טריאתלון הוא ספורט בו מתקיים מאבק כפול, מול יריבים ומול השעון, בו ספורטאי נדרש לספוג סבל קשה, כמעט ללא הפסקות להתאוששות, ולהפגין דחף ליצור גירויי כאב כדי לשפר סבולת השריר, סבולת לב הריאה, מדד מסת הגוף (יחס טוב של אחוזי שומן ושריר), המהירות והגמישות. אימוני ותחרויות טריאתלון אינם מאתגרים רק את השרירים, אלא מובילים לקשיים רגשיים הנצפים בתחרויות ובאימונים. לכן, השורות הבאות, המתארות את המאפיינים הפסיכולוגים הייחודיים של הטריאתלון, מיועדים בעיקר למבוגרים (מאמנים והורים) המלווים נערים-תלמידים-טריאתלטים בראשית דרכם המקצועית.
בטריאתלון צריך להתמודד עם תנאי סביבה משתנים | צילום:pixabay
בטריאתלון אין מגרש ביתי. התחרויות הן בחוץ. בשונה מכדורגל וכדורסל, אין פסק זמן או הפסקת מחצית בו יכול המאמן לשתף את מחשבותיו עם הספורטאים. בשונה מאצני מסלול ושחייני בריכה, בטריאתלון, שוחים, רוכבים ורצים הרחק מנקודת ההתחלה, ולכן התמיכה של הקהל ושל המאמן פוחתת משמעותית עוד יותר. הטריאתלט צריך להתמודד עם תנאי סביבה משתנים: מזג אוויר, תנאי רכיבה וריצה מגוונים (גובה העליות, רוחות), שחייה (טמפרטורת המים ומקווה מים שונה), ואירועים לא צפויים כגון פנצ'ר בגלגל.
לכן, טריאתלט טוב צריך להיות מעט הרפתקן ואקטיבי שאוהב להיות בחוץ. יכולת התמודדות עצמאית היא חיונית כדי להתגבר על אתגרים מגוונים כדוגמת התכווצות שרירים ותחושת בדידות המלווה את הספורטאי באימונים המונוטונים הארוכים בשעות הבוקר המוקדמות, או בסופי השבוע כאשר אף אחד לא תומך ומסתכל. טריאתלט שהמוטיבציה שלו מתבססת על מאפיינים פנימיים של ריגוש (רכיבה מהירה, תחושת המים) והנאה וסיפוק מהשיפור בכישורים והעצמת יכולותיו הפיזיולוגיות, עשוי להתמיד בקלילות רבה יותר עם שעות רבות של אימונים מונוטנים, שאחרים עלולים לחוות כהרגלים משעממים.
קושי בשליטה על שלושה ענפי ספורט | צילום: Diego Baravelli
כדי ליהנות מדרפטינג (אם אכן מותר באותה תחרות) יריבים עשויים לשתף פעולה יחדיו. זאת סיטואציה ייחודית לספורט זה המחייבת איפוק (לתזמן נכון את הפריצה קדימה) וסבלנות (לחכות לרוכב היריב שיעקוף ויוביל את הדבוקה). כמו כן, טריאתלט צריך להתמודד עם הקושי בשליטה על שלושה ענפי ספורט. במציאות זאת, תחושת תסכול עלולה להתעצם כאשר נערים מבינים שהם לא יכולים להיות טובים בכל שלושת הענפים. טריאתלטים צעירים חייבים לשמר רמת מסוגלות עצמית גבוהה, לא לייחס אכזבה וחוסר התקדמות בספורט אחד לערך העצמי שלהם.
טריאתלון אינו בפשטותו חיבור של שחייה, רכיבה וריצה, אלא תרכובת של שלושה ענפים בעלי השפעה הדדית. טכניקה לא טובה בשחייה עלולה לגרום לכאבי צוואר וגב עליון בזמן הריצה, וזאת דוגמה מדוע חשיבה אינטואיטיבית של "השחייה היא הקטע הקצר ביותר ולכן הכי פחות חשובה", עלולה להטעות.
בהתאם לזאת, מעבר להיבטים רגשיים, טריאתלט צריך כישורי חשיבה בדמות יכולות ארגון ותכנון מופלאות, המתבטאות בהכנת הציוד ופיתוח תכנית טקטית לפני תחרות המתייחסת לקצבים, זמנים, תזונה ועוד. בזמן התחרות, טריאתלטים חייבים להיות ממוקדים ומתוזמנים בהחלטותיהם על פי תכנית וניתוח המצב, כמו הידבקות לקבוצה מסוימת ברכיבה ועוד לפני כן, להבין באיזה מיקום נמצאים בשחייה, לא "להתפרע", ואז לרכוב לבד ולא בדבוקה. בשונה ממדידת זמן ב-200 מטר בבריכה או ריצת 1,500 באצטדיון, התנאים המשתנים מקשים על הערכת שיפור אובייקטיבית, ולכן טריאתלט צריך להיות בעל גמישות מחשבתית על מנת להעריך את יכולותיו בראייה שונה ורציונלית.
כמה טוב אני אוכל להיות? | צילום: ניר עמוס
בזמן מאמץ נדרש איזון טוב בין התמקדות בטקטיקה, טכניקה ומיסוך הכאב מהפעילות עצמה (חשיבה דיסוציאטיבית), לעומת רגעים בו דווקא התמסרות לחוויה (חשיבה אסוציאטיבית) תעזור יותר (לדוגמה, בתחילת שלב השחייה בו נדרשת מידה רבה של אגרסיביות). בנוסף, טריאתלט טוב ייטיב להשתמש נכונה בטכנולוגיה לרשותו, שיכול לתרום רבות לתהליך חשיבה חיובי. לדוגמה, בזמן רכיבה טריאתלט יכול לבחור שעל צד שעון הרכיבה יופיעו רק מדד סיבובים לדקה (Revolutions per minute, RPM ) ומדד ממוצע של RPM ל-5 ק"מ האחרונים, וכך הטריאתלט יוכל להתמקד בהיבטים אלה ומחשבתו לא תנדוד לעתיד (יש לי עוד 20 ק"מ. זה הרבה).
טריאתלט סקרן ישאל את עצמו "כמה טוב אני אוכל להיות? כמה מהר (ורחוק) הגוף שלי יוכל לשאת אותי?" ביכולתה של תכונה זאת להוביל את הטריאתלט ללמוד יותר על הפיזיולוגיה של הספורט ולגייס את הסביבה (מאמנים, פיזיולוגים, אנשי מכניקה של אופניים) לשתף עמו מידע חיוני כדי למקסם את כשרונו. ביכולתן של הסקרנות והגמישות המחשבתית לפתח מטרות מציאותיות ומאתגרות ברות שליטה, המדגישות אלמנטים של תהליך ומאמץ (שמירה על טווח דופק x-y במהלך הריצה, שמירה על מספר סיבובים לדקה ברכיבה, ואף שיפור סבולת שרירי הבטן על ידי הארכת זמן בתרגיל פלאנק).
לסיכום, חוסן מנטלי של טריאתלט הינו שילוב של כישורי חשיבה, מודעות גופנית ורגשית ובנוסף ויסות רגשות. על רוב הנושאים שהצגתי ניתן להתאמן מנטלית בעזרת איש מקצוע מתאים, שיוביל את הטריאתלט לפתח זהות עצמית המתבססת על ערכים של שאפתנות ומאמץ, להתמקד בקבלת השראה מאחרים, ולא בהשוואה חברתית העלולה להיות מתישה ושוחקת. יכולתם של הספורטאים להתגבר על רגשות תסכול ופחד מכישלון בשל התקדמותם של מתחרים, אכזבות בתחרויות וביקורות של מאמן הן מהותיות לאתגר את עצמם בכל סיטואציה ולהפחית אדישות והימנעות מאתגר (בדמות תרגיל מסובך/קשה באימון או תחרות), שלעתים רבות מהווה מגננה רגשית.
לבסוף, שני משפטים להורים: תפקידכם כמלווים הוא ראשית כל לבחון את עצמכם, לפתח מודעות לרגשות שליליים (ובמיוחד רגשות של פחד מכישלון) המתעוררים כתוצאה מביצוע לא טוב של ילדיכם ולמצוא אנשים עמם תוכלו לשתף רגשות אלה ולזכות לאמפתיה. שנית, נכון יהיה לראות בילד המעורב בתכניות ספורט מטפחות־הישגים קודם כל נער, אחר כך תלמיד, ורק אחר כך ספורטאי, בו הוא אינו מתאמן רק בשביל לספק צרכים גופניים, אלא גם לספק צרכים רגשיים שביכולתם להעצים יכולות בתחום החינוכי.
עידו הלר | פסיכולוג בהתמחות חינוכית בשירות פסיכולוגי חינוכי חיפה ופסיכולוג באקדמיה למצוינות בוינגייט ובמרכז לייעוץ מנטלי בספורט Mental Jump
