חנוך רדליך, 38, נחשב כיום לאחד מרוכבי הבייקפאקינג המובילים בישראל. הוא שבר כל שיא אפשרי, ניפץ תקרות זכוכית ותמיד ממשיך לחפש עוד ועוד אתגרים בישראל ובעולם כולו. לתחרות האחרונה אליה יצא, אמור היה להתלוות אביו, אברהם רדליך שהיה כל השנים יד ימינו והמעריץ מספר אחד של בנו, אולם הוא הלך לעולמו לפני מספר שבועות ורגע לפני מותו, לחש חנוך באוזנו כי את האריזונה טרייל למרחק 750 מייל שהם 1,200 ק"מ שחוצה את אריזונה, הוא מקדיש לו.
"זו תחרות בסגנון שלי" | צילום: באדיבות חנוך רדליך
עוד כתבות מסע אופניים בשוונג
לרכוב את ישראל: עומד לרכוב 2,800 ק"מ מאילת לחרמון-ובחזרה
אוכפים לוהטים: 1,000 ק"מ על אופניים ב-48 שעות
ספורטאי השבוע של שוונג – חנוך רדליך
בגלל המצב המשפחתי, רדליך לא הספיק להתכונן לאתגר באריזונה בדיוק כמו שרצה, אך נראה שהעומק הבסיסי שלו, היכולות הפיזיות והכישרון, עזרו לו להגיע אל קו הסיום ולסיים ראשון, בתוצאה מפתיעה ועם פרשה שהשאירה לו ולעוקבים אחריו טעם חמוץ בפה.
אריזונה טרייל, או בקיצור AZT, הוא מסלול שנחשב לאחד הקשוחים והקשים מבין תחרויות האולטרה אנדורנס בעולם אופני ההרים. לתחרות השנה הוזנקו 74 רוכבים כ-30 מתוכם רוכבים את המסלול המקוצר, רק 300 מייל. המסלול חוצה את מדינת אריזונה ומעביר את הרוכבים דרך שבילים אגרסיביים ביותר, סינגלים טכניים וארוכים מאוד, מעבר בין תנאי מזג אויר שונים וקיצוניים, רכיבה באזורים מבודדים ומרוחקים ממקומות מיושבים, גרנד קניון, הליכה קשה של 32 ק"מ בו אסור בכלל לרכוב על האופניים וחייבים לסחוב אותם על הגב ושלל הרפתקאות. רגע לפני שעלה על הטיסה חזרה לישראל, תפסנו את רדליך לראיון אישי בשוונג בו הוא מספר על כל מה שעבר עליו ומוסיף הבהרה לגבי התצואה שלו שהפכה להיות שנויה במחלוקת וגררה ויכוחים רבים ברשת וסערה לא קטנה בעולם אופני ההרים בישראל.
"הבטחתי לאבי לפני שנפטר כי אחצה את אריזונה"
"זו תחרות בסגנון שלי", אומר לנו רדליך, "יש בה הרבה סינגלים והיא מאוד אגרסיבית. ידעתי שקטע ההליכה יהיה לי לרועץ כי אני לא בדיוק מההולכים. התכוננתי כמה שיכולתי. אבא שלי רצה לבוא איתי לכאן, היה לו ולאחותי כרטיסי טיסה. הוא תכנן להקפיץ אותי לזינוק ולאסוף אותי בסיום, אולי לפגוש אותי פעם אחת לפני שאני נכנס לגרנד קניון. אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. בחודשיים האחרונים לא ממש התאמנתי חששתי מאוד. הייתי עסוק מאוד שלושה שבועות לפני המוות שלו ואחריו. לאחר מכן נפלתי למחלה ולכן הרגשתי לא מוכן", מספר לנו רדליך כשהוא מתחיל להתכונן לחזרתו ארצה, "כולנו היינו אם אבא עד נשימתו האחרונה והדבר האחרון שאמרתי לו באוזן, הוא כבר לא היה בהכרה, שאחצה את אריזונה בשבילו כמו שהבטחתי. ההבטחה הזו החזיקה אותי ברגעים הקשים והיו הרבה כאלה".
"גיליתי שהמסלול איטי מאוד" | צילום: באדיבות חנוך רדליך
בגלל אופיו הקשוח של המסלול, רדליך טוען שהוא חווה רגעים קשים הרבה יותר מאשר בכל תחרות אנדורנס אותה עבר. הקושי הגדול והסבל גרמו לו להדחיק חלקים גדולים מאוד מהמסלול.
תאר את תוואי המסלול של המרוץ?
"גיליתי שהמסלול איטי מאוד. אם אני רגיל לדוגמה לרכוב 100 ק"מ ב-8 שעות, כאן זה לוקח 20 שעות. לפחות שלושה מתוך שמונת הימים שרכבתי, נתקעתי ללא אוכל מהבוקר עד הערב, אפס אוכל, אפילו לא סוכריית גומי. רכבתי על שומן". מבחינתו ההצטיידות היתה רגילה, מתחת לחגורה יש לו תחרויות בייקפאקינג רבות ואימונים ארוכים שביצע ולכן הוא ידע בדיוק מה לקחת ובעיקר מה לא. השוני היחיד בין הערכות לתחרות כמו HLC או AZT, היתה האפשרות לשלוח את כל ציוד ההליכה לו הוא זקוק, לסניף הדואר של הגרנד קניון, עוד נגיע לשם בהמשך.
מה צריך באופי כדי לשרוד מרוץ כזה?
"אני לא יודע. זה גורם לרכבת הרים רגשית אמיתית. הייתי מדוכא ועצבני וכל זה בנוסף לכל הדברים שגם כך קשים ומעייפים כשצריך להיות כל היום על האוכף לבד. אני יכול להבין כיצד אנשים שעושים זאת פעם שנייה משתפרים. באחד הימים הייתי 29 שעות מהצטיידות להצטיידות, ל-29 שעות רכיבה, צריך לקחת כ-12,000 קלוריות ולא לקחתי. מצד שני, גיליתי דברים מדהימים על הגוף. גיליתי איך אפשר לרכוב משעה שבע בבוקר ועד שבע בערב מבלי לאכול כלום, לרכוב בתנאים קשים, לדחוף את האופניים בעליות ובחום ופשוט להמשיך לזוז".
"הציפייה היחידה שהיתה לי היא לסיים" | צילום: באדיבות חנוך רדליך
מסלול ה-AZT מכיל בתוכו נוף מגוון. בתחילת המסלול רואים נוף ובו קקטוסים, עוברים דרך שלג ויערות ובסיום חוצים את הגרנד קניון המפורסם. "את היממה השנייה לא רכבתי", מספר לנו רדליך, "התייבשתי ביום הראשון, נשארתי במוטל בעיר טוסון. ככל הנראה אכלתי מאכל לא טוב בעיר הראשונה בה עברתי בפטגוניה והדבר לא אפשר לי להכניס כלום לפה, גם לא מים מה שגרר להתייבשות".
העצירה בטוסון, למרות שגררה אחריה ירידה בדירוג, הסתברה כצעד חכם, "למחרת התחלתי את היום כשאני 130 מייל מהראשונים, הם פתחו עלי יממה שלמה. הגעתי לתחרות ללא ציפיות, הציפייה היחידה שהיתה לי היא לסיים את המסלול, לא להתחרות, לא להילחם על המקומות הראשונים ולא לנסות לקבוע זמן, לא היו לי שום שאיפות כאלו. היה לי ניסיון מר עם הטור דיווייד שלא סיימתי ולכן רציתי מאוד לסיים זו היתה המטרה היחידה".
רדליך מתאר את המסלול כסבל ארוך ומתמשך. המסלול טכני מאוד ודורש הרבה קטעי הליכה, גם בעליה וגם בירידה דבר שמאט את הקצב באופן משמעותי, "ביליתי שעות ארוכות ביום בהליכה, יש חלקים זורמים בין קקטוסים, בסגנון של סינגל בארי, אבל רוב הזמן אלו סינגלים קשוחים. שבעים אחוז מהזמן רוכבים בסינגל ומתעייפים מאוד מנטלית ופיזיולוגית, היו שלבים שקיללתי ורציתי כבר לצאת מהסינגל הזה, אפילו שאני כל כך אוהב סינגלים. קשה להיות מרוכז כל כך הרבה זמן. כל פעם צריך לרדת מהאופניים ולדחוף אותם, מאוד קשוח".
" יש אוירה נחמדה, לא תחרותית" | צילום: באדיבות חנוך רדליך
הוא המשיך לרכוב בקצב שהתאים לו כאשר לאט לאט הוא מוצא עצמו עוקף רוכבים. למרות שהיתה לו מערכת בה יכל לראות בדיוק איפה כל אחד מהמתחרים נמצא, רדליך מספר כי כלל לא הדליק אותה ולא התעניין במיקומים של המובילים. הוא רכב בממוצע 20-22 שעות ביממה ובקצב קבוע, דבר שגרם לו להתקדם מהר יותר מאחרים שכנראה רכבו פחות.
הרוכבים שעקפת הופתעו לראות אותך?
"אני חושב שחלקם כן. יש אוירה נחמדה, לא תחרותית. ביום החמישי עקפתי את הבחור שהיה במקום הראשון ולא ידעתי שהוא ראשון. כשפגשתי אותו הוא הזכיר לי שאנחנו מכירים מהטור דיווייד ב-2012. אמרתי לו שאני מקווה שהולך לנו טוב והוא אמר, 'ברור שהולך לנו טוב, אנחנו ראשונים'. המשכתי לרכוב ומאז לא ראיתי אף אחד יותר. רכבתי בקצב שלי, עם הסבל והכאבים שלי הגרנד קניון האיום ונורא שבו הולכים".
אחד הקטעים הכי קשים במסלול היה הליכה בגרנד קניון לאורך 32 ק"מ. האזור כולו אסור לרכיבה כך שעל הרוכבים להיערך מראש לעניין ולארוז את האופניים ולסחוב אותם על הגב. רדליך התכונן לעניין מבעוד מועד, הכין רצועות ותיק גב, שלח לעצמו לסניף הדואר המקומי בכניסה לגרנד קניון את כל הציוד הדרוש שכלל גם נעלי הליכה ובגדים מתאימים מקלות הליכה וכובע אך לא תאר לעצמו שהסבל יהיה כל כך רב.
אל הגרנד קניון הגיע בלילה אחרי יממה קשוחה מאוד. הוא הספיק לישון לילה לפני שהתחיל את המסע לסיום. בבוקר אסף את חפציו מהדואר, התלבש, פירק את אופניו וקשר אותם מאחור ויצא אל הדרך. בהליכה מאבדים 1500 מטר ומטפסים בצד השני 1800 מטר בתוואי קשוח מאוד. "לקח לי 15 שעות. למטה מאוד חם. השעה וחצי האחרונות של ההליכה היו הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיי. טיפסתי בחושך מוחלט על שפת מצוק, לא ידעתי מה העומק שלו אבל זה גרנד קניון. טיפסתי על מדרגות סלע גדולות וקשות. היו רוחות חזקות טפטוף של גשם וכשהגעתי למעלה לצד השני היה מינוס שלוש מעלות והכל היה מושלג. בגלל השלג המארגנים נתנו שביל עוקף".
היום האחרון במסלול היה ארוך ומתיש, התחיל בשעה שש בבוקר והסתיים יום למחרת בשעה שמונה בבוקר. לכל אורך ההליכה, רדליך סבל מאוד שפשופים שנגרמו מתיק הגב וכאבים.
קקטוסי ענק, נוף של אריזונה | צילום: באדיבות חנוך רדליך
מה חושבים ברגעים האלו של הסבל?
"כל כמה צעדים אמרתי לעצמי בקול רם, 'לאבא כאב יותר' וכך הלכתי בקצב וזה החזיק אותי כי יצאתי שם בשן ועין". לקראת סיום המסלול, ספוט המעקב ששולח אותות מדויקים היכן רדליך נמצא בכל רגע נתון, הפסיק לעבוד כך שהוא מצא את עצמו שולח למארגנים צילומים מכל מני נקודות על המסלול כדי שיאמינו לו.
מקום ראשון עם כוכבית
כמו תחרויות בייקפאקינג רבות, גם מסלול ה-AZT לא מסומן וכל רוכב צריך להצטייד במכשיר ניווט, להוריד מבעוד מועד את קבצי המסלול ולנווט בעצמו את הדרך, נדבך נוסף לקושי ולאתגר. כמובן שלפני יציאתו לתחרות הוא הוריד את קבצי המסלול המקורי. "יצאנו מעיירה בשם פלגסטף לתוך סינגל מהעיירה. המארגנים אמרו לפני למעלה מחודש שיש מעקף לאזור שיש בו שלג על השביל באזור פלגסטף ומי שרוצה יכול לבחור את המעקף. אני לא רציתי, רציתי לרכוב במסלול הרגיל ולכן לא הורדתי את הקובץ הזה, לא הפריע לי ללכת קצת בשלג, עשיתי את זה בעבר. כשהגעתי ליער, גיליתי שיש 'עבודות יער', מסתבר שאנשים ידעו ואני באמת שלא ידעתי".
לחצות את הגרנד קניון עם אופניים קשורים על הגב | צילום: באדיבות חנוך רדליך
היה שלט שאין כניסה בגלל עבודות היער. הגעתי לשם לפני השעה שש בבוקר כך שלא היתה בעיה. רכבתי בסינגל נחמד, הלכתי בשלג שעתיים ואז יצאתי לשביל הרחב והמשכתי. מאוחר יותר קיבלתי הודעה מאילן טבת שהמארגנים כותבים בפורומים שעברתי על החוק וזה לא בסדר ושאני פוגע ביושרה של התחרות. צריך לציית לחוקי המדינה ואם אומרים לך, צא למעקף אחר. הם טוענים שסיפקו את המעקף כך שאם לא הורדתי אותו זו בעיה שלי ועברתי על חוק. אני לא מתווכח כי דוגרי, עברתי על החוק, אבל מבחינתי הלכתי על המסלול שרציתי לרכוב עליו, AZT.
דבר נוסף שהרגיז אותם היה כשנכנסתי לעיר טוסון כאשר הייתי מיובש. בכדי לא להיכנס למרכז העיר, המסלול פונה ימינה לרחובות צדדיים, שמאלה ושוב ימינה כדי לצאת מהעיר. כיוון שהייתי מיובש, המשכתי ישר לעיר כדי להגיע למסעדה, החלטתי להישאר לישון שם לילה ולמחרת בבוקר התחלתי מהמסעדה, אז רכבתי בסוג של ריבוע, במקום לפנות בפניות שלהם, רכבתי בעצם ישר וימינה, זה לא קיצר אפילו לא במטר, אבל מבחינתם זה לא היה על המסלול המקורי. נכון, זו טעות שלי, לא היתה שום כוונה לקצר, נשארתי שם 24 שעות".
"כל כמה צעדים אמרתי לעצמי בקול רם, 'לאבא כאב יותר' וכך הלכתי" | צילום: באדיבות חנוך רדליך
ההתעקשות לרכוב על המסלול המקורי במקום לרכוב במעקף היתה ארוכה יותר וגרמה לו לעיכוב של שעתיים במקום לרכוב בכביש נוח דרך המעקף בו רכבו כולם. בעקבות עברת המשמעת שביצע רדליך נפסל ניצחונו והדבר גרר אחריו מהומה לא קטנה ברשתות החברתיות. "לא פסלו לי את הזמן אלא רק את הניצחון כי עברתי על החוקים מבחינתם. הם לא יכולים לתת תואר מנצח רשמי מבחינתם למישהו שעבר על החוק", מציין רדליך.
בסופו של יום, רדליך מרוצה מהתוצאה אליה הגיע ואם לא היה עוצר למנוחה של 24 שעות בטוסון, הוא היה נכנס להיכל התהילה של AZT עם הזמן השלישי הטוב ביותר במסלול.
בניגוד לתחרויות אחרות, בתחרויות מסוג זה אין שער סיום, אקספו וגביע או מדליה, למעשה, אף אחד לא ממש מחכה לך. למזלו של רדליך, מתאמן לשעבר שלו המתגורר בארצות הברית , ישן את הלילה ברכב שלו והמתין לו בסיום. "היתה לי הרגשה חמוצה. הרגשתי שמחפשים אותי. הם כבר הודיעו שמתכוונים לפסול את הניצחון שלי אז במקום לסיים בהרגשה טובה, סיימתי עצבני. בדיעבד אני יודע שזה לא משנה. רכבתי את כל המסלול כמו שרציתי לרכוב ורכבתי במיטב שיכולתי והוא היה טוב יותר מהאחרים ולכן אני מאוד שלם. אני מאוד שלם עם המסע שעברתי, אפילו שהיה קשוח וחלקים ממנו אני לא זוכר".
רדליך ימשיך לחפש עוד הרפתקאות מעניינות ומאתגרות להתחרות בהן, בקרוב ישתתף בתחרות HLC אך הפעם על אופני סינגל ספיד, כדי שלא יהיה משעמם לרגע.
