כתבה זו מתורגמת מ"הגרדיאן"
ביום שני שעבר, כשהעולם ראה את המלחמה באוקראינה מתעצמת, ניקולאי פליויקו עשה משהו יוצא דופן. הוא יצא לריצה של 11 ק"מ ברחובות קייב. פליויקו השתתף עד היום בלא פחות מ-48 מרתונים במהלך חייו. לפני שיצא לפנסיה הוא עבד כמהנדס ושירת בצבא הסובייטי. כיום, פליויקו, בן ה-75, חי לבדו במה שהוא מתאר ב"חלק המנומנם של קייב". מאז פרוץ הפלישה הרוסית לארצו, פליויקו שמר על לוח זמני הריצות שלו והספיק לרוץ כ-150 ק"מ בשבועיים האחרונים. לעיתון ה"גרדיאן" אליו התראיין הוא סיפר על הריצות שלו לצד ההפגזות: "במהלך הריצה שלי, אני שומע לעתים קרובות יותר מ-10 פיצוצים שנמצאים במרחק של 20 ק"מ", הוא מספר, "מה הטעם לדאוג? ממילא חייתי את רוב חיי".
"כל כך הרבה אנשים עזבו את קייב" | צילום: shutterstock
היומיים היחידים שהוא לא יצא לריצה היו כשראש עיריית קייב, ויטלי קליצ'קו, ביקש מתושבי העיר להישאר בבית. "אני רוצה להראות שאנחנו אומה אמיצה ושאנחנו לא מפחדים", הוא אומר. "אנחנו רוצים להיות חזקים, לא רק עם המוח שלנו, אלא גם עם הגוף שלנו." פליויקו בירך כל אדם שהוא רואה בריצה שלו, מנסה להרים את רוחם של אנשים. "אני מאחל להם בריאות טובה, תקווה ואמון במאבק עם האויב. אני אומר להם שננצח, שאנחנו רק צריכים לעבור את זה".
ביום שני, כשהעולם ראה את המלחמה באוקראינה מתעצמת, ניקולאי פליויקו עשה משהו יוצא דופן. הוא יצא לריצה של 11 קילומטרים ברחובות קייב.
פליויקו השתתף ב-48 מרתונים בחייו. לפני פרישתו עבד כמהנדס ושירת בצבא הסובייטי. כיום, פליויקו הוא בן 75 וחי לבדו במה שהוא מתאר כ"חלק מנומנם של קייב". מאז פרוץ המלחמה, פליויקו שמר על לוח הזמנים שלו של ריצות חוצות יומיות, ורץ כ-150 ק"מ בשבועיים האחרונים.
"אני מברך את האנשים בדרך"
הוא צוחק כשאני שואל אותו אם הוא מפחד לרוץ החוצה. "במהלך הריצה שלי, אני שומע לעתים קרובות יותר מ-10 פיצוצים שנמצאים במרחק של 20 ק"מ. מה הטעם לדאוג? ממילא חייתי את רוב חיי".
היומיים היחידים שהוא לא יצא עד כה לריצה היו כשראש עיריית קייב, ויטלי קליצ'קו, ביקש מכולם להישאר בבית. "אני רוצה להראות שאנחנו אומה אמיצה ושאנחנו לא מפחדים", הוא אומר. "אנחנו רוצים להיות חזקים, לא רק במחשבה, אלא גם עם הגוף שלנו". פליויקו מספר שהוא מברך כל אדם שהוא רואה בריצה שלו ומנסה להרים את רוחם של האנשים. "אני מאחל להם בריאות טובה, תקווה ואמון במאבק עם האויב. אני אומר להם שננצח, שאנחנו רק צריכים לעבור את זה".
הפיצוצים וההפגזות נשמעים למרחוק | צילום: shutterstock
בקייב, רוב האנשים נשארים בבית או במקלטים ללילה ומצמצמים את הטיולים בחוץ למינימום. בזמן כתיבת שורות אלה, מספר הכתב של הגרדיאן, כי קולות של קרבות קשים מהדהדים סביב המבנים ההיסטוריים של העיר. במהלך היום האווירה מדכאת אך מלאת תקווה, כאשר אנשים יוצאים החוצה לבית המרקחת, להשיג אוכל בחנויות ובשווקים או להליכה מהירה כדי להזיז את גופם. עם זאת, כנגד כל הסיכויים, קבוצה קטנה של רצים מבוגרים עדיין יוצאת מדי יום בקייב, לפעמים רצים כשפצצות רוסיות נופלות סביבם.
פליויקו בפארק ציבורי מטופח העובר לצד נהר הדנייפר (Dnieper). בימים האחרונים הוא אפילו התחיל ללכת לטבילה במים קרים בטמפרטורות הקפואות של לגונת הנהר במהלך הריצה שלו. "אני רוצה לאמן את עצמי לשלוט בוויסות החום שלי ולמצוא אנרגיה בגוף שלי". התרגיל היומיומי הזה עזר לו לעבד את האבסורד של המלחמה הבלתי צפויה הזו שהגיע עד למפתן ביתו. "אני חושב על הרבה דברים במהלך הריצה", הוא מסביר. "אני חושב על כל מה שחוויתי".
חשוב לאנשים להראות שאנחנו חיים וחזקים
בשבוע האחרון לערך, פליויקו לא רק רץ בסיבובים, אלא הוא עשה סידורים וקיבל מצרכים עבור אנשים שהם פחות ניידים ממנו במתחם הדירות שלו. "עמדתי בתור בחנות בשבילם והרצתי אותה לבתיהם. זה סימן לידידות בזמנים קשים אלו". גם המקומיים שמחו לראות אותו הוא מספר, הם קוראים לו "דוד קוליה" ומנופפים לו בכל פעם שהוא עובר לידם. הוא מתאר בדייקנות כי רוב האנשים שנשארו מאחור הם "קשישים בודדים", או כאלה שבוחרים להגן על עיירותיהם ועל חייהם של אנשים אחרים. הוא אחד מתושבי קייב שהחליט להישאר באוקראינה כדי לראות את המלחמה עד הסוף.
גם וולודימיר שימקו, בן ה-67, רץ ברחובותיה הריקים של העיר. "כל כך הרבה אנשים עזבו את קייב", הוא מספר לכתב בטלפון," אני יכול לדעת מי מהשכנים שלנו נשאר מאחור לפי זה שהאורות שלהם דלוקים. יש מעט מאוד אנשים שנשארו", הוא מספר. גם שימקו מקווה שהריצה שלו תעלה את המורל של האנשים. "אני לא יכול ללכת להילחם בגיל שלי, בשביל זה יש צבא, אבל נראה איך המצב יימשך – אולי כולם ייאלצו להילחם". באוקראינה נאסר על גברים בגילאי 18 עד 60 לצאת מהמדינה למקרה שייאלצו להילחם במלחמה, גם אם אין להם ניסיון צבאי. "חשוב לאנשים להראות שאנחנו חיים וחזקים. זה חלק מהמאבק", מציין שימקו ומקווה לעתיד טוב יותר במדינתו כבר בקרוב.
