קראו גם: מייקל וורדיאן סיים 10 מרתונים ב-10 ימים | ראיון עם מייקל וורדיאן לפני הגעתו לישראל לרוץ את "שביל ישראל | נשארו יומיים למייקל וורדיאן לסיים את "שביל ישראל" 

ביום שישי בשעת לילה מאוחרת, קרוב ל-23:00 בלילה, נרשמה בקיבוץ דן שבצפון היסטוריה. בערים הגדולות הרגישו בדיוק בשעות אלה את אווירת החג, אבל מייקל וורדיאן האמריקאי וגם כל רצי האולטרה מרתון המקומיים שליוו אותו, ציינו חג מסוג אחר. בתום 10 ימים, 16 שעות ו-36 דקות וורדיאן סיים את המסע המטורף של "שביל ישראל". מסע בן 1,030 קילומטרים כולל קרוב ל-20,000 מטרים של טיפוס מצטבר, ממוצע של כ-100 ק"מ ריצה וטיפוס מדי יום, מספר מינימלי של שעות שינה בדרך כלל באוהל בשטח וחזרה לשגרה מדי בוקר.

צ פ ו || ראיון עם מייקל וורדיאן לאחר שסיים את המסע

המטרה של וורדיאן, אחד מרצי האולטרה מרתון הידועים בעולם, היתה ברורה – לרוץ את "שביל ישראל" בזמן המהיר ביותר שנמדד אי פעם, ואת זה הוא עשה בגדול. בתסריט האופטימי ביותר שלו ושל המלווה העיקרי שלו והיזם של הפרויקט, זולי ביהרי, התכנון היה להגיע לקיבוץ דן כבר ביום חמישי. בסופו של דבר ובאופן צפוי ומובן, היו כמה עיכובים בדרך. גם רץ בעל יכולות בלתי מובנות כמו וורדיאן סבל מכמה ימים קשים שאילצו אותו לסיים מוקדם מהרגיל, ובמקרים אחרים גם מגורמים אחרים שלא אפשרו להמשיך לרוץ אל תוך הלילה.

הצלם יאן קורלס שליווה את וורדיאן לאורך כל הפרויקט הזה המתין בנקודת הסיום, ומול מבנה דמוי שער סיום מאולתר הוא כבר הכין את ציוד הצילום שלו כדי לתעד את וורדיאן באותו רגל היסטורי כששני דגלים בידיו – אחד אמריקאי ואחד ישראלי. מישהו דאג להביא לו בקבוק יין, אבל וורדיאן אפילו לא חשב ללגום ממנו. אחרי יותר מעשרה ימים של ריצה, אכילה, שתייה ושינה – הדבר האחרון שהוא היה צריך זה עוד משהו שירעיד לו את הקיבה.

לאורך כל הדרך גם וורדיאן וגם יאן קורלס לא הפסיקו לשבח את הליווי המסור של זולי ביהרי ואנשי הצוות שלו, וגם את התמיכה והפרגון של קהילת רצי האולטרה מרתון הישראלים, שליוו את וורדיאן בכל מקום מהדרום ועד לצפון. ככל שהמסע הזה התקדם הגיעו עוד ועוד רצים, כשבימים האחרונים נוכחותם היתה אפילו חשובה יותר בעיקר כדי לעזור לוורדיאן התשוש לנווט. ועדיין, רובם הופתעו לגלות רץ שאמנם היה תשוש ועדיין המשיך לרוץ בקצבים מהירים מאוד ביחס לכמות כל כך גדולה של קילומטרים.

"מודה למי שהיה חלק מהמסע המדהים הזה" | צילום: זולי ביהרי

בפוסט הסיכום שלו בפייסבוק כתב וורדיאן: "אני כל כך מודה למי שהיה חלק מהמסע המדהים הזה. מאוד נהניתי לבלות עם חברי קהילת הריצה בישראל ולא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיכם. אתם ממש הרמתם אותי כשהייתי צריך את זה ודחפתם אותי לאורך כל הדרך. אני מעריך כל צעד שלכם ולעולם לא אשכח אתכם. אני אסיר תודה".

יאן קורלס, שרגיל להסתובב ברחבי העולם עם כמה מרצי האולטרה מרתון הטובים ביותר כולל קיליאן ג'ורנט כתב בסיכום שלו לכל המסע: "זה היה הרבה יותר מהרפתקת ריצה, זה היה מסע שגם אפשר לנו להגיע מצד לצד וגם חשף בפנינו את יופיה של ישראל. ראינו כל כך הרבה נופים יחסית לשטח כל כך קטן. נופי המדבר בדרום הם היפים ביותר שראיתי בחיי והצפון הירוק היה מנוגד לגמרי לדרום האדום. לאורך כל המסע הזה הישראלים ליוו אותנו ותמכו בנו בצורה שלא יכולנו לחלום עליה. ברור שאין הרבה אנשים בעולם שיכולים לרוץ את שביל ישראל כמו מייקל, אבל אתם תמיד יכולים למצוא איזשהו חלק מ"שביל ישראל" ליד הבית. מה שחשוב מבחינתו של מייקל זה לגרום לאנשים להיות יותר פעילים ולאתגר את עצמם".