פלוטון (קבוצת רוכבים הנעה על הכביש במבנה מקובץ) רוכבי שטח מיומנים טסים בסינגל, אני ביניהם מרגיש קצת לא שייך, כולם מנוסים, מגהצים את המסלול בזרימה מעוררת השתהות ואני נלחם לעמוד בקצב, בוואטים גבוהים בין ישורת לישורת כדי לא לשחרר את הראשונים ולא לעכב את אלו שמאחורי. הפה כבר מלא אבק, מזל שבאתי עם שלוקר, אין מצב שהיית מצליח לשתות מבקבוק בקצב הזה, סיבוב אחרי סיבוב אני מופתע מהאופן בו אני מצליח להישאר על הגלגלים ולא להימרח גזע העץ הקרוב.

הפה כבר מלא אבק | צילום: דביר בסון

ממשיכים בקצב מסחרר ואני רק מתפלל שיגיע איזה טיפוס קשוח, כדי שאנצל זאת ובמהירות שפויה ושליטה סבירה אצליח לבוא לידי ביטוי בשל היכולת הפיזיולוגית שבניתי לאורך השנה וחצי האחרונות ואצליח לזנב בדבוקה עד לירידה הבאה בסינגל. והנה למזלי העלייה הנכספת ואני תופס את הדבוקה אך "לכל שבת, יש מוצאי שבת" והנה שוב ירידה תלולה, טסים מטה. אני עושה הכל כדי לעמוד בקצב פנייה ימינה, שמאלה והופ אני והאופניים מחוץ לסינגל בדרך לאן שחוקי הגרביטציה ייקחו אותנו, כמה קפיצות ונפילה "אובר דה בר" בלשון השטיחונים (רוכבי השטח).

שוק רגעי. אין זמן לבזבז, הקבוצה מתרחקת, בחינה גופנית מהירה מגלה חבלות, ברך, מרפק, ירך. אני יודע שכשהאדרנלין ידעך בדם יבוא גם הכאב. אני בוחן במהירות שטווחי התנועה במפרקים תקינים, אין שברים והופ במהירות על האופניים. רגע, משהו לא בסדר, האוכף נשבר, מעולה! יש לי את כל הסיבות להפסיק את הסיוט. כולם כבר ראו שנתתי את כל כולי וניכר כי מאורעות הדרך הם אלו שכפו עלי לעצור. זאת לא החלטה שלי, זה נכפה עלי מכוח עליון. אז זהו שלא, באותו הרגע, אני מאלתר מה שאפשר כדי להצליח לשפצר את האוכף "יאללה לשעוט קדימה, הם לא יתרחקו, בעלייה הבאה הם שלי".

האוכף נשבר, מעולה! יש לי את כל הסיבות להפסיק את הסיוט | צילום: מיתר הלר

מה גורם לנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו?

כל מה שתיארתי עד כה, הן התחושות שעברו עליי ברכיבת השטח שלי שהיתה עד כה קצת זרה לי, משום שכספורטאי אני טריאתלט למרחקים ארוכים, מאמן ואדם שמהות הדברים מעניינת ומעסיקה אותו. לא פעם אני מוצא את עצמי שואל, למה? מה יש בצורך הזה שמוציא אותנו, את בני האדם לפעולה, פעולה אקטיבית או פעולה פסיבית, התנסות או מניעה. מה גורם לנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו? להסתכן, להתרגש ולתור אחר מחוזות חדשים?

מתוך אמונה שספורט סבולת הוא כלי לפיתוח אישי אני בוחר לעסוק בו באופן יומיומי ולהביא עימי מתאמנים לעסוק בו בשאיפה שיחוו גם הם את ההיכרות המעמיקה עם הגוף והנפש, כזו אשר רק פעילות גופנית מאתגרת יכולה לאפשר.

השטח איננו מכיל ופסטורלי כמו שניתן לדמיין | צילום: קובי סימן טוב

החוויה שלי בישראמן 

בסוף 2019 התחלתי לכתוב בלוג בשוונג על ההתנסות שלי בתחרות הישראמן, איש הברזל הישראלי. כתבתי על החיבור לתחרות בנופי ארצנו ועל האתגר שבחרתי בדרך לתחנה הסופית בענף הברזל – אליפות העולם בהוואי. ישראמן היווה עבורי כלי נהדר לשיפור פיזי ומנטלי כספורטאי וכאדם. נחישות ופרפקציוניזם, אך בעיקר מינונים ומודעות עצמית, ערכים בסיסיים לספורטאי בענף הברזל.

מטרות חדשות על הפרק

בראשית 2020 לאחר הישראמן ישבתי עם ליאור זך-מאור, המאמן שלי, לתכנן את דרכי לעונה הקרובה, החלטנו ששנת 2020 לא תהיה עונה של תחרות מטרה לטובת סלוט (כרטיס כניסה) לאליפות העולם בהאווי, אלא עונה שתתמקד בשיפור יכולת הרכיבה, כדי להגיע מוכן ל-2021. חודש לאחר מכן החלה הקורונה ומשם החלה להירקם חברות אמיצה ולא מאד נעימה ביני לבין הטריינר הביתי, שסיפק לי שעות רבות של דיווש משעמם בדרך אל היעד השנתי.

תחרות מטרה שונה השנה | צילום: נימי כהן

המוטיבציה שלי בזמן הקורונה

האימונים ללא תחרות מטרה קרובה הרגישו סיזיפיים, ארוכים וחסרי משמעות, ולכן הרגשתי צורך ביעד ביניים שיעזור לי לשמר מוטיבציה במהלך השנה הקרובה. על הפרק היו שתי אפשרויות, האחת תחרות ברזל מלאה בחו"ל או לחלופין תפנית דרמטית בעלילה והרשמה לאפיק ישראל, תחרות רכיבת שטח בין לאומית בזוגות בעלת ארבעה שלבים – ארבעה ימים אי שם בצפון הארץ. אהבתי לנופי הארץ, אי הוודאות בהקשר ליציאה לחו"ל כתוצאה מהקורונה והחיבור לטבע הכריעו – אפיק, אני בא! מדובר בתחרות שטח ייחודית בנוף הישראלי (פרט לסמרתון). האפיק היא תחרות ארוכה, קשה, מאתגרת הלוקחת אותך לקיצון. היא ממוקמת בלוח השנה באוקטובר במטרה למשוך רוכבים זרים ולהעלות את הרמה עוד יותר. ההחלטה להציב אותה כתחרות מטרה השנה, מביאה איתה משמעויות רבות החל מרכישת אופני הרים, דרך מציאת שותף ונותני חסות ועד שיפור היכולת הפיזיולוגית ובעיקר הטכנית הנדרשת מרוכב בכדי להתחרות באתגר שכזה.

בחודשים הקרובים כהרגלי, אפרסם כאן בשוונג את החוויות שלי מהדרך המעניינת של טריאתלט שעושה את צעדיו הראשונים בעולם אופני ההרים, אפרט על האימונים, האתגרים, הקשיים, הסיכונים והתמורות שהשטח מספק ככלי פיתוח לטריאתלטים. רק אוסיף שבמהלך כתיבת שורות אלו אני כבר מחלים ממספר נפילות הגונות בשבועות האחרונים. אלו אמנם פציעות שטחיות, אך הן מלמדות שהשטח איננו מכיל ופסטורלי כמו שניתן לדמיין את מי שרוכב לאיטו בין מעיינות בהרי ירושלים אלא נושך ועוקצני.