אמנם לעתים קשה לתפוס זאת, אך בעוד כמה ימים תחלוף שנה מאז השבת השחורה של 7 באוקטובר. שנה שלמה, ועדיין 101 חטופות וחטופים נמצאים בשבי חמאס בעזה. בכל שבת מאז ועד היום, קהילת הריצה מתגייסת למען משפחות החטופים לריצה משותפת בנמל תל אביב, ובשבת הקרובה לציון שנה לאסון ו-50 שבועות של הריצה המשותפת, קהילת הריצה תגיע למגדלור בכניסה לנמל בהמוניה ב-6:29, השעה בה החלה אותה מתקפה רצחנית, כדי לחבק את המשפחות לריצה גדולה אף יותר מתמיד.
מי שמוביל את הריצות הללו בחודשים האחרונים הוא יבגני פירוגובסקי, ממשפחתו של החטוף אביתר דוד. המשפחה הדפיסה חולצות מיוחדות עם פניו של אביתר, כאשר בצד אחד של החולצה הכיתוב "אנחנו חזקים" ובצד השני "עד שאביתר בבית". את החולצות הללו ניתן לראות ממלאות את הנמל, כשגם ספורטאי על בעבר ובהווה מצטרפים לריצות הללו בכל שבוע עם החולצות, כמו אלכס אברבוך, מעיין דוידוביץ', שחר טיבי ועוד.
תמונה משותפת של הרצים עם תמונות החטופים | צילום: פרטי
אביתר הוא בן דוד של אשתי", מספר פירוגובסקי בשיחה עם שוונג: "הוא נולד כמה חודשים אחרי שפגשתי את הדס, כך שאני מכיר אותו מאז שהוא היה תינוק. הזיכרונות הכי דומיננטיים שיש לי מהילדות של אביתר, זה הוא ועילי אחיו הולכים מכות. תמיד. עילי גדול וחזק יותר, אבל אביתר, לא מוותר, נלחם בכל הכוח, וחוזר לקרב כל פעם מחדש אחרי שמפרידים בינהם. זיכרון חזק נוסף מאביתר היה כשהוא בן 9, וראה בפעם הראשונה את התאומים שלנו אחרי שנולדו. הוא פשוט היה מהופנט, וישר ביקש להחזיק אותם. הוא התיישב והושיט ידיים, שמנו את איתי שלנו עליו, והוא החזיק אותו בכזו עדינות ורוך, ופתאום לכמה רגעים הוא פשוט ישב שם רגוע לחלוטין ורק מחבק ומלטף את איתי.
"המחשבה הזאת מלווה אותי מאז ה-7.10", הוא ממשיך: "אביתר בחיים, הוא חזק, הוא פייטר, הוא גם שליו ועם הרבה חוסן, הוא יודע להתאים את עצמו למצבים שונים – הוא ישרוד. ואנחנו כאן, עם אותו חוזק ועם אותו חוסן, נעשה כל מה שאפשר כדי להחזיר אותו הביתה כמה שיותר מהר".
עילי דוד עם החולצה עליה תמונת אחיו החטוף | צילום: ענת קובי
איך קרה שהפכת למי שמוביל את הריצות הללו למען החטופים?
"בשבועות הראשונים הסתובבתי בבית במועקה נוראית, רק חיפשתי כל דרך לעזור, לתרום, לעשות… אבל עדיין הייתי בתחושה של חוסר אונים. הדס שאלה אותי מה יעזור לי עכשיו? עניתי לה 'לרוץ לעזה ולהוציא את אביתר'. אז היא אמרה לי 'אז פשוט תרוץ, לעזה לא תגיע אבל תרוץ ותחשוב שאתה רץ לשחרר את אביתר'. התחלתי לרוץ וזו הייתה דרך מצוינת לשחרר את כל תחושות הזעם והתסכול. אחרי כמה שבועות, שמעתי על הריצה למען החטופים שהוביל בהתחלה עומרי אלמוג והצטרפתי, פתאום זה ממש הפך לקהילה. אחרי העסקה בנובמבר הקהילה הזו הרגישה לי הדבר הכי נכון להמשיך אותו אבל לאט לאט המתנדבים של המטה התחלפו, אנשים התחילו לחזור לשגרה והמיזם דעך… זה היה כואב לראות את זה נעלם, הרי אביתר ושאר החטופים לא נעלמו, הם עדיין בעזה. דיברתי עם עומרי, פניתי לאנשי הקשר במטה, אספתי את הציוד והתחלתי להרים את האירוע בעצמי בסוף דצמבר. עברנו הרבה גלגולים בשבועות הרבים של הריצה, אבל כבר הרבה מאוד חודשים כל הלוגיסטיקה של הריצה מנוהלת על ידי בני משפחה וחברים שלנו".
מה זה נותן לכם כמשפחות לראות את ההתגייסות הזאת של קהילת הרצים?
"פשוט מאוד, כוחות ותקווה. כוחות להמשיך ולפעול, ובימים מסוימים גם את הכוחות לקום בבוקר. יש ממש תחושה של אחדות, לראות את הקהילה הנפלאה הזו מגיעה גם בשרב, גם בגשמים, גם כשיש טילים, ופשוט מתייצבת למען. הריצה מלווה בהרבה תקווה שעם כל התמיכה הזאת, וכל המחשבות החיוביות, וכל ההתכווננות של כל כך הרבה אנשים טובים, אביתר וכל החטופים חייבים לחזור הביתה".
יבגני פירוגובסקי מדבר לפני הריצה | צילום: גיא דר
איך מצליחים לשמור על שפיות ועל התקווה היומיום?
"הרבה מאוד תמיכה. משפחה, חברים. אני אמנם אומר את זה כל שבת, אבל זו לא קלישאה. כל דבר שאנחנו צריכים, כל רעיון שיש לנו, כל בקשה, אנשים פשוט מתגייסים ומתייצבים לצידנו. חייב לומר שעדיין לא התרגלתי לזה ומפליא אותי כל פעם מחדש לראות את האכפתיות וההקרבה שאנשים עושים למען חטופים שהם אפילו לא מכירים. מרגש כל פעם מחדש לראות את כל האנשים שמגיעים בשבתות, כל מילה טובה, כל חיבוק. האנרגיות בזמן ששרים ביחד את התקווה לפני כל ריצה. זה מכניס איזשהו רגע של שפיות למציאות ההזויה שאנחנו חיים בה".
ספר על השבת הקרובה ומה יהיה בה
"לא פספסנו אף ריצה ב-49 השבתות האחרונות והשבת הקרובה תהיה השבת ה-50 שאנחנו רצים. יגיעו משפחות חטופים נוספות, קבוצות ריצה וטריאתלון מכל הארץ, ספורטאים מכל הענפים, ספורטאים אולימפיים, אנשי תקשורת וכמובן הקהילה המדהימה שלנו שמגיעה כל שבת. המטרה שלנו היא להגיע ל-1000 איש ואין לי ספק שנעמוד בכך".
