כמעט ולא תמצאו חבר בקהילת הריצה הישראלית שלא מכיר את השם יאיר ישראל. רץ האולטרה הוותיק, שהחל לרוץ עוד בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה בהמלצת הרופא אחרי תאונה שעבר, עומד מאז על ממוצע של 3,000 ק"מ של ריצה בשנה.
לכתבות נוספות בנושא:
שילוב מדהים בין ים לריצה: מרוץ חופים נתניה הוא המרוץ שלא תרצו לפספס
"בגיל 40 לא יכולתי לרוץ 200 מטר, היום אני איש ברזל ורץ אולטרה"
כמעט 9 ימים על המסלול: קובי אורן ניצח במרוץ ל-1,000 ק"מ באיטליה
ברגליו של ישראל ריצות למרחקים של החל ממרתון, דרך 100 ק"מ ועד ל-166 ק"מ וגם ריצות יום הולדת שאותן הוא מקיים אחת לשנה למרחק שמתאים לגילו. הפורמט הזה החל בשנתו ה-70, אז רץ 70 ק"מ במרוץ תנ"ך-תש"ח, והמשיך בשנים האחרונות.
לפני כחודש וחצי הייתה זו חגיגה של ממש כאשר ציין ישראל, יחד עם חברים רבים שהגיעו לתת כבוד וק"מ, יום הולדת עגול נוסף. הוא חגג 80 עם ריצת 81 ק"מ אותה קיים במקום שהפך לבית שני עבורו – יער המלאכים הסמוך לקריית גת. "הגיעו הרבה חברים", מספר ישראל, "וזה לא דבר מובן מאליו שאנשים מגיעים ממרחקים ורצים כל הלילה. והיו הרבה שרצו לאורך הלילה".
מה הכי ריגש אותך באירוע?
"לפני חמישה חודשים לא האמנתי שזה יקרה ושאוכל לרוץ. אני עדיין סוחב פציעה, אז שילבתי גם רכיבה על אופניים במהלך המסלול. התייעצתי גם עם אריאל (קירצ'וק. חבר ומארגן האירוע. א.י) וחשבנו אולי לעשות את כל המסלול באופניים. קרה שבסופו של דבר הצלחתי לחזור לעצמי ועברתי קצת יותר מחצי המרחק בריצה. זה היה עבורי הישג ועכשיו אני מרגיש שחזרתי לעצמי, כי יש לי בסוף החודש את המרתון המדברי באילת. סיימנו את הריצה כמו שצריך, בלי שחווינו משבר. עליתי על האופניים רק כדי לא להזיק לעצמי וכדי שאהיה בטוח שאסיים".
"מגיל 75 החלטנו ששווה לעשות אירוע עם כמה שיותר אנשים מיום ההולדת של יאיר, שתמיד חוגג אותו בריצה של הגיל פלוס עוד ק"מ", מפרט אריאל קירצ'וק, "אני רץ במועדון 'רצים עם הרוח' בגן יבנה שנרתם כדי לסייע בגזיבו, בפרסום ויצא בסופו של דבר אירוע נחמד שבתחילתו הגיעו בעיקר רצי אולטרה. בשלב מסוים הגענו להבנה שבגיל 80 צריך לחגוג ליאיר באירוע גדול במיוחד".
אלא שיאיר קיבל בגיל 78 מכה חזקה בברכו מגוש בטון, שגרמה לו להסתובב תקופה ארוכה כשרגלו מקובעת, ולאחר שהוא הסיר את הקיבוע הגיעה תקופה של שיקום שבמהלכה הוא היה מסוגל רק ללכת. "משם הוא התחיל להגביר מעט את קצב ההליכה ורכב על אופניים תקופה, במקביל לשילוב של ריצה", נזכר קירצ'וק, "הוא כבר אמר לי שצריך לבטל את האירוע אבל אני הצעתי לדחות וכך היה. בחודשים האחרונים שקדמו לאירוע ה-80 התלבטנו עוד מה לעשות, ויאיר אמר שהוא לא יכול לרוץ את כל המרחק. אמרתי בסדר, אתה לא צריך להוכיח כלום. ברגע שנפל לו האסימון והוא הבין שזה המצב, יצאנו לדרך".
ומה היה בפועל באירוע?
"הפקנו אירוע בדומה למרוץ אמיתי עם מספרי חזה. נרשמו כ-250 איש ולבסוף הגיעו קרוב ל-300. בכל שנה אני רץ איתו את המרחק והשנה, בגלל שעשינו חלק מהמסלול ברכיבה, גילינו משהו שלא היינו חשופים אליו מעולם: הפורמט הוא סיבוב של שבעה ק"מ בכל שעה עגולה, ולפעמים זה זולג ליותר מכך בגלל עייפות. תמיד ראינו רק את החברים שרצו איתנו, הראשונים, והפעם גילינו עוד המון אנשים שהגיעו בשעות עגולות ויצאו לסיבוב. או כאלה שרצו חלק מהמרחק. יש סביב המרוץ הזה תרבות אחרת שלא הכרנו".
איך היית מתאר את התגובה של יאיר לחגיגה?
"הוא היה מאושר. הוא זרח. ארגנו דרך הספונסרים של יאיר איזוטונים וג'לים, ואת הגזיבו החזיקה כל העת המשפחה שלו. אשתו של יאיר הגיעה לרוץ איתו את 50 המטרים האחרונים וזה היה ממש מרגש. יצא לו לפגוש המון אנשים שהוא לא ראה בדרך כלל ושלא היו בשנים קודמות".
מה מיוחד ביאיר לדעתך?
"קודם כל ברמה העולמית אין הרבה אנשים בגיל 80 שרצים 100 ק"מ ועושים את זה בכזו צניעות. יאיר רץ בגיל 80 מרחקים שאנשים לא חולמים עליהם. הוא גם סוג של מנטור עבור לא מעט אנשים וגם מגדלור, שאנשים נושאים אליו עיניים ואומרים 'וואלה, אני רוצה להיות יאיר כשאהיה גדול'. הוא אישיות כובשת בפרופיל נמוך".
"אני אישית לא מרגיש שאני עושה משהו מיוחד", מסכם ישראל, "הדבר היחיד שאולי מייחד אותי זו העובדה שאני מתמיד. זה הסיפור. לא מרגיש שיש בי משהו אחר מכולם, כשההתמדה היא זו שבזכותה אני מצליח לשרוד ולהמשיך בדרך".
עם כל הריצות שעברת יש ריצה אחת זכורה במיוחד?
"יש שלוש ריצות מיוחדות: הפעם הראשונה שרצתי מרתון. זה היה בטבריה בגיל 45. הפעם השנייה כשרצתי את מרתון ניו יורק בגיל 60 באירוע שמלווה אותי עד היום, וכשרצתי את שביל ישראל. וגם האמת ריצת 100 מייל לראשונה בגיל 70. אבל כל ריצה היא משהו בפני עצמו. מבחינתי השאיפה היא לרוץ מרתון בגיל 100. אולי גם זה משהו שמחזיק אותי".