מכירים את המשפט "החיים הם כמו רכיבה על אופניים. אם קל לך מדי סימן שאתה בירידה", אז סביר להניח שרוב האנשים מזדהים איתו, אבל לגבי החלק הראשון שלו אין ספק שכל קהילת הרוכבים מתייחסת אליו כאל אקסיומה לחיים. הסיבה לכך היא שרכיבה על אופניים היא לא מהירה מדי (כמו רכב), היא אינה איטית (כמו הליכה), היא למעשה מאפשרת לך לראות את הפרטים הקטנים ובכל זאת להתקדם מרחקים לא מבוטלים. זו הסיבה שמסע אופניים בחו"ל (וגם בארץ) שמאפשר לגמוא מרחקים ובכל זאת מאפשר לחוות את הפרטים הקטנים שבדרך, הוא שילוב מנצח שקהילת רוכבי האופניים מתחילה יותר ויותר להכיר וליהנות ממנה.

צ פ ו | גן עדן לרוכבי אופניים: רכיבה באוסטריה לאורך הדנובה

לראות עולם על אופניים

המושג "מסע אופניים" לוקח את האסוציאציות שלנו למקומות רחוקים ואקזוטיים וזה נשמע קצת כאילו אנחנו לוקחים חלק בגילוי ארצות משל היינו מרקו פולו, אבל בעצם מדובר במהלך מאוד מאורגן ומדוקדק שאתה יודע בדיוק איפה אתה מתחיל, היכן אתה רוכב ואיפה אתה מסיים. מטיול אופניים כזה לאורכו של נהר הדנובה באוסטריה חזרתי לאחרונה והוא חיזק אצלי את התחושה שזה הדבר הגדול הבא בכל מה שקשור לתרבות הספורט האקטיבי. כי בעצם לראות עולם זה משהו שכולם עושים, טסים ומכירים, אבל לשלב את התחביב שלך עם רכיבה על מסלולי אופניים מסודרים שחוצים ערים ומדינות, זה מרענן, חוויתי ומאתגר.

ביקור באוסטריה על אופניים שונה מאוד מביקור סטנדרטי של "שטרודל תפוחים ושניצל וינאי", שכן בתחילה אתה צריך לדעת מה המסלול שלך מההתחלה שלו ועד לסיומו, כמה קילומטרים אתה מתכנן לרכוב ביום ואיפה תעצור לישון בכל ערב כשתגיע ליעד שלך. אחת החברות שמארגנת את השילוב הזה היא "אשת טורס" בשיתוף חברת "בוץ" שמתמחים בהרכבת יעד שכזה לאורך הדנובה מ"פסאו" (Passau) שעל גבול גרמניה-אוסטריה לאורך הדנובה (נהר עצום בגודלו שפוגש לא פחות מעשר מדינות לכל אורכו), עד לעיר הבירה וינה מרחק של לא פחות מ-350 ק"מ של שכרון חושים על גלגלים. טיול הנמשך שבעה ימים ובו שישה ימי רכיבה (כ-60 ק"מ ביום) באתרים שקשה מאוד לראות כשממהרים ברכב שכור או בטיול מאורגן.

שילוט לאורך כל המסלול מפסאו ועד וינה | צילום: ארן הרשלג

עם אופניים רואים כל שביל וכל מבנה על הדרך | צילום: ארן הרשלג

ידידותית, מונגשת ומתגלגלת

לפני שחושבים על טיול רכיבה שכזה, חשוב להדגיש כי אוסטריה ידידותית ומונגשת לרוכבי אופניים בצורה מושלמת וניתן בעצם לרכוב את כל הדרך הזו ללא עצירות וללא תקלות של תשתית המכבידות על הרוכבים. כל המסלולים נועדו לאופניים והם חלקים, שטוחים ומישוריים וכמעט ללא עליות מאיימות. בנוסף, כל הדרך משולטת ומוכוונת כך שהסיכוי ללכת לאיבוד לא קיים, נחמד לראות שההתייחסות לרוכבים היא קודם כל להנאתם וביטחונם וזה נראה כאילו בנו את מסלולי האופניים כברירת מחדל ורק לאחר מכן בנו את שאר התשתיות והכבישים. ומכיוון שכך, המלונות הקטנים לאורך כל הדרך מיועדים וערוכים לקליטת הרוכבים ובעיקר האופניים שלהם. כמעט בכל מלון דרכים שכזה ישנו מתחם אופניים מקורה שבו ניתן להשאיר את האופניים עד לרכיבת הבוקר הבאה.

בשורה התחתונה הרוכבים בדרך מוגנים ובטוחים ובכל מקום יסייעו לך על מנת לעזור לך ולסייע. ואיך משנעים את הציוד ממלון למלון? גם על זה חשבו וישנו הסדר מיוחד ומדי יום משאירים את המזוודות בקבלה עם תג מיוחד ובו כתוב לאיזו חברה אתה שייך ומה מספר המזוודות שיש להעביר למלון הבא על הציר. כך למעשה אין צורך לרכוב עם הציוד ובסוף היום כל הכבודה תחכה בקבלה של המלון אליו מגיעים מעוד יום רכיבה. כך למעשה רוכבים רק עם ציוד מינימלי הנמצא על האופניים בשני תיקי מסע שיושבים על החלק האחורי של האופניים ובו ניתן לשים שתייה, מזון, מעיל, תיק וכל ציוד הכרחי אחר. המרחבים התיירותיים בעולם מציגים בהחלט עלייה מתונה בכל הקשור לריגוש התיירים בעזרת חידושים אתגריים ורכיבה על אופני "טורינג" (Touring) היא בהחלט אחד מהם. "תיירות האופניים היא מהתחומים הצומחים ביותר בתיירות הישראלית לחו"ל בשנתיים האחרונות", מציינת שירלי כהן עורקבי, סמנכ"לית השיווק באשת טורס, "ואנו צופים התחזקות נוספת בשנים הקרובות. הסיבה המרכזית לביקוש הגבוה היא שטיולי האופניים הפכו לנגישים מאוד במגוון היעדים, במחיר, ובהתאמה לכל רוכב – לרוכבים מקצוענים אך גם לאלו שלא, למשפחות, צעירים ומבוגרים. אחד החידושים שהכנסנו השנה הוא רכיבה על אופניים חשמליים, שמאפשרים לחוות את החוויה המיוחדת הזאת גם למי שלא מורגלים ברכיבה יום יומית. אנו מתכוונים להרחיב את פעילות תיירות האופניים באמצעות חברת הבת "בוץ" ולהציע חידושים נוספים ויעדים חדשים".

דרכים משכרות. כרמים בעמק וכאו | צילום: ארן הרשלג

ירוק בכל דרך | צילום: ארן הרשלג

למי שלא בטוח לגבי האופניים עליהם ירכוב ומה האיכות שלהם, מדובר באופני "טורינג" שהפתיעו אותי מאוד ברמת הנוחות והשיוט שלהם. מצד אחד הן כבדות (כ-20 ק"ג) ובעלות צמיגים עבים ושלדה עבה, יחד עם זאת ברגע שמתחילים לרכוב איתם הם פשוט מגיבות בצורה נהדרת והרכיבה עליהם קלה ומשקלו לא מורגש. יתרון נוסף וחשוב הוא מערכת ההילוכים המונה 12 כאלו והיא מועברת באמצעות ידית האחיזה שעל הכידון. המעבר כל כך רך ושקט שלעתים הקילומטרים המתחלפים לא ניכרים ברגליים. אבל זו לא הדרך היחידה לרכוב באוסטריה על אופניים, מי שמעדיף להקל על עצמו קלות יכול לרכוב אפילו על אופניים חשמליים וליהנות מרכיבה בה הסוללה הנטענת מסייעת ברכיבה בעיקר כשקצת עייפים או בעליות המתונות והנדירות במשעולים.

"וכאו" דרך היין

גולת הכותרת של המסלול העצום הזה הוא עמק "וכאו", שניתן להגדיר אותו כ"דרך היין" או כגן עדן לאוהבי היין, הגפנים והכרמים. העמק שרוע לאורך לא פחות מ-40 ק"מ מהעיר מלק (Melk) שמונה כ-5,000 תושבים בלבד ועד לעיר קרמס (Krems) שנחשבת לגדולה יותר ואוכלוסייתה מגיעה ל-24,000 תושבים. בין שתי הערים הללו מתקבצים מאות כרמים, מסודרים למשעי אשר עתידים להניב גפנים לטובת יינות לבנים עדינים שנמכרים בכל רחבי אירופה. לצד היינות שנחשבים למוצר הדגל של העמק, לא ניתן להתעלם משדות המשמשים הנרחבים המצויים באזור לצד הגפנים. מסתבר שהמשמש המקומי הוא ממש סמל מקומי ומכינים ממנו ככל העולה על הדעת (מזכיר במקצת את שיגעון הדלעת בארה"ב) החל מליקר, שנאפס, קונפיטורות, לחמים, עוגות, שרי וכמובן גם יין.

נראה כמו ארמון מרגיש כמו. המנזר במלק | צילום: ארן הרשלג

אדריכלות כנסייתית מתקופת הבארוק. המנזר במלק | צילום: ארן הרשלג

אבל זה לא הדבר היחיד שתתקלו בו באזור זה, לאורך כל הנוף החקלאי הירוק והפורח הזה לאורך הדנובה, נשאבים אל עבר מראות של טירות עתיקות, כנסיות, מנזרים ומבצרים, ממש אוצר בלום לאוהבי ההיסטוריה וימי הביניים. אחד האתרים היפים במלק הוא המנזר שנבנה בסגנון הבארוק, וניצב על צוק מעל העיר על גדות הדנובה. המנזר מרשים ונראה יותר כארמון ואכן הוא בעל אלמנטים שכאלה בזכות החומה החיצונית, הצריח הפינתי, העושר המצוי בו, החללים העצומים והניסיון של האדריכל להקים באזור הזה מבנה שיזכיר ולו במעט מבני אצולה המוכרים יותר בצרפת וגרמניה. החצר שנפרשת מעבר לחומה היא גדולה בממדיה ובמרכזה כיאה ליבשת מתכנסת מזרקה ולאורך קירות המנזר, שיכול לקבל בקלות שדרוג לארמון עבור אחד מנסיכי הכתר של אותה תקופה, פזורים פיתוחים, פסלים ושכיות חמדה אמנותיים.

היעד הבא במסלול מרחק של כ-30 ק"מ, ננעץ לכיוון העיירה "וייסקירכן" באזור דורנשטיין ששמה נעוץ בשם הכנסייה המקומית הלבנה ואכן וייסקירכן בתרגום לעברית הוא ה"הכנסייה הלבנה". סביב הכנסייה הקהילתית-מקומית בעלת סממנים גותיים מובהקים, נבנתה העיירה שבמקומות מסוימים נקראת "כפר יין", כמובן בשל האדמה רווית הכרמים שסביבה. הדרך מאוד קלה ומישורית לרכיבת אופניים ולמעט עליות בודדות, קצרות ולא משמעותיות לכל אורך הדנובה במקביל לכביש הראשי, לא נתקלנו בבעייתיות בלתי עבירה וקשה לרכיבה. בתקופה הזו של השנה (אפריל) עדיין לא נראית כלל קהילת הרוכבים והמסלול דליל מנוכחותם של רוכבים, אך עם תחילת העונה (תחילת מאי ועד סוף אוקטובר) המסלולים נמצאים עם נוכחות ערנית של תיירים מכל אירופה.

שורשיה מגיעים לתקופת הרנסנס. העיירה וייסקירכן | צילום: ארן הרשלג

אי אפשר בלי דגימה מהשטרודל המקומי | צילום: ארן הרשלג

אבל אם נחזור לעיירה "וייסקירכן" נגלה כי מדובר למעשה בעיר קטנה עם מבנים שמקורותיהם טמונים עד תקופת הרנסנס ומאופיינים בבתים עם חצרות אבירים קסומות רחבות ידיים המתפקדים כמסעדות לתיירים שפוקדים את המקום. חשוב לציין כי קל מאוד להתמצא בין הערים על הציר של עמק ה"וכאו" והשילוט לאורך הקו זמין לכל אורכו. ויותר מזה, מבנה העיירות לאורך הדנובה מושתתות על התיירות בכלל ועל תיירות אופני ה"טורינג" בפרט ולמעשה לכל עיירה קטנה כגדולה שתגיעו אליה תקבלו יחס חם והמלצות לאטרקציות המקומיות עם העדפות למסעדות, לברים ולבתי הקפה המקומיים. יחד עם זאת, המבחר כל כך גדול שתמיד ניתן גם לדגום מקומות בילוי על בסיס אקראי. לא תתאכזבו. ברוב המקרים תמצאו מלצרים, תפריטים ונותני שירות דוברי אנגלית בסיסית לפחות.

בחזרה לווינה

מזג האוויר האיר לנו פנים ולבוקר היתה נוכחות שמשית באוויר ולא נראו טפטופים המבשרים על מהפך במזג האוויר הלא יציב בעונה הזו. היעד האחרון סומן על המפה והוא עיר הבירה וינה שההגעה אליה מצריכה רכיבה של כ-65 ק"מ עם שילוב של רכבת בעיר טולן (Tulln) למי שרוצה לבדוק כיצד הרכבות המקומיות מפנקות את הרוכבים עם קרון מיוחד ומרווח במיוחד. יצאנו לדרך ולאט לאט הנוף התחלף מנופים חקלאיים לנופים רחבים יותר ומיוערים.

הסימנים להתקרבותנו לעיר הבירה וינה נתנו את אותותיהם ועל הדרך נחשבו לאט לאט מפעלים וכבישים רחבי ידיים. אך במקביל לכל זה הרכיבה במקביל לנהר הדנובה הובילה אותנו במסלול בין יערות ירוקים שהשקט בתוספת ציוץ הציפורים הופך אותו לקסום ביותר. במעלה הדנובה "נשפכנו" אט אט אל פנים העיר טולן (Tulln) ובקלות רבה הגענו אל תחנת הרכבת המקומית ולאחר המתנה של כמה דקות העמסנו את עצמנו את כל חמשת זוגות האופניים לקרון הייעודי לרוכבי אופניים ושמנו פעמנו את העיר הגדולה הלוא בירתם של אישים ידועים שפעלו בווינה ובהם: מוצארט, בטהובן ושוברט, וגם בנימין זאב הרצל שכתב כאן מחזות שהועלו על הבמה בווינה, וכאן עם הנקודה הישראלית למעשה נסגר המעגל (והגלגל) על המסע לאוסטריה באופניים.

דנובה, שמיים ואופניים | צילום: ארן הרשלג

גשרי ענק לאורך הדנובה | צילום: ארן הרשלג