בדיוק כשחשבתי שכבר לא אתרגש ממרתון, הגיע מרתון ניו יורק. הבילד אפ שעשו למרתון הזה לא קנה אותי, מה כבר יש לחדש לי אחרי 94 מרתונים ואולטרה-מרתונים? אבל כנראה השילוב של כמה דברים ביחד גרמו לו להיות אחד המרתונים המרגשים שיש.
לכתבות נוספות בנושא:
המחווה המרגשת של מאות רצים למען החטופים במרתון ניו יורק
דרמות ומנצחים מפתיעים במרתון ניו יורק, האלוף האולימפי מחוץ לפודיום
רשמי: מרתון סידני הופך לשביעי בסדרת המייג'ורים היוקרתית מ-2025
ראשית, יצאנו קבוצה ענקית של 260 רצים בנבחרת שלווה, עם כל הקשיים בלוגיסטיקה ובניהול קבוצה כזאת, אי אפשר היה להישאר אדיש לשירת התקווה ועם ישראל חי בסנטרל פארק. בוודאות היינו הקבוצה הגדולה ביותר (פרט לקבוצות המקומיות כמובן). מדינות אחרות שלחו נציגות של קבוצות עם 12-10 רצים וישראל הקטנה שלחה 260, הרבה בזכות איסתא ספורט שעשתה מאמצים רבים. גם העובדה שמשפחת רודיגר, הבעלים של המרתון, הם יהודים תרם לאירוע.
רגע לפני הזינוק למרתון ניו יורק | צילום: באדיבות שליו ברוש
לפני המרתון
את העיר ניו יורק אין צורך לשווק, כל יום קורה כאן משהו מפתיע. העיר התייקרה מאוד ומי שלא היה פה בשנים האחרונות יופתע לגלות שארוחת בוקר בסטרבאקס עולה מעל 20 דולר. נחתנו ב-31 באוקטובר ישר לחגיגות האלווין ברחובות ניו יורק. זה היה מדהים חוץ מהעובדה שאי אפשר היה ללכת ברחובות מרוב כמות האנשים. לפני המרתון ביקרנו בגראונד זירו ובאנדרטה לזכר 11.9. ישנו בטיימס סקוור, שנראה שכל יום שינה את החזות שלו. ביום השני הייתה הופעת אורח בהפתעה (ללא תשלום) כאשר סנופ דוג עלה על הבמה.
הסדר והארגון האמריקאי לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. הכל התנהל על השנייה ובסדר מופתי. כן עומדים הרבה בתור, אבל זה מסודר. האקספו היה מרשים בגודלו בג'ביץ סנטר שעל נהר ההדסון. אחר כך ניגשנו לאזור נקודת הסיום בסנטרל פארק והפקדנו את הציוד לאחר המרתון (יש לכך סיבה טובה). נותנת החסות הרימה חנות פופ אפ על קולומבוס סקוור וחילקה מתנות לרצים וגם אפשרות לחרוט את התוצאה על המדליה ללא עלות.
שליו ברוש עם המתאמנות במרתון ניו יורק | צילום: עידן ויסמן
המרתון
המרתון עצמו לא קל בכלל. זה לא מרתון לתוצאה, הרבה עליות מתמשכות, וגשרים. מבחינת מזג אויר יצא מושלם, טמפרטורה קרירה בבוקר ובהמשך התחמם מעט. המסלול יוצא מסטטן איילנד ועובר בכל הרובעים של העיר
כאשר הסיום בסנטרל פארק במנהטן. המסלול היה מנוהל בצורה מופתית חנות מים ללא הפסקה, אמנם בכוסות, אבל זה היה בסדר בשילוב עם כמות התחנות.
לאורך כל המסלול היו מחסומים ומשטרה ששמרה על הסדר ואנשים עמדו ועודדו לאורך המסלול מבלי להפריע. חובה להתעכב על החלק הזה: קשה להסביר במילים עד כמה העידוד ברחבי העיר היה מדהים ולאורך כל המסלול. כן, יש עוד מרתונים בעולם שזה קורה, אבל לראות את דגלי ישראל כרוב המכריע בקהל, זה משהו שמעולם לא נתקלתי בו, וזה היה מרגש במיוחד.
רצים למען החטופים במרתון ניו יורק | צילום: אמנון שמי ולירי אגמי
אני רצתי עם חולצה ודגל ישראל (עם סמל החטופים) ובכל פינה צעקו לנו "עם ישראל חי" ו"אל אל ישראל" וזה נתן אנרגיה שלא זכורה לי באף מרתון שהשתתפתי בו. זה באמת היה כל כך מרגש, במיוחד בימים כאלה, שממש דמעתי לפרקים תוך כדי הריצה.
הסיומת היא קצת קשוחה. ברגע שחוצים את קו הסיום הולכים כמעט חצי שעה עד שמגיעים לנקודה שבה אפשר לפגוש את המשפחות או לעלות על מטרו לכיוון המלון, זה לא פשוט. אבל בכנות, שווה כל הרגע
תחושת שליחות
הייתה לי הזכות להיות בצוות המאמנים של שלווה. הכשרתי ואימנתי כ-60 מתאמנים לרגע הזה, הציפייה בסיום לדעת שכולם סיימו בהצלחה זאת הגאווה הכי גדולה שיכולה להיות למאמן. הציפייה למרתון הייתה ארוכה וזה הוסיף להתרגשות. בשנה שעברה הריצה המסכמת שלנו למרתון ניו יורק הייתה ב-7.10, ועם פרוץ המלחמה הנסיעה למרתון בוטלה.
נבחרת שלווה בנתב"ג | צילום: באדיבות שלווה
המשמעות היא שהתאמנו שנה נוספת כדי להגיע לרגע הזה, וכי המשלחת גדלה בהרבה ביחס לשנים אחרות. ההמתנה והציפייה ודאי תרמו להתרגשות, הן של חברי הנבחרת, והן שלי כמאמן שלהם. העובדה שמעבר לריצה יש כאן מטרה חשובה, גדולה בהרבה, גם היא מעצימה את ההתרגשות ואת תחושת הגאווה בסיום.
מיג'ור ראשון
אחרי 94 מרתונים שעברתי, ללא אף אחד מששת המייג'ורים, הגיע ניו יורק. אפילו עברה בי המחשבה שאם אעשה את כל המייג'ורים שנותרו אגיע ל-100 בדיוק. אז סיימתי את המרתון וכמה שעות אחר כך הכריזו על סידני כמייג'ור השביעי
(כנראה שיהיו 9 בסה"כ בשנים הקרובות) ושיבשו לי את התוכנית.
מסיימות את מרתון ניו יורק | צילום: שליו ברוש
הרשמה למרתון היא לא פשוטה בכלל. מרתון ניו יורק נחשב למרתון עם חלק משמעותי לתרומות ואפשרויות הרישום הן: השתתפות בהגרלה עם סיכוי נמוך מאוד, קריטריון תוצאה או האפשרות ה"קלה" ביותר סלוט על ידי תרומה לעמותה (בארץ זה באמצעות איסתא ספורט). אם ממש תתעקשו ותרצו זה אפשרי מאוד (ואם אתם עדיין מתקשים, דברו איתי).
ועכשיו, ליעד הבא – מייג'ור שני מעבר לפינה.
שליו ברוש במרתון ניו יורק | צילום: ליאת גורליק
