אנחנו בעיצומה של עונת הסתיו של המרתונים הגדולים. הנה כמה מחשבות על מה שקורה שם.
נתחיל בחידון
כדי להתמודד עם הסכנה המוחשית שהמאמר הזה לא יהיה מעניין, נתחיל בחידון. על השאלות הבאות קל לענות בעזרת גוגל אבל האם תוכלו לדעת מה התשובה סתם רק כי אתם חובבי ספורט?
1. מי ניצחה במרתון בוסטון 2021?
2. מי מהירה יותר: פרס ג'פצ'ירצ'יר או ג'ויסלין ג'פקסוגיי?
3. מי אלוף העולם במרתון? (האליפות היתה לפני מספר חודשים ביוג'ין אורגון)
4. מה המשותף למריוס קיפסרם, פילומן קצ'רן ואלכס קוריו?
5. נניח שאתה מוכשר וזכית בפרס הראשון בסדרת המייג'ורס, כמה כסף תקבל?
התשובות לשאלות פזורות בהמשך המאמר. הנה הסבר קצר על משמעות מספר התשובות הנכונות שלך:
- אפס תשובות נכונות – לגמרי בסדר, זה המצב של 99.99% מהמין האנושי
- תשובה אחת נכונה – יפה מאוד. יש לך קירבה מסוימת לענף
- שתיים – מרשים ביותר. או שיש לך מזל יוצא דופן או שאתה ממש בתחום
- שלוש – בטוח שלא הצצת בגוגל?
- ארבע – אתה כנראה עובד ב-https://www.letsrun.com
- חמש- אין חיה כזו. סתם רימית.
ספורט להמונים
בסוף ספטמבר הכריזו המארגנים של סדרת המייג'ורס על שינוי במבנה הפרסים בסדרה. מקריאה של ההכרזה קשה להבין מה היא בכלל אומרת. אבל, המשמעות שלה פשוטה: הרבה פחות כסף לרצים המובילים. נשמע קצת מוזר, לא? תעשיית ריצות המרתון גדלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות, למה להפחית את סכומי הכסף לרצים הטובים ביותר?
התשובה היא שתחום המרתון השתנה בשנים האחרונות. זהו פחות ענף של אתלטיקה עילית ויותר ספורט עממי שמתדלק ענף כלכלי משמעותי: רכישת נעלי ריצה וציוד נלווה. מיליוני אנשים רצים מרתון בכל שנה. רבים יותר רצים למרחקים ארוכים אחרים: חצאי מרתון, אולטרות, עשרה קילומטר ועוד ועוד. משמעות הדבר היא שוק עצום לחברות הנעליים. יוסיין בולט היה ספורטאי עצום ויחיד במינו אבל מעטים היו צריכים נעליים כמו שלו. מצד שני, מיליונים היו רוצים לרוץ בנעליים של קיפצ'וגה. כך יוצא שקיפצ'וגה זוכה לסכומי כסף עצומים מנייקי ולא ממש צריך את הכסף של סדרת המייג'ורס. גם המרוצים עצמם, מרוויחים הרבה מכך שהם יכולים לגבות מאות דולרים מכל משתתף ומיליוני דולרים מהספונסרים. רצי העילית לא מאוד מעניינים אותם. הם רק מקדם מכירות של האירוע.
מעטים היו צריכים נעליים כמו שלו יוסיין בולט | צילום: shutterstock
אלוף העולם במרתון הוא תמירת טולה מאתיופיה. על כל אדם שמכיר את השם הזה, יש כנראה מאה שמכירים את שמו של קיפצ'וגה. ההטיה הזו נובעת מכך שקיפצ'וגה הוא הפנים של נייקי, טולה הוא "סתם" אתלט.
עושים סמים
הרבה מרתוניסטים קנייתים הושעו בשנים האחרונות בשל עבירות הקשורות לסימום. בין אלו שנתפסו, היו כמה מהבולטים אי פעם. אפשר להזכיר את וילסון קיפסאנג (שיאן העולם לשעבר ואחד היחידים שניצח במרתון את קיפצ'וגה), ג'מימה סומגונג (האלופה האולימפית ומנצחת לונדון ב-2016) וריטה ג'פטו (שניצחה גם בבוסטון וגם בלונדון). שלושת אלה היו רצי על: אנשים שהיו לחלוטין בפיסגה של עולם המרתונים. הם הושעו מתחרויות וכיום שמם כמעט לא מוזכר.
רק לאחרונה הושעו כמה שמות גדולים נוספים. למשל דיאנה קיפיוקיי (התשובה לשאלה מספר אחת) וגם מריוס קיפסרם (שנמצא בשאלה 4). קיפסרם מעניין לא רק כי הוא רץ מהשורה הראשונה אלא כי הוא היה גם אחד הפייסרים של קיפצ'וגה בזמן תעלול הפרסומת שנקרא "אינאוס 1:59". בשלב הזה אתם יכולים כבר לנחש מי היו השניים האחרים.
יש גם מושעים רבים אחרים. אפשר לראות רשימה מלאה (מכל הארצות) כאן.
אנחנו לא יודעים במדויק מה היקף התופעה. כמובן שהיא אינה מוגבלת רק לקניה וכמעט לא עובר שבוע בלי שרץ משמעותי מושעה. ההיגיון אומר שרצים כיום רבים שפשוט לא נתפסו.
אז מי ניצחה במרתון בוסטון 2021? | צילום: shutterstock
הזמנים חסרי חשיבות
בשנים האחרונות אפשר לראות פריצה אדירה בזמני השיא במרתון. התופעה מורגשת בכל הרמות: בעילית, ברמות הלאומיות וגם אצל החובבים. אפשר למשל להסתכל ברשימת התוצאות הטובות בכל הזמנים עבור נשים. אם נשים לשנייה בצד את פאולה רדקליף, הרי כל 50 התוצאות הטובות הושגו בחמש השנים האחרונות. התוצאות של פאולה רדקליף נחשבו בזמנו חריגות ברמה שהיו כאלה שחשבו שלעולם לא יישברו. בימינו יש רצות כמעט אלמוניות שרצות בקצבים הללו.
דוגמה אחרת היא זירת המרתון הישראלית. השיא הישראלי לגברים טוב היום בכ-8 דקות ממה שהיה רק לפני כחמש שנים. כל 12 הרצים הישראלים המובילים קבעו את שיאם בשלוש השנים האחרונות. זוהי תופעה חריגה מבחינה סטטיסטית.
יש מספר הסברים לכך (למשל בישראל היתה הבשלה של דור צעיר של רצים ששם לעצמו כמטרה לרוץ מהר במרתון) אבל הסבר אחד בולט מעל כולם: הנעליים. השימוש בנעליים עם שכבות הקרבון, שינה לחלוטין את רמת התוצאות. אין גורם אחר שאפשר לייחס לו את השיפור יוצא הדופן.
אבל הנעליים הללו גם הרגו את הזמנים במרתון. לפני כחודש נשבר השיא העולמי לגברים. אין ספק שקיפצ'וגה הוא רץ יוצא דופן בעל איכויות נדירות. אבל, עד כמה אנחנו יכולים להיות בטוחים שהתוצאה החדשה שלו מבטאת שיפור ביכולותיו? הרי סביר יותר להניח שהיא תוצאה של שיפור בסוליות.
הנה דוגמה נוספת: טיגיסט אספה קבעה בברלין את התוצאה הרביעית בטיבה אי פעם. זה היה המרתון השני שלה בסך הכל. בראשון קבעה תוצאה בינונית מאוד. איך קורה דבר כזה? ושוב, אין ספק שמדובר ברצה בעלת יכולות נדירות. אבל הנעליים מונעות מאיתנו את הדיון על הכישרון ומעבירות אותו לטכנולוגיה. אני לא מוצא את הזמן שלה כחשוב במיוחד. אנחנו חיים בזמנים שבהם גם רצים יחסית מהשוליים, קובעים זמנים לא ייאמנו.
ויתכן שאלו כלל לא הנעליים (ראה סעיף קודם). עוד סיבה לפקפוק.
כתמים שחורים
המרתונים הגדולים בעולם הפכו להיות תעשיה המגלגלת מאות מיליוני דולרים. המכונה בנויה על כך שהרצים החובבים יקנו הרבה דברים. בעיקר נעליים אבל גם שעונים, ביגוד, תוספי תזונה ועוד. כדי לשכנע את החובבים לקנות דברים, מפתחים עוד ועוד סוגי נעליים. אלו נעשות יקרות יותר ויותר ובכל פעם מורידות כמה שניות מזמן הריצה. רבים מוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור "הנעליים של קיפצ'וגה". זה מיותר ואין לכך שום ערך ספורטיבי.
כל המרתונים הגדולים מביאים רצי עילית אבל ככל שעובר הזמן, פחות ופחות אכפת למארגנים מהתחרות. רוב האנשים לא ממש זוכרים את השמות של הרצים המובילים (מי למשל ידע לענות על שאלה 2? התשובה כאן) והם עבורם סתם כתמים שחורים שרצים מהר. הרצים מוכנים להסתכן למען כמה דקות שיפור ומוכנים לקחת על עצמם את הסכנה שמא ייתפשו. ברור שיש אנשים שחושבים שכל זה טבעי ומובן אבל בעיני לא. נפלא שרבים רצים מרתונים, היה יכול להיות עוד יותר נחמד אם היו עושים את זה הרחק ממכונת השיווק של המרתונים הגדולים. יש באירופה, ארה"ב וגם בישראל מאות מרתונים בינוניים בגודלם, הם עדיפים בהרבה על המפלצות הגדולות.
אילן, תודה רבה. מסכים איתך לגבי השימוש בנעלי הקרבון, הן על הכביש והן על המסלול (ולא רק בריצות למרחקים). הדבר רחוק מספורט כמזרח ממערב.