות יעיל, לאכול לשתות ולתת מנוחה לגוף וגם למוח ולנשמה, מהווים את המפתח להצלחה באתגר האוורסטינג.
הצלם יורם שפירר – שבנו, רוכב האופניים תומר שפירר, נרצח ב 7.10
חמש שעות עברו להן עד שהאור התחיל להפציע מכיוון מזרח. חמש שעות של רכיבה רצופה ללא הפסקות, והקפדה על שתייה ואכילה מסודרת של חטיפים, בננות ותמרים, ושמירה על קצב קבוע של טיפוס הקטע ב- 6 דקות וירידה ב- 2 דקות.
מדי פעם הצטרפו אלינו רוכבים בודדים וקבוצות כ-Drops ו-IGP, ואט אט התחיל הכביש להתמלא בעשרות רבות של רוכבות ורוכבים שהגיעו על מנת להזדהות עם החטופות והחטופים, ולהראות שקהילת הרוכבים שותפה לקריאה להחזרתם הביתה.
רוכבי IGP באתגר האוורסטינג | צילום: יורם שפירר
אל הרוכבים על המסלול הצטרף צוות לוגיסטי שהיה בנוי כולו ממתנדבים עם נשמה גדולה, שאפשרו לנו הרוכבים, להתמקד אך ורק ברכיבה עצמה. ככל שנקפו השעות, העייפות התגברה והקושי לשמור על הקצב נהפך לבלתי אפשרי.
בשעה 07:20 בבוקר השעון הראה שהגעתי לחצי המרחק, כ-125 ק"מ וטיפוס מצטבר של 4,250 מטר, והרשיתי לעצמי הפסקה ראשונה על המסלול. עשרות רבות של רוכבים עם אופניים מכל הסוגים וצבעים שונים המשיכו לעלות ולרדת והשמחה על כך שחברי קהילת האופניים נענו לקריאה והגיעו בהמוניהם, הציפה לי את הלב והעניקה אנרגיות חדשות לסיים את האתגר הקשה.
אתגר האוורסטינג | צילום: יורם שפירר
הצוות הלוגיסטי מפנק עם 2 כוסות קפה מקינטה ואני חוזר למסלול, ומגלה שכל עלייה קשה יותר מקודמתה אחרי יותר מ- 24 שעות ללא שינה (לילה לבן), ו-10 שעות של רכיבה כמעט רצופה. אני מתחיל לעשות בראש חישובים של זמנים ומבין שעל מנת להשלים את המשימה, יידרשו עוד שעות ארוכות וקשות. אך מצד שני, מה זה הקושי שלי מול הקשיים של החטופות והחטופים במנהרות החמאס? אני חושב לעצמי, וממשיך לטפס ולספור עליות (בשעון).
עכשיו הזמן עובר לאט לאט, והעליות לא נגמרות. עושה עוד הפסקה עם שינה קצרה, שופך על עצמי בקבוק מים קרים ומקבל באהבה את חברי לקבוצת הרכיבה נדב אורן, שבא במיוחד לטפס איתי ברגעים הקשים.
אוורסטינג גם על אופני יד | צילום: יורם שפירר
עברו 193 ק"מ וכמעט 6,800 מ' טיפוס מצטבר אחרי כ-12 שעות רכיבה והרגשתי שעבורי המסע הזה הסתיים. החוסר קריטי בשעות שינה הכריע אותי. אני נפרד מחבריי אסף כהן ועדיאל צפיר, שהשלימו את האתגר לאחר 17 שעות רכיבה (שאפו גדול), עם תחושת סיפוק גדולה וגם הרגשה קלה של החמצה.
אז מה היה לנו? מפגן הזדהות אדיר של מאות רוכבות ורוכבים עם החטופות, החטופים ובני משפחותיהם, אירוע ספורטיבי מרגש ומרומם, מזג אוויר מצוין, חבורה של אנשים נפלאים, רוכבים, רוכבות ומעטפת לוגיסטית, בהתנדבות מלאה ומכל הלב. אני מתחיל לחשוב על התאריך הבא שבו תושלם המשימה ומייחל מכל הלב לראות את החטופות והחטופים כולם בבית, כמה שיותר מהר.
שעון הרכיבה של אסף כהן בסיום | צילום: פרטי
אסף כהן ועדיאל צפיר עם השלמת אתגר האוורסטינג | צילום: עצמי
תודה רבה הראל על היוזמה המיוחדת
על ההוצאה אל הפועל ועל הרכיבה המשותפת
כל מי שנגע באירוע הזה , כולל מי שקרא וחווה את ההתרגשות והקושי מההודעות שלנו, הרגיש את העוצמה.
הלוואי ונצליח במטרתנו להעלות את המודעות ואת סדרי העדיפויות אצל מקבלי ההחלטות.
החיים לפני הכל!
המחויבות שלנו כלפי מי שנשבענו לו כמדינה שאנחנו כאן כמדינה כדי שלמור על אזרחיה.
הלוואי
הראל, אתה אדיר. מעשה אצילי ומעורר השתאות. הלוואי שמישהו למעלה, יהיה קשוב והרבה יותר נחוש לשחרר את הנמקים למטה. נתתם דוגמה מדהימה וכמעט לא אנושית לנחישות. כל הכבוד