לספרטתלון, מרוץ הכביש למרחק 246 ק"מ מאתונה לספרטה יזנקו השנה חמישה ישראלים ועוד ישראלית אחת שתהיה האישה הישראלית הראשונה שתנסה לגמוא את המרחק הזה. ליז מלכה, בת ה-31 מחדרה, היא מאמנת כושר וריצות ארוכות ובעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, כן, עבודה סוציאלית עד כמה שזה מפתיע. אך התחביב עלה על המקצוע הרשמי ובימים אלו היא עושה הסבה לתואר ראשון בחינוך גופני בסמינר הקיבוצים. ביום שישי הקרוב היא תזנק למרגלות האקרופוליס לתחרות של חייה בו תרוץ, סביר להניח, לא פחות מ- 36 שעות.

"לאט לאט הבנתי שאולי יש כאן משהו" | צילום: באדיבות ליז מלכה

עוד כתבות בנושא
"החלטתי שחייב להיות בישראל קריטריון לספרטתלון"
איך מתמודדים עם משברים באולטרה מרתון?
איך רצים טכנית 246 ק"מ בספרטתלון?

את הריצה היא גילתה רק לפני שמונה שנים, מיד אחרי שסיימה את הצבא, "התחרות הראשונה הרשמית שלי היתה ב'סובב עמק' שם רצתי 33 ק"מ כהכנה למרתון המדברי שהיה היעד הראשון שלי. לפני הסובב רצתי 30 ק"מ, אך לא באופן תחרותי וכך נולד הרעיון שבו רציתי לחוות מרתון ראשון לפני גיל 30". תוך כדי אימונים למרתון הראשון שלה, עברה מלכה קורס מאמני ריצה ובנתה לעצמה תכנית אימונים, "התחלתי בתכנית שהורדתי מהאינטרנט והמשכתי בתכנית שבניתי תוך כדי הקורס".

הקריטריון לספרטתלון

רק לפני חמש שנים היא רצה את המרתון הראשון שלה שהיה בתנאים לא שגרתיים, "כשסיימתי את המרתון המדברי הראשון, הבנתי שסיימתי ראשונה בקטגוריה. אחרי המרתון ליוויתי חבר במרתון תל אביב ואחריו החלטתי שאני רוצה לחוות מרחק ארוך יותר ממרתון. נרשמתי לאולטרה 'שבילי עמק המעיינות' למרחק 60 ק"מ. לא הגעתי מוכנה למרוץ וחטפתי מכה שלימדה אותי להעריך מרחקים כאלו. בק"מ ה-48 הרגשתי כאב בשריר הארבע ראשי שגרם לי לפרוש מהמרוץ. זה גרם לי להבין שאני צריכה להגיע מוכנה יותר".

היא לא ויתרה לעצמה ומספר חודשים לאחר מכן עמדה על קו הזינוק במקצה 50 ק"מ במרוץ "תנ"ך-תש"ח". לפני הזינוק היא רצה 10 ק"מ כיוון שהרגישה שהיא צריכה "להשלים" ל-60 ק"מ ולסגור חשבון פתוח עם המרחק. היא סיימה במקום השני, "לאט לאט הבנתי שאולי יש כאן משהו. זה ספורט שאני מאוד אוהבת, אבל יכול להיות שאני יכולה להתפתח בו עוד".

שנה לאחר מכן, ב-2017, חזרה לאותה תחרות אך הפעם למקצה 100 ק"מ אותו סיימה במקום השני. היא התאהבה במרחקים הארוכים ושנה לאחר מכן כבר השתתפה ב"סובב עמק" במקצה ה-166 ק"מ אותו סיימה במקום הראשון עם תוצאה שהכניסה אותה היישר להגרלה לספרטתלון. השינויים לא אחרו להגיע ובשנה האחרונה עזבה מלכה את העבודה הסוציאלית והחלה להתמקד כל כולה באימונים אישיים. כשנשאלה איך מתחברים שני העולמות של חינוך גופני ועבודה סוציאלית, למלכה היתה תשובה חדה וברורה, "ישנו קשר הדוק בין השניים. אני מאמינה בריצה ככלי טיפולי", היא אומרת.

מאחורי רצי האולטרה המהירים והטובים בעולם, מסתתר תמיד סיפור אישי מרתק וייחודי אשר ככל הנראה בנה ויצר מבנה אישיות מיוחד במינו המאפשר "לספוג" מאמץ ממושך במשך שעות ארוכות מבלי להרים ידיים. על האובליסק בספרטה חרוטים שמות מנצחי הספרטתלון החל משנת 1983 וביניהם תמצאו את יאניס קורוס אשר מחזיק בשיא המהיר ביותר עד עצם היום הזה וסקוט ג'ורק עם התוצאה השנייה בטיבה. לשני הרצים המהוללים הללו יש סיפור חיים מרתק וזה אולי משהו שקצת משותף להם ולמלכה.

"אפשר להתמודד עם כל אתגר" | צילום: באדיבות ליז מלכה

מלכה היא בת בכורה להורים חרשים, "אני חושבת שזה הדבר שהוביל אותי לתחום הטיפולי", היא אומרת, "מילדות הייתי הפה והאוזניים שלהם בכל מה שקשור לביורוקרטיה וכל מה שסביבו. ההתנהלות של הוריי ביום יום והעובדה שאינם מוותרים לעצמם ומתנהלים באופן נורמטיבי כאילו אין מגבלה בכלל, נותנת לי המון כוח להבין שאפשר להתמודד עם כל אתגר. גם אם יש קשיים בדרך, זה נותן לי המון כוחות להמשיך ולהתמודד. אני תמיד אומרת שמעבר ליכולת במרוצי אולטרה שחייבים להתאמן פיזית, ישנו גם את הצד המנטלי. את פוגשת את עצמך ברגעים לא פשוטים, כל מיני שדים שיוצאים ושם המקום לדעת כיצד להתמודד. מכל אולטרה שחוויתי עד היום יצאתי אדם אחר".

את חושבת שהרקע האישי שלך נותן לך חוסן מנטלי שאין לרצים אחרים?
"לא מכירה את כל הרצות האחרות מספיק טוב כדי לדבר בשמן, אני מאמינה שלכל אחד יש סיפור שהביא אותו לקו הזינוק מסיבה כזו או אחרת. אני יכולה להעיד על עצמי שמה שחוויתי לאורך החיים נתן לי כוח להתמודד. זה לא קל. הרבה אנשים רואים אותי מבחוץ מחייכת ושהכל טוב, אבל קל זה לא. יש רגעי משבר ורגעים בהם אני שואלת את עצמי 'למה אני צריכה את זה?'. זה חלק מתהליך הגדילה".

למה דווקא בחרת להתחרות בספרטתלון?
"אני אוהבת אתגרים. זו הפעם הראשונה שאישה ישראלית משתתפת במרוץ כזה וזה קרץ לי וגם האתגר של המרוץ עצמו. המרחק אותו צריך לעבור, הזמנים בהם צריך לעמוד, האתגרים לאורך הדרך, אני אוהבת אתגרים".

ספרי לנו על משבר ריצה שעברת שממנו צמחת.
"אני תמיד אומרת שקל זה לא. יש רגעים שבהם את מרגישה על גג העולם וישנם רגעים בהם את מרגישה בתחתית של התחתית. לדוגמה, בסובב עמק, בסיבוב הרביעי נקלעתי למשבר עם עצמי, מעבר מאור לחושך ובמעבר מחום לקור, חוויתי פתאום מרחק חדש ברגליים שלא חוויתי בעבר בשילוב העייפות, הביאו אותי למשבר של כחצי שעה בו התמודדתי עם עצמי. ידעתי שבסיבוב הזה ההורים שלי מחכים לי באוהל. לקחתי קופאין והבנתי כמה זה משמעותי עבורי. אספתי את עצמי עד שפגשתי אותם. לספרטתלון אני מגיעה ממקום בו אני מבינה שיהיו משברים, ברור לי שלא כל הרגעים יעברו חלק. אני מגיעה עם ידע שהוא גדול יותר משהיה לי לפני הסובב".

ההורים שלך מלווים אותך גם הפעם לתחרות.
"תמיד אומרים לנסות לדמיין את קו הסיום, אני מנסה לדמיין מסרטונים שראיתי וסיפורים ששמעתי. אני מתחילה לדמיין שאם הכל יעבור בשלום, איך אגיע לקו הסיום, אני מדמיינת איך ההורים שלי יחכו לי. אני מחזיקה את עצמי לא לבכות מעכשיו. אני צריכה משהו שיניע אותי".

איך התאמנת לספרטתלון?
"יש גישות רבות למרחק הזה. אם מסתכלים על כל אחד מחברי המשלחת, מוצאים שכל אחד התאמן בדרך שונה לגמרי. הריצות שלי באמצע השבוע הן סביב העשרה ק"מ, בעיקר כי יש לי מתאמנים שאני רצה איתם. סופי שבוע רצתי את הריצות הארוכות והמרחקים עלו בהדרגה, היו שלושה שבועות של עומס ושבוע הפחתה. אריאל רוזנפלד, המאמן שלי, לקח מספר דברים עליהם עבדנו יותר. בהתחלה היה המון דיוק סביב הדופק, להכיר את זון 1 שלי וגם 10 פעימות מתחת לזון 2 כדי שלא אגיע לקצה בין זון 1 לזון 2. אחרי שלמדתי להכיר את הריצה לפי הדופק, עבדנו על ההתמודדות עם ה-80 ק"מ הראשונים שהם אתגר בפני עצמו בספרטתלון. היתה לנו שיחה בה ניסינו להבין על מה עוד אני רוצה לעבוד ואני הרגשתי שחסרה לי ההתמודדות עם ריצה בעייפות וכך נולדו ריצות גב אל גב ללא שינה ביניהן. חלק מהאימונים היו משולבים עם עליות וחלק במישור אך תמיד הדגש המרכזי הוא לשמור על הדופק ואני מאוד מסכימה עם גישתו של אריאל, זה מאוד מדויק".

"יש הרבה גישות לאימון". עם אריאל רוזנפלד, המאמן האישי | צילום: באדיבות ליז מלכה

איך אוכלים בכזה מרוץ?
"זו סוגייה מעניינת", צוחקת מלכה, "אם יש משהו שלמדתי על עצמי, הוא שלא הכל עובר לי חלק. מה שעובד לי הם תמרים, משקה איזוטוני, תה קר וקולה. כל מזון אחר שניסיתי בין אם זה ג'לים או אוכל מוצק יותר, לא עבר לי בגרון. אלו המזונות עליהם התבססתי באימונים ועליהם אני מתכננת להתבסס בספרטתלון".

איזה ציוד את מתכננת להשתמש בו בתחרות?
"בלי התמיכה של חברת סלומון שנתנו לי להתנסות ולהחליף לא מעט זוגות נעליים לאורך התקופה הזו וביגוד לא היה לי פשוט איך להתקדם ואני לוקחת איתי עוד זוג נעליים ליתר ביטחון. יש לי חגורת ריצה ובה אני מתכננת לשים תמרים. אני מתכננת לשתות בתחנות ולא לקחת בקבוק ריצה. בריצות הארוכות עשינו תרגול שבו אני עוברת להליכה כל שלושה ק"מ, כמו שעומד להיות בתחנות. אני עוצרת והולכת, הכל תורגל וזה מה שעומד להיות בתחרות. הרעיון הוא לעבור להליכה, לשתות, לאכול ולהוריד את הדופק ולהמשיך".

מי עומד ללוות אותך בתחרות?
"אני חייבת כל כך הרבה לשחר ממן, על הליווי לאורך כל האימונים ועל הליווי בתחרות בשוויץ וגם הליווי בתחרות עכשיו. זה כל כך לא מובן מאליו. בשוויץ הוא ליווה אותי על אופניים והוא דואג לי לכל מה שצריך. לא יודעת איך הייתי מסתדרת באימונים הללו ללא ליווי. לפני התחרות בסובב עמק התאמנתי לבד ולא חוויתי כיצד מרגיש האימון עם מלווים. היום כשאני יודעת אני מבינה כמה זה משמעותי".

"אני חייבת כל כך הרבה לשחר ממן על הליווי" | צילום: באדיבות ליז מלכה

את מרגישה מוכנה?
"יש רגשות מעורבים. התרגשות לצד חששות. עשיתי כל מה שאני יכולה כדי להגיע מוכנה ואני מקווה לטוב. מעבר לזה אין לי מה לעשות מלבד לספור את הימים. אני רוצה לקוות שזה יסתיים בצורה הכי טובה שיש. לא מעניין אותי כמה זמן זה ייקח, מעניין אותי להגיע לשם עד הקאט אוף".

איך התחושה להיות הישראלית הראשונה שמתחרה ספרטתלון?
"מדובר בהרבה לחץ מבחינתי. ישנו חשש שאולי לא אסיים לצד התרגשות גדולה. אם היית שואלת אותי לפני שנה את אותה שאלה, לא הייתי מאמינה שזו הסיטואציה שאגיע אליה. יש הרבה התרגשות ולחץ כי ברור לי שיש אנשים שעוקבים וזה מוסיף לא מעט חששות".

יש לך מסר לנשים אחרות שיבואו אחריך?
"אני מאמינה שכל מה שרוצים אפשר להשיג. אין דבר שאי אפשר להשיג זו רק שאלה של התמדה, רצון ונחישות. אני רואה את זה אצל נשים שהגיעו להתאמן אצלי ושהיה להן פחד מריצה וכיום הן רצות 15 ק"מ ומרגישות טוב עם עצמן וזו תחושת ניצחון".