ספורטאים מקצוענים רבים עובדים בין השאר על תרגילי גמישות באימונים, ובמקרים רבים לאנשים יש רושם שיש קשר ישיר בין גמישות לשיפור הביצועים, אבל יש מחקרים שאומרים שבכל מה שקשור לריצת מרתון – כנראה שזה בדיוק להפך.
טוב לגוף, אולי פחות למרתון? אליוד קיפצ'וגה | צילום: Rich Kenington
עוד כתבות בנושא
מתי לבצע אימוני גמישות?
מתיחות אחרי האימון: מומלץ או מיותר?
האנטומיה של יעילות וסגנון ריצה
חלק בלתי נפרד במבחנים להערכת כושר גופני בארצות הברית הוא מבחן "SIT-AND-REACH" שבו יושבים צמוד לקיר והמטרה הא להגיע עם אצבעות הידיים לאצבעות הרגליים. הפיזיולוג הקנדי טרנט סטלינגוורף הסביר במאמר שפורסם באתר RUNNINGMAGAZINE.CA שלפי מחקר שפורסם כבר ב-2002 דווקא הנוקשות יכולה לעזור לרצי מרתון להיות יעילים יותר כך שבמידה מסוימת – ככל שנהיה נוקשים יותר כך נהנה מריצה יעילה יותר שחוסכת באנרגיה.
אותו מחקר בדק את הקשר בין אותו מבדק גמישות מפורסם לבין ריצה יעילה, כלומר ריצה שחוסכת באנרגיה, ומה שנמצא שם זה שככל שאנחנו גמישים פחות כך הריצה שלנו יותר יעילה. סטלינגוורף אומר שיש דוגמאות מהחיים שמאמתות את זה. "אני חושב שזו הסיבה שאנחנו רואים רצי מרתון מהירים דווקא בגילאים מאוחרים יותר. תחשבו על מלינדי אלמורה (רצה קנדית שקבעה 2:24 שע' במרתון בגיל 40 – ד"ב) או אפילו אליוד קיפצ'וגה. הם מתבגרים אבל הריצה שלהם הופכת להיות יותר חסכונית ולכן הם משתפרים ונהיים מהירים יותר".
ריצה יעילה יותר מתורגמת גם לתוצאות מהירות יותר. מחקר אחר שבו השתתפו רצים לא מאומנים מצא שדווקא למשתתפים הפחות גמישים נהנו מסגנון ריצה יותר טבעי ויעיל. החוקרים הסיקו שזה קורה ככל הנראה בגלל שלאותם אנשים יש טווח תנועה נמוך יותר שגורם לרגל להיות יציבה יותר בזמן שהיא נוחתת על הקרקע. לעומת זאת, טווח תנועה גבוה יגרום לרץ להשתמש ביותר אנרגיה כדי לייצב את השרירים ברגל.
ובכל מקרה, סטלינגוורף מזהיר מפני קשיחות יתר, וכוונת המשורר היא שמצד אחד אף רץ מרתון לא צריך לשאוף להפוך ל"נערת גומי" אבל מצד שני כל ספורטאי צריך לשאוף לפחות לטווח תנועה נורמלי שבסופו של דבר שומר על הבריאות: "תרגילים לשיפור טווח תנועה חשובים מאוד באימונים ועוזרים מאוד להימנע מפציעות", הוא מסכם.
