לצערנו לאיש מאיתנו אין את היכולת הקסומה הזו להימנע מפציעות, אך בשנים האחרונות אנשי מקצוע עובדים במרץ לייצר כלים בעלי יכולת לזהות תתי אוכלוסיות המועדות יותר לפציעה כזו או אחרת, לנסות לזהות מאפיינים הקשורים למבנה הגוף, אופי הפעילות, זמני מנוחה והתאוששות ועוד – כל זאת בשביל לנסות לייצר קשר בין נתונים שכאלה לבין הסיכוי להיפצע במהלך הפעילות.

המחקר מסיק כי גברים נפצעים פחות מנשים | צילום: shutterstock

פציעות ספורט בקרב רצים

בתוך כך עולה שאחד הדברים החשובים ביותר הוא להתחקות מבעוד מועד אחר גורמי סיכון קיימים, אשר מעלים את הסיכויים לעבור פציעה. נושא גורמי הסיכון לפציעות הינו נושא שנבדק רבות במיוחד בתוך ענף הריצה, מתוך רצון לשפוך אור על שכיחות ואחוזים של פציעות שונות הרלבנטיות לאוכלוסיות של רצים ורצות.

אחד המחקרים המקיפים ביותר עם תוצאות מעניינות בהקשר לנושא זה, הוא המחקר של מסלר וקבוצתו שפורסם באחד מכתבי העת הידועים בנושא של פציעות ב-American Journal of Sports Medicine בשנת 2018 תחת הכותרת "מחקר אורכי לבדיקת פציעות ספורט בקרב רצים ורצות".

המחקר בוצע לאורך תקופה ממושכת של שנתיים ובמהלך הזמן הזה בדקו החוקרים מהם גורמי הפציעות השכיחים והנפוצים והאם ישנם גורמים שכאלה, או בדיוק יותר גבוה. קבוצת החוקרים בראשות מסלר ניסתה להבין דרך הבדיקות הרבות שביצעו במהלך השנתיים של המחקר מהן גורמי הסיכון הקיימים לפציעות במערכת השלד, מערכת השרירים והרקמות הרכות אצל רצים ורצות.

המעניין לגבי המחקר המדובר הוא, שרוב המחקרים שבוצעו בהקשר לניסיון לזהות פציעות וגורמי פציעות אצל רצים היו מחקרים שבוצעו בצורת רטרוספקטיבה, כלומר מחקרים שלקחו קבוצה של רצים עם פציעה כזו או אחרת וניסו, בהסתכלות לאחור, להבין מה היה או היו הגורמים שהובילו את אותו רץ או רצה להיפצע בפציעה שהתרחשה.

הבעיה במחקר כזה, שבודק בדיעבד את גורמי הפציעה, הוא שבחלק מהמקרים עלולים גורמי הפציעה שהתגלו להיות בכלל תולדה של הפציעה עצמה וייתכן שלפני שהפציעה התרחשה אותם גורמים בכלל לא היו קיימים. כלומר ייתכן שבמחקר רטרוספקטיבה שכזה – הפציעות היו גורמי תורמים לגורמים שהתגלו ולא ההיפך.

מה גורם לפציעה בשוקיים? | צילום: shutterstock

במחקר האורך המדובר של מסלר וקבוצתו משנת 2018 השתתפו 300 רצים ורצות (172 גברים ו 128 נשים) בגילאים משתנים (חתך הגלאים במחקר נע בין 18 ל 60), אשר מרחקי הריצה הקבועים שלהם היו מרחק של לפחות 8 ק"מ שבועיים (ממוצע מרחק הריצה של הרצים במחקר היה 32 ק"מ שבועי). קריטריון נוסף במחקר היה שלא הייתה פציעה בחצי השנה טרם תחילת המחקר או לחילופין המשתתפים והמשתתפות לא עברו ניתוח כלשהו בגפיים התחתונות בעברם.

על כל מי שהשתתף במחקר בוצעה סקירה מלאה, אשר דגמה נתונים פסיכולוגיים, פיזיולוגיים, דמוגרפיים, ביומכניים, מדדי הקף גפיים ויחס גפיים ואברים (אנתרופומטריה) ולמעשה אסופת נתוני פתיחה מלאה ומקיפה. בנוסף נבדקו גם פרמטרים של הרגלי הריצה, סוג והעדפה בנעלי הריצה, היסטוריה רפואית רלבנטית וניתוח הליכה של כל הנבדקים וכל זאת במעקב רציף לאורך שנתיים.

מה נמצא במחקר?

נתונים סטטיסטיים: במהלך השנתיים בו בוצע מחקר זה עלו מספר מסקנות ונתונים סטטיסטיים מעניינים בהקשר לגורמי פציעה פוטנציאליים אצל נבדקי ונבדקות המחקר. נתונים ראשונים עלו בהקשר לכמות הפציעות אצל כל נבדק. 66% מ 300 נבדקי המחקר חוו לפחות פציעה אחת ו 56% יותר מפציעה אחת. אחוז משמעותי של הפציעות היו במהלך השנה הראשונה מבין 2 שנות הבדיקה במחקר (83%) וכאשר הסתכלו בחלוקת פציעות לפי אזורי גוף, נצפה שכמות הפציעות הגבוהה ביותר הייתה בברך (73%) וישר לאחר מכן בכף הרגל (62%). כמו כן ראו שנשים נפצעו יותר מאשר גברים.

גוף ונפש: בקרב הרצים והרצות במחקר – אלו שדיווחו על מצב נפשי ירוד (דיכאון, חרדה וכדומה), רגשות שליליים, איכות חיים ירודה לתפיסתם וכדומה – היו ברמת סיכון גבוהה יותר לפציעה.

ממצאים פיזיים מעידים לפציעות: בדקו מספר רב של מאפיינים גופניים ותנועתיים אצל נבדקי ונבדקות המחקר.
ממצא אחד שהיה קורלטיבי (בעל קשר ומתאם בינו לבין פציעה) לפציעות היה נוקשות במפרק הברך, כלומר יחס לא אידאלי בין השרירים שמיישרים את הברך (פושטי הברך או שריר הארבע ראשי הירכי) לאלו שכופפים אותה (כופפי הברך, בדגש על שריר ההמסטרינגס – שריר הירך האחורי). נוקשות זו הייתה בשכיחות יותר גבוהה בקרב רצים במשקל אשר עלה על 80 ק"ג.

נתון מעניין יותר הוא במה המחקר לא מצא כגורם סיכון לפציעות ריצה: לא נצפה קשר חזק בין פציעות לגובה קשת כף הרגל (פלטפוס ו/או קשת גבוהה), גמישות, תנועתיות באזור החלק האחורי של כף הרגל (Rear foot Motion) , כוח גס בגפיים התחתונות, סוג ההנעלה, זווית בין האגן לברך (מה שקרוי בעגה המקצועית זווית הארבע ראשי או ה Quadriceps (Q) Angle) וגם לא נמצא קשר בין פציעות עבר כגורם תורם לפציעות. כל זאת בניגוד לדעה הרווחת בין גורמים אלו להישנות פציעות בקרב רצים.

לסיכום, הרצון לנבא ולזהות מראש פציעות אצל רצים ורצות, היה, עודנו ויהיה דבר שרבים יחקרו וינסו לייצר. ישנם הרבה גורמים "פופולריים" שמועלים תמיד לשולחן כגורמים אופציונאליים לפציעות, למרות שרבים מהם לא באמת קשורים ולא נמצאו כגורמים מחוללי פציעה.

תוצאות המחקר מצביעות בצורה די ברורה על הנתונים הבאים:
1. בקרב רצים ורצות חובבנים, נשים נפצעות יותר מגברים
2. נוקשות ברך נמצאה כגורם תורם לחלק מפציעות שימוש יתר בגפיים תחתונות ונמצאה שכיחה יותר בקרב רצים ורצות במשקל גוף יותר גבוה (מעל 80 ק"ג).
3. בניגוד לאמונה הרווחת בתחום פציעות הספורט בקרב רצים – גמישות, גובה קשת כף הרגל, נפח ריצה שבועי, הנעלה והיסטוריית פציעות קודמות לא נמצאו בעלי משקל כגורמים לפציעות ריצה בקרב הנבדקים הנבדקות במחקר.
אם כל הנתונים שהוצגו במחקר – יש להמשיך ולבצע מחקרים מעמיקים בנושא ובמקביל לקחת את כל המידע הקיים והידוע לנו ולהתאים אותו בקונטקסט המתאים לנו, למטופלים ולמתאמנים שלנו. כך נוכל ייצר קו הגנה יעיל, מותאם ומבוסס מחקרית ולהגדיל את הסיכוי שלנו להימנע מפציעה בעתיד.

עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות למאמנים ומטפלים בארץ ובעולם