* הכותב איננו רופא וחסר כל הכשרה רפואית ובכל מיקרה של חשש למחלה מומלץ לפנות לרופא המטפל. עם זאת המידע הכלול מבוסס ראיות ותואם את מעט ההמלצות הקיימות בנושא ממקורות רפואיים מוסמכים
קוביד 19 לא פוסח על ספורטאים שנדבקים בו כמו כלל האוכלוסייה. בצד התועלות של פעילות גופנית וכושר גופני ליכולות של הגוף להתמודד עם קוביד 19, המחלה מציגה לספורטאים אתגרים וסיכונים ייחודיים אשר דורשים התייחסות הן בזמן המחלה והן בחזרה לפעילות לאחריה. מעבר לכך ובפרט בקרב ספורטאים מבוגרים ומזדקנים, ניתן למצוא ספורטאים עם מחלות רקע שונות אשר מהוות גורמי סיכון נוספים.
האם זה נכון להתאמץ יותר מדי דווקא עכשיו? | צילום: Sport photo created by freepik – www.freepik.com
עוד כתבות בנושא
מחקר: השמנה מעלה את הסיכון לתמותה מקורונה
איך מומלץ להתאמן בתקופת הקורונה?
5 דרכים לשמור על מוטיבציית ריצה בתקופת הקורונה
פעילות גופנית סדירה קשורה למגוון רב של תועלות בכשירות מערכת הלב וכלי הדם, תורמת לרמת משקל בריאה, ומשפרת את אורך ואיכות החיים. פעילות גופנית נקשרה למגוון תועלות נוספות כמו שיפור הלמידה וההישגים, שיפור בבריאות נפשית, ואצל מבוגרים יש ראיות חזקות להשפעה המגינה של פעילות גופנית בהקשר של מגוון רחב של מצבים כרוניים הכוללים מחלות לב כליליות, השמנת יתר וסוכרת מסוג 2, בעיות בריאות נפש ובידוד חברתי. בהקשר הספציפי של קוביד 19, ניתן לקוות שספורטאים יחלו באופן קל יותר או שאחוז התמותה שלהם יהיה נמוך יותר ביחס לאוכלוסייה הכללית. ניתן למצוא חיזוק לתקווה זו ממחקרים שהראו שפעילות גופנית עשויה לסייע בתסמונת מצוקה נשימתית חריפה (ARDS), שפוגעת ב-3% עד 17% מחולי קוביד 19.
קוביד 19 נגרמת על ידי וירוס ה-SARS COV 2 ממשפחת הקורונה. מרבית החולים בקוביד 19 סובלים ממחלה קלה עד בינונית, וחלק ניכר מהחולים כלל אינם מודעים לכך שחלו (אסימפטומטיים). החולים הקלים בדרך כלל מחלימים תוך 10 ימים מהופעת התסמינים, אבל ישנם תסמינים הנמשכים 6 שבועות ואף יותר אחרי המחלה. תסמינים מאוחרים ומתמשכים אלה משמעותיים ומשפיעים על מערכות גוף רבות כולל מערכות הלב, הריאות, הדם, שרירים והשלד והעיכול. המגוון הרחב של התסמינים בקרב חולים שהחלימו ומעוניינים לחזור להתאמן לאחר המחלה מהווה אתגר בפני החולים והרופאים שלהם.
קוביד 19 והשפעתו על מערכות הגוף
מהלך המחלה
קוביד 19 מתחלקת לכמה שלבים בהתאם להתקדמות המחלה ותופעות הלוואי שלה:
• שלב 0 – מההדבקה ועד הופעת התסמינים. שלב זה כולל את תקופת הדגירה של הנגיף שיכולה להמשך מיום ועד 14 יום, וההתרבות הראשונית של הנגיף. בדרך כלל שיא העומס הנגיפי וההדבקתיות מגיע תוך 2-3 ימים מהחשיפה עם חציון של 2.4 ימים, וכ-24 שעות לאחר מכן מופיעים התסמינים הראשונים למחלה.
• שלב 1 – השלב הוויראלי (שבוע ראשון מההדבקות). שלב זה מאופיין על ידי התסמינים המוכרים של חום, שיעול יבש ותשישות. תסמינים נוספים עשויים לכלול כאבי מפרקים ושרירים, כאבי גרון, שלשול, דלקת הלחמית, כאבי ראש, אבדן טעם וריח, פריחה ואבדן צבע באצבעות ובבהונות
• שלב 2 – שלב סערת הציטוקינים (שבוע שני מההדבקות, השם נתון למחלוקת). בשלב זה מופיעות פתולוגיות חיסונית משמעותיות שעלולות להוביל לפגיעות קשות במערכות גוף שונות, ובראשן מערכת הנשימה. בשלב זה המצב של אחוז קטן מהחולים עלול להידרדר במהירות ולחייב אשפוז שלהם. אחד הסימנים הברורים לתחילת ההידרדרות הוא ירידה משמעותית בסטורציה של הדם, אשר מתבטאת בקושי לנשום ולדבר במשפטים שלמים מבלי להתנשם, או יכולה להימדד באוקסימטר.
• שלב 3 – שלב קרישיות היתר. בשלב זה, אשר חופף חלקית לשלב 2, מתפתחות בעיות קרישיות יתר המובילות לקרישי דם, ובאות לידי ביטוי בחסימת כלי דם באצבעות ובגפיים, בריאות, בכליות, בלב ובמוח, ויכולות להסתיים באבדן של אצבעות וגפיים, נזק בלתי הפיך לכליות, התקפי לב ושבץ. מעבר לתופעות הברורות של קרישי דם גדולים, קרישיות היתר באה לידי ביטוי גם בנזקים מקומיים יותר המתגלים למשל בנתיחה לאחר המוות של חולים שמתו, ובעלי השלכות כבדות לאיכות החיים של חולים שמחלימים. חשוב להדגיש ששלב זה מופיע לפעמים גם בקרב חולים קלים ואף חולים אסימטומטיים.
• שלב 4 – שלב הזיהומים המשניים ודלקתיות היתר. בשלב זה מופיעים זיהומים חיידקיים בדם בקרב כ-10% מהחולים, כולל כאלה שהחלימו לחלוטין. תופעות נוספות כוללות מחלה דמוית מחלת קווסאקי בילדים, תסמונת גיאן בארה, שלשולים מתמשכים, ובבדיקות ניתן למצוא דלקות מתמשכות של שריר הלב וסמנים דלקתיים מוגבהים.
• שלב 5 – שלב הזנב. גם לאחר ההחלמה המלאה מהנגיף, יש לא מעט אנשים שממשיכים וסובלים מבעיות הכוללות עייפות כרונית וכאבים, אבדן זיכרון ותסמינים נוספים אשר מונעים מהם לחזור לאורח חיים תקין. תסמינים אלו נמצאו בטווח של חודשיים ואף 110 ימים מתחילת המחלה, ועדיין לא ידוע אילו מהם יחלפו עם הזמן ואיזה חלק אינו הפיך (למשל כתוצאה מנזקים איסכמיים לכליות, לריאות ולמוח).
כמובן שבתקופת המחלה אין להתאמן, אבל צריך לשים לב גם לחזרה אחרי ההחלמה | צילום: Photo by Kate Trifo on Unsplash
מערכת הריאות
קוביד 19 הנה מחלה נשימתית המועברת בעיקר בעזרת טיפות קטנות הנפלטות בזמן דיבור, שירה ונשימה מאומצת, מועברות באוויר, ומדביקות רקמות ריריות במערכת הנשימה וכנראה העיניים של הצד הנדבק, וכמה מהתסמינים הראשוניים של המחלה בשלב הנגיפי שלה קשורים בעיקרם למערכות אלו וכוללים שיעול יבש ואבדן חוש הטעם והריח.
עם זאת, עיקר הנזקים לריאות נגרמים בשלבים השני והשלישי של המחלה, כאשר לימפוציטים ומאקרופאגים תוקפים את רקמת הריאות ופוגעים בה, ונגרמים לה נזקים כתוצאה מתסחיפים וחסימות של כלי דם קטנים או גדולים. נזקים אלו מתמשכים זמן רב לאחר ההחלמה, וטרם ידוע איזה חלק מהם חולף ואיזה קבוע. בבדיקות שונות נמצא כי גם חולים אשר אינם מפגינים תסמינים ריאתיים מתמשכים סובלים לעתים קרובות מנזקים משמעותיים לרקמת הריאות אשר פוגעים בקיבולת הריאות.
מערכת הלב
הסיבוכים הלבביים אשר נקשרו לקוביד 19 כוללים הפרעות קצב (arrhythmia), דלקת שריר הלב (myocarditis), ופציעה חריפה של שריר הלב (acute myocardial injury). המנגנונים האפשריים לסיבוכים אלה כוללים את סערת הציטוקינים, קרישי דם המובילים להיפוקסייה ודלקתיות מערכתית הפוגעת בשריר הלב.
הסיבוכים הלבביים עשויים להתמשך הרבה מעבר למחלה עצמה, ומחקר אחד מצא כי שלושה חודשים לאחר המחלה 78% מהחולים (כולל קלים ואסימפטומטיים) הראו שינויים חריגים בלב, ו-60% סבלו מדלקת של שריר הלב.
מערכת השרירים-שלד
רבים מהחולים בקוביד 19 סובלים מתשישות קשה, כאבי שרירים (myalgia) וכאב מפרקים (arthralgia). תופעות אלו עלולות להופיע גם בקרב חולים קלים ואסימפטומטיים, לפעמים שבועות לאחר המחלה ויכולות להגביל באופן קשה, אך בדרך כלל נחלשות וחולפות ככל שמתרחקים מן המחלה.
מערכת הדם
קרישיות היתר ודלקתיות היתר משפיעות על מערכת כלי הדם ועלולות לגרום למגוון תופעות שחלקן מסכנות חיים, הכוללות מחלה דמוית מחלת קווסאקי בילדים, תסמונת גיאן בארה ועוד. גם תופעות אלו עלולות להופיע באופן פתאומי כחודש לאחר המחלה, גם בקרב חולים קלים ואסימפטומטיים.
מערכת העיכול
כשליש מהחולים בקוביד 19 מפתחים תסמינים במערכת העיכול הכוללים הקאות, בחילות, שלשולים ואבדן תיאבון.
פעילות גופנית בזמן קוביד 19
בניגוד להרבה מחלות בהן אין מניעה להתאמן בזמן המחלה, הפגיעה המערכתית של קוביד 19 במערכת הלב והריאות גוררת המלצה רפואית חד משמעית להימנע מפעילות גופנית מאומצת בזמן המחלה.
הסכנה העיקרית קשורה לדלקת של שריר הלב (myocarditis) אשר מתפתחת ברבים מהחולים, אשר בשילוב עם פעילות גופנית עלולה להוביל לאי סדירות בדופק, כשל לבבי, ואף מוות פתאומי. בעיות אלה עלולות להתרחש גם בקרב חולים קלים ואפילו אסימפטומטיים, ולכן חשוב מאוד בימים אלה להיות ערניים לאפשרות הזו, ובמקרה של חשד למחלה להימנע מאימונים קשים ולהיבדק בהקדם במידה ויש סימנים מחשידים.
יתר על כן, קיימת טענה כי פעילות גופנית בזמן המחלה עלולה להחמיר את מהלכה באופן משמעותי, ואף את הנזקים ארוכי הטווח הנגרמים ממנה ויש כבר כמה תיאורי מקרה של ספורטאים צעירים ופעילים אשר נפגעו קשה או מתו מהתקפי לב כתוצאה מקוביד 19. סכנה פוטנציאלית נוספת הנוגעת לספורטאי סבולת קשורה לחשד שדופק נמוך מעלה את הסיכון לקרישי דם וחסימת כלי דם, אחד הסיבוכים המסוכנים של קוביד 19.
קוביד 19 ובמיוחד סערת הציטוקינים ודלקתיות היתר של השלבים השני והשלישי שלו, תוקפים את הראות והלב ופוגעים ביכולת לבצע פעילות גופנית. למעשה ישנן מספר דוגמאות אנקדוטיות של ספורטאים אשר לאחר שהתקשו באימונים סטנדרטיים עבורם הלכו להיבדק לקוביד 19 ונמצאו חיוביים. כמה מספורטאים אלו אף מצאו את עצמם בסופו של דבר מאושפזים לפרקי זמן ארוכים.
לכן ההמלצה הרפואית הברורה היום היא: במידה ונדבקתם, עם מחלה או באופן אסימפטומטי, או אפילו אם אתם חושדים שנדבקתם, מומלץ להימנע מאימונים בכלל ואימונים עצימים בפרט למשך 14 יום.
ולא לשכוח לתפוס מרחק בזמן האימון או אחריו | צילום: Photo by Andrea Piacquadio from Pexels
חזרה לפעילות גופנית אחרי קוביד 19
גם לאחר המחלה, רבים מהחולים בקוביד 19 כולל מי שעברו אותה בצורה קלה או אפילו אסימפטומטית חווים תשישות קשה ומתמשכת, קשיי נשימה, כאבי שרירים ומפרקים ותופעות נוספות במשך שבועות וחודשים אחרי המחלה.
בבדיקות מעמיקות יותר ניתן לגלות אצל רבים מהחולים סימנים ברורים לנזקים שנגרמו לריאות ולאברים אחרים, כמו גם סימנים לדלקתיות מוגברת המתמשכת חודשיים (ואפילו 110 ימים) אחרי ההחלמה, כמו גם לקרישיות יתר.
לכן, ושוב בניגוד להרבה מחלות אחרות, יש להיות זהירים בחזרה לפעילות, ולהיות מוכנים לנפילה משמעותית ביכולות בהשוואה לכושר טרום המחלה – ירידה גדולה הרבה יותר מזו שהייתה צפויה לפי משך ההשבתה בלבד, ובמקרים מסוימים בהחלט יתכן שלא ניתן יהיה לחזור למלוא היכולות של טרום המחלה.
קרישיות היתר והדלקתיות בלב מעלים את החשש לאירועים לבביים גם בשלבי ההחלמה הארוכים. לכן ההמלצה החמה גם בשלב זה היא לחזור לאימונים בצורה מדורגת, ולהימנע ממאמצים קשים לאחר ההחלמה ועד העלמות מוחלטת של הסימפטומים המאוחרים.
מחקר לו שותף ד"ר מצל מניו יורק, אשר מוכר לרבים מהרצים בארץ מכנסי רפואת הריצה שנערכו בבית חולים פוריה לפני מרתון טבריה בשנתיים האחרונות, ממליץ כי:
◦ יש לעקוב בקפידה אחרי ספורטאים שחלו בקוביד 19, בפרט במהלך 3-6 השבועות שלאחר המחלה כולל חולים קלים וחולים אסימפטומטיים, כאשר הם מחדשים את הפעילות הגופנית
◦ במקרים קלים מומלץ לחזור בהדרגה, כמו עם תכנית ה-50/30/20/10 (50% הפחתה מנפח האימונים בשילוב עם פי יחס מנוחה:עבודה של 1:4 בשבוע הראשון, 30% הפחתה ויחס מנוחה:עבודה של 1:3 בשבוע השני וכו')
קוביד 19 רחוקה מלהיות מחלה תמימה גם בקרב ספורטאים, ורבים מהנזקים שהיא משאירה אחריה נסתרים ומסכני חיים. לכן כאשר חוזרים לפעילות אחרי המחלה יש לעשות זאת בזהירות ובאיטיות, ולקחת את הזמן כדי לוודא את סיום שלב הזנב הארוך של קוביד 19 לפני חזרה לפעילות גופנית עצימה.
נ.ב.
אני מכיר את הרצון של כולנו לחזור לפעילות כמה שיותר מהר, והפחד מהפסקה ממושכת של פעילות. אבל במחלות כמו קוביד 19 חשוב לשמור על פרספקטיבה, או כמו שצ'רצ'יל אמר: "הספורט היחיד שאני עושה הוא נשיאת ארונות הקבורה בהלוויות של חברים שאמרו לי שאני חייב לעשות ספורט".
