מרתון ולנסיה היה תחרות יעד עבורי ולמען מי שמתכוון לעשות אותו בשנה הבאה, הכנתי סיכום שיכול להועיל ולסייע.
ההגעה לוולנסיה
היות ולא קיימת טיסה ישירה לוולנסיה מהארץ, מלבד טיסת קונקשיין, החלטתי ללכת על האופציה הפחות מעייפת ומורכבת לטעמי – טיסה ישירה לעיר סמוכה יחסית בספרד (ברצלונה במקרה שלנו), לה קיימת טיסה ישירה כמובן, ולאחר לינה בבית מלון אותו הזמנתי מבעוד מועד – נסיעה ליעד באמצעות הרכבת שנמשכה כ-3.5 שעות. את "חג המרתון" הרגשנו כבר מהרגע הראשון, כשכל הרכבות היוצאות לוולנסיה אובזרו בכיסוי ראש למושבים שבישרו על המרתון המתקרב.
כיסויי הראש למושבים ברכבת ממותגים לקראת מרתון ולנסיה | צילום: אריק שיינר
בהגיענו לעיר הנמל בספרד (כיומיים לפני המרתון), ניתן היה לראות כמעט בכל פינת רחוב שלטי חוצות המבשרים על המרתון המתקרב. בשונה מהמרתונים בארץ, ההרשמה למרתון ולנסיה נסגרה כחודשיים וחצי לפני האירוע עצמו, כשהרישום עצמו לשנה הבאה החל כ-72 שעות לאחר תום המרתון והראשונים שיוכלו להירשם בהנחה משמעותית הם משתתפי השנה הנוכחית (כ-28 אלף רצים).
בספרד, כמו למעשה בכל עיר שמכבדת את עצמה באירופה, ההיערכות וחלוקת הערכות ומספרי החזה באקספו (שהיה גם המקום ממנו הוזנק המרתון) שנערכה 48 שעות לפני המרתון עצמו התנהלה בצורה מופתית ומסודרת מאוד. אם אנחנו רגילים לאי סדר שלא לומר מעט בלאגן בחלוקות הערכות למרתונים בארץ ולעתים זמן המתנה ממושך, החלוקה עצמה נמשכה לא יותר מ-20 דק׳ חרף המקום הגדול מאוד וכמות הרצים הגדולה.
במקום נכחו שוטרים ופקחים מקומיים שוטרים ששמרו על הסדר ושילוט הכוונה מדויק וביתנים לפי מקצים. בנוסף, באקספו ניתן היה למצוא שלל דוכנים של מיטב החברות המובילות כמו גם עמדות לצילום עם מספר החזה על רקע נופי ולנסיה והמספר 42k.
הערכות היו מצוידות כמובן בכל טוב, החל בחטיפי אנרגיה, וזלין, קרמים, סבונים למיניהם, משקה אנרגיה וכמובן חולצת המרוץ ממותגת ניו באלאנס שגם נתנה את חסותה כשניתן היה לבחור מבעוד מועד בין חולצה קצרה לבין גופיה.
אקספו מדוגם שמכניס אותך לאווירת החגיגה העירונית | צילום: אריק שיינר
יום המרתון
ביום המרתון קמתי כמובן מוקדם, כשבלילה לפני כן העמסתי פחמימות כמיטב המסורת והגעתי למקום ההזנקה כשעה וחצי לפני הזינוק בעזרת שאטלים שסיירו ברחבי העיר והסיעו רצים אחרים מנקודות ספציפיות ברחבי ולנסיה. עוד אוסיף כי בערכה קיבלנו כרטיסיות (הלוך-חזור) לרכבת המקומית של וולנסיה. חרף המספר הגדול של הרצים, גם ההזנקה עצמה התנהלה בצורה מופתית ומסודרת וכללה כ-7 מקצים שונים שחולקו לפי זמנים.
תחילה זינקו רצי העילית, ובמרווחי זמן של 10 דק׳ הוזנקו המקצים האחרים שחולקו על פי זמנים בטווחים של רבע שעה שנקבעו מבעוד מועד על ידי הרצים עצמם ברישום עצמו (מתחת ל-3 שע׳, מתחת ל-3:15 שע׳, מתחת ל-3:30 שע׳ וכו׳). את המקצה ניתן היה לזהות עפ״י צבעי מספרי החזה (כחול, ורוד, כתום וכו׳). דבר נוסף שמצא חן בעיני הוא דגל המדינה שהיה מודפס על מספר החזה. גם שמירת החפצים התנהלה בצורה מסודרת, שחולקה אף היא לפי המקצים.
דגל המדינה שממנו מגיעים הרצים מודפס על מספר החזה | צילום: אריק שיינר
מסלול המרתון
מסלול המרתון עצמו שכבר ידוע כבין המהירים בעולם ומושך אליו לא מעט רצים ישראלים, לא אכזב לרגע. מדובר במסלול שטוח לגמרי, כשבצידי הדרך שהייתה תחומה בשערים הצטופפו מעודדים מכל רחבי העיר שלא הפסיקו להריע ולעודד. קריאות העידוד שקיבלתי בעברית (כפי שנראה מיהודים מקומיים) וכן קריאות עידוד "ואמוס ישראל" מתושבים מקומיים, כשזוהיתי כפי הנראה בזכות דגל ישראל שכאמור הודפס על מספר החזה. בדומה למרתונים בארץ, גם כאן היו פזורים שלטי הכוונה וחצים וכן שילוט כל קילומטר המורה מהו המרחק הנשאר עד לקו הסיום. כ-800 מטר לפני קו הסיום, רצנו על שטיח כחול ותפאורה יוצאת מן הכלל ביופייה.
לרצי העילית היו שולחנות נפרדים על המסלול ומסייעים שהגישו להם נוזלים וג׳לים לסירוגין. הרצים החובבים קיבלו בקבוקי מים קטנים על ידי מתנדבים שהיו פזורים כל כמה קילומטרים. גם משקאות איזוטוניים היו, כשאלו היו פזורים במרחק שווה אחד מהשני לאורך הדרך.
החוויה לאחר המרתון
לאחר 42.2 ק"מ מייגעים ומיוזעים זכינו לחצות בשעה טובה את קו הסיום. מדובר כמובן בהפנינג בפני עצמו. לאחר הליכה קצרה אספנו את המדליה המיוחדת שהייתה גדולת ממדים באופן מיוחד, כשבדרך חולקו לנו צ'ופרים ומתנות כמו: מגבת סופגת זיעה, פירות ארוזים, משקאות איזוטוניים, מים בבקבוקים קטנים ללא הגבלה וכו'. לפני שיצאתי ממקום האירוע בדרך חזרה למלון ולפני שאספתי את חפצי האישיים ממקום שמירת החפצים, ניתן היה לחרוט על המדליה את שם הרץ ותוצאתו הרשמית.
את הדרך חזרה למלון התחלתי רגלית (מרחק של כ-3 ק"מ), כשבאמצע הדרך עליתי על אוטובוס שעצר מרחק של כמה מאות מטרים מהמלון. את הימים הבאים ניצלתי כמובן למנוחה מוחלטת ואגירת כוחות ליעדים הבאים, ביניהם חצי מרתון תל אביב בעוד כחודשיים. אם תהיתם אגב, יומיים לאחר המרתון כבר נרשמתי למרתון ולנסיה בשנה הבאה במחיר של 70 דולרים – הנחה למשתתפי השנה הנוכחית בתקווה לתוצאה טובה יותר. במרתון ולנסיה היינו קבוצה גדולה של רצים מ"תל אביב 100" של המאמן מישאל דגן, דבר אשר הוסיף לחוויה ולעתים הייתה הרגשה שהמספר הכללי של הישראלים שעמד על כ-300 נתן תחושה של "מרוץ ביתי"…
נתחיל מהסוף: אם אתם שייכים לקהילת הרצים, אוהבים לרוץ ורוצים לשלב גם חוויה, אווירה והנאה – טוסו למרתון באירופה. אמנם גם שלושת המרתונים בארץ (טבריה, ירושלים, תל אביב) מצוינים, אך כמעט כמו בכל היבט – גם פה יש לנו הרבה מה ללמוד מהסדר והארגון האירופאי.
