לראשונה מאז הטור דה פראנס ב-2016, שלושת אלופי הגרנד טורים המכהנים יתחרו ראש בראש. באופן שעד לפני מספר שנים היה נשמע בדיוני, אלוף הג'ירו, אלוף הטור דה פראנס ואלוף הוולטה יתייצבו שלושתם דווקא בקו הזינוק של הוולטה אספניה בברצלונה. לצדם יתייצבו מספר גדול של רוכבי הקטעים הטובים בעולם. אז איך הפך האח החורג, הצעיר והמוזנח של הטור והג'ירו לגרנד טור הכי סוער ובלתי צפוי של השנה?
לכתבות נוספות בנושא:
חגיגה ספרדית: ברוכים הבאים לוולטה אספנייה האיכותי בהיסטוריה!
יומבו ויסמה הודיעה: אחד מרוכבי הקבוצה נכשל בבדיקת סמים
ההולנדי המעופף: ואן דר פול הוכתר כאלוף העולם באופניים בתום מרוץ משוגע
כמו אחיו הגדולים, גם הוולטה נוסד ב-1935 במטרה להגדיל את התפוצה של עיתון – ה"אינפורמסיונס". אבל, תזמון זה כידוע ענין של טיימינג, ושנות ה-30' של המאה הקודמת היו תקופה ממש גרועה לאירועי ספורט עולמיים. לאחר שני מרוצים בהם ניצח הבלגי גוסטף דלור, מלחמת האזרחים בספרד הביאה לעצירת התחרות לארבע שנים.
המרוץ נערך שוב ב-1941 וב-1942, כמעט ללא רוכבים זרים, ובשתי המהדורות ניצח חוליאן ברנדרו, שנכלא במשך שנה וחצי במחנה מעצר לאחר שיצא נגד הגנרל פרנקו. לאחר מכן התחרות הופסקה לשלוש שנים בזמן שאירופה בערה.
עיתון האינופורמסיונס עם כרזת הפרסים לפני הוולטה הראשון | צילום: Pedroserafin, Wikimedia
בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה, בעוד הטור והג'ירו מתבססים, הוולטה התקשה להתקיים באופן סדיר, ורק החל מ-1955 הוא נערך בכל שנה. המארגנים ניסו למשוך אליהם את הרוכבים הטובים ביותר, והציעו לא מעט תמריצים כספיים ומסלולים מהונדסים לשם כך.
אבל, המרוץ נערך באפריל, במקביל לקלאסיקות האביב והסתיים ימים ספורים לפני תחילת הג'ירו, מה שגרם לכך שרוכבים בכירים רבים העדיפו שלא להשתתף. גם מצבה הכלכלי הרעוע של ספרד, שהיתה מנודה שנים על ידי הקהילה הבינלאומית, לא סייע.
שינוי מסוים החל בשנות ה-60', כשז'אק אנקטיל החליט להפוך לרוכב הראשון שזוכה בשלושת הגרנד טורים. לאחר שנכשל ב-62', הוא חזר וניצח ב-63', השיג את המטרה שלו ולא חזר עוד לספרד. כך עשה גם פליצה ג'מונדי האיטלקי ב-68', במרוץ שזכור במיוחד בשל מתקפת טרור של ארגון הטרור הבאסקי ETA.
התותחים הכבדים המשיכו להתייחס לוולטה כאל מרוץ הכנה או פרס משני. אדי מרקס הגיע לוולטה בפעם היחידה ב-73', בשנה בה החליט לדלג על הטור, וניצח. ברנאר אינו רכב לראשונה בוולטה ב-78', שלדבריו זה היה כדי לראות אם הוא מסוגל לסיים מרוץ בן שלושה שבועות לקראת הסתערותו על הטור. הוא לפחות חזר פעם אחת נוספת, וב-83' הפך לרוכב הראשון שזוכה בכל אחד מהגרנד טורים לפחות פעמיים.
אדי מרקס | צילום: Croes, Rob C. for Anefo
מי שביטא את היחס המזלזל לוולטה בצורה הטובה ביותר היה המנצח ב-77', הבלגי פרדי מרטנס, שלאחר שהוביל מהיום הראשון וקבע שיא של זכיה ב-13 קטעים במרוץ אחד, לא התייחס לניצחונו בסיום אלא בחר לומר שכעת הוא מרגיש מוכן לג'ירו (שם נפצע ופרש).
קשה להאשים את הרוכבים בחוסר רצון לרכוב במדינה שהיתה מפגרת במידה רבה. "כולם שכחו שספרד הייתה מדינת עולם שלישי", כתב אלוף הטור לורן פיניון באוטוביוגרפיה שלו. "כל מי שהיה שם בתחילת שנות ה-80' יודע למה אני מתכוון. התנאים היו כמעט בלתי מתקבלים. האוכל היה זבל ולפעמים לא היו מים חמים גם בבוקר וגם בערב".
גם המסלול של המרוץ היה רחוק מלהיות מענין, וכלל בעיקר קטעים שטוחים ומעט הרים ועליות מרגשות. התוצאה היתה שבשנות ה-80' זכו בוולטה רוכבים שהיום לא היו חולמים על כך. ב-84', אריק קריטו, רוכב צרפתי צעיר בשנתו השנייה כמקצוען, הוקפץ מחופשה כי מנהל הקבוצה שלו חשש מקנס אם לא יעמיד קבוצה בוולטה. הופעה מרשימה בהרים והנג"ש של חייו הסתיימו בניצחון כללי בשש שניות, הצמוד בהיסטוריה של כל הגרנד טורים. ב-88', שון קלי האירי, רוכב הקלאסיקות האגדי, זכה בגרנד טור היחיד שלו.
השינוי הגדול חל בשנות ב-90', כשבמקביל לבום הכלכלי בספרד המרוץ עבר לספטמבר. העובדה שהטור והג'ירו הסתיימו, לצד תנאים משופרים, הובילה רוכבים רבים, בעיקר כאלה שלא השיגו את המטרות שלהם בשני הגרנד טורים הקודמים, להשתתף.
הוולטה אספנייה | צילום: Frog17, Wikimedia
הוולטה הפך לאיביזה של הגרנד טורים, כשבמקביל למרוץ התפתח ה"וולטה של הלילה", מסיבות בלתי פוסקות שבהם השתתפו מארגנים, עיתונאים, אנשי צוות, ולעתים גם הרוכבים עצמם. ב-2010 אנדי שלק וסטוארט אוגריידי סולקו על ידי קבוצתם לאחר שחזרו שתויים ממסיבה בשעות הקטנות של הבוקר.
אבל היה זה המשבר הכלכלי של סוף העשור הראשון של האלף שסייע לוולטה לגבש זהות אמיתית. התחרות עברה לניהול של חברת A.S.O, הבעלים של הטור דה פראנס, שהעניקה לו גב כלכלי איתן. במקביל, הערים הגדולות התקשו לארח את הקרקס הנודד, והמארגנים נאלצו למצוא פתרון.
וכך, במקום קטעים ארוכים ומשמימים באוטוסטרדות של ספרד, המארגנים התמקדו בקטעים קצרים בפנים הארץ, בעיירות קטנות שעבורן מדובר ביום חג, ובטיפוסים קשים במיוחד שבהם השיפועים עוברים את ה-20 אחוז, ובראשם האנגרילו. בחזון של המארגנים, כל יום בוולטה חייב להיות בלתי נשכח.
גורם נוסף שסייע למעמד של המרוץ הוא רוכב בריטי יליד קניה, שמסעו בן שש השנים לזכות בחולצה האדומה (שהיא הצבע של המוביל רק מאז 2010) שיפר מאוד את הרייטינג של המרוץ. כריס פרום היה רוכב צעיר ודי אנונימי כשסיים שני בוולטה של 2011. הוא המשיך לבוא כל שנה (מלבד ב-2013 אז זכה לראשונה בטור) בניסיון לזכות.
הוולטה ב-2013 | צילום: Mattpopovich, Wikimedia
בעוד שהשליטה שלו בטור הובילה לכך שהמרוץ בצרפת נטה להיות משעמם, המאבקים הכושלים של הרוכב הטוב בעולם בספרד הפכו את הוולטה במשך מספר שנים לגרנד טור התחרותי ביותר. כשהצליח לזכות ב-2017, אמר פרום ש"זו הרגשה מדהימה סוף סוף לזכות בחולצה האדומה, אחרי שניסיתי שש שנים". מי יודע איך ההיסטוריה של המרוץ הייתה נראית אם הזכייה בדיעבד ב-2011 היתה מוענקת לפרום לפני 2019, אז נקבע שהמנצח בזמן אמת, חואן קובו, השתמש בסמים.
ומה קרה ב-2013 כשפרום לא התייצב? כריס הורנר בן ה-41 הפך לרוכב המבוגר ביותר שזוכה אי פעם בגרנד טור, כשהצליח לשבור את וינצ'נזו ניבאלי בשיפועים שוברי הרגליים של האנגרילו.
אז אולי הספרינטרים כבר לא כל כך מתלהבים לבוא לספרד והנוף הצחיח בקיץ פחות יפה מאשר בצרפת ובאיטליה, אבל המרוץ שפעם היה סייסטה, הוא כיום מלחמת שוורים אמיתית בכל 21 הקטעים.
כריס פרום על ראש הפודיום בוולטה של 2017 | צילום: Diario de Madrid, Wikimedia
