מאור טיורי רשמה אתמול (ראשון) הישג נהדר במרתון רוטרדם, כשקבעה את הקריטריון האולימפי לפריז ותייצג את ישראל על הבמה הגדולה ביותר בפעם השלישית ברציפות. אלא שלא רבים יודעים עד כמה המסע שלה לשם היה מורכב ומלא מהמורות, שכולו התנקז לביצוע מושלם ברגע האמת, עם 2:26:39 שעות, שיפור אדיר של 2:14 דקות לשיאה האישי ו-11 שניות בלבד מהר מהקריטריון.

לכתבות נוספות בנושא:
מאור טיורי השיגה את הקריטריון האולימפי במרתון בפעם השלישית ברציפות
גירמה אמרה והדר אופיר פורר הוכתרו כאלופי ישראל ב-15 ק"מ
לונה צ'מטאי סלפטר נפצעה וצפויה להיעדר מאליפות אירופה

הכל התחיל בפציעה שעברה טיורי במרץ 2023. שבר מאמץ בכף הרגל שהשבית אותה לתקופה ממושכת. כשחזרה, להתאמן בחודש יוני, זה היה עם מאמן חדש, אמריקאי, במקומו של סטיב ג'ונס איתו הגיעה להישגיה האחרונים. על כך מספרת טיורי לשוונג: "כשנפצעתי ידעתי שאני רוצה להחליף מאמן, כי חשבתי שמיציתי את הפוטנציאל שלי עם סטיב, פשוט אחרי חמש וחצי שנים הרגיש שהגיע הזמן. הפציעה די זירזה את התהליך הזה. החלטתי שאני מתאמנת עם מאמן אמריקאי בקבוצה עם רצות טובות".

מאור טיורי אחרי הפציעה | צילום: אינסטגרם

אלא שאז, החלו הבעיות: "בהתחלה הכל היה ממש סבבה, אבל בסביבות נובמבר התחלתי להרגיש שמשהו לא מתחבר לי עם המאמן, לא פיזית לא מנטלית. הרגשתי שהוא לא שם לב כל כך לאימונים שלי ולמה שאני עושה. לאחר שיחה איתו הבנתי שהוא פשוט לא מאמין בי, הוא אמר לי מפורשות שהוא לא חושב שאני אגיע לאולימפיאדה".

בשלב הזה, עמדו בפני מאור שתי אפשרויות – להמשיך עם אותו מאמן למרות שהוא לא מאמין בה, בתקווה שהאמונה שלה בעצמה תספיק, או לעשות שינוי אמיץ בתזמון בעייתי במיוחד. היא פנתה למנהל המקצועי של תחום הריצות הארוכות באיגוד האתלטיקה איתי מגידי, והפור נפל: "אמרתי לאיתי שאני אובדת עצות ואין לי כל כך הרבה זמן, אבל שבמצב הזה, אני בחיים לא מגיעה לאולימפיאדה, אין סיכוי. זה התגבש די מהר, איתי דיבר עם דן סלפטר ובסוף אמרתי שאני יודעת שזה סיכון גדול להחליף מאמן שלושה חודשים לפני מרתון מכריע בשנה אולימפית, אבל לקחתי את הסיכון הזה, כי זה או עכשיו או אף פעם. הלכתי על כל הקופה".

דן סלפטר, מאור טיורי ואיתי מגידי | צילום: איגוד האתלטיקה

ומכאן, עם תחילת העבודה עם דן סלפטר כמאמן, המצב השתנה ב-180 מעלות: "התחלנו את התהליך והכל פשוט דפק כמו שעון. אין לי מילים לתאר כמה אני מרוצה מהמקצוענות של דן, מהתהליך שעברנו ביחד, וזו רק ההתחלה. אני חושבת שזה סוג של חזרה למקורות, וזה הרגיש שיש לי סוף סוף את התמיכה שאני צריכה מבחינה מקצועית. עם כל המעטפת, זה ממש הרגיש כמו צוות שעובד כמו מכונה משומנת, כולם מחוברים. זה הוריד ממני את כל ההתעסקות שמסביב, זה היה פתאום ממש מרענן".

הרגשת שמאמינים בך?
"בהחלט, כולם האמינו בי, זו לא הייתה שאלה, הם האמינו והשקיעו בי ועשו כל מה שצריך, וזה סוג של משהו שמאכיל את עצמו, הם משקיעים בי וזה גורם לי לעוד יותר מוטיבציה להשקיע בעצמי. דן אמר לי 'אני אקח אותך לאולימפיאדה, אחרת מה אנחנו עושים פה'. אני זוכרת שעשינו שיחת פתיחה ואמרתי לכולם שזה מאה אחוז החלטה שלי ואני לוקחת את מלוא האחריות ויודעת שזה סיכון גדול, אבל זה מה שאני רוצה לעשות, האחריות עליי. והם הלכו איתי בזה עד הסוף".

היו רגעים שחשבת לוותר?
"לא לנסות? בחיים לא. תמיד יש ספקות, אבל תמיד צריך לנסות, ידעתי שאני חייבת לתת לזה לפחות צ'אנס. בעקבות שינוי המאמן גם שיניתי את המרתון לקריטריון. הייתי אמורה לרוץ בנגויה במרץ, וזה היה מוקדם מדי עם כל השינויים, אז יחד עם דן ואיתי החלטנו לנסות לדחות את המרתון, ככה שיהיה לי יותר סיכוי. מסתבר שהייתי האחרונה להיכנס לרשימת משתתפות העלית של המרוץ ברוטרדם".

דן סלפטר ומאור טיורי | צילום: איגוד האתלטיקה

נגיע למרוץ עצמו, תכנית הריצה שלך עבדה? כי השגת את הקריטריון ממש על הקשקש
"זה היה מחושב, הייתי האמת טיפה איטית בחצי הראשון ביחס למה שרציתי או חשבתי שיהיה, אני בהתחלה הסתכלתי על זה בתור טעות טקטית, אבל אחרי זה הבנתי שזו הייתה הדרך שלי לרוץ ועשיתי את זה כמו שצריך. מה שהיה קצת קשה זה שבפועל יצא שרצתי מהק"מ ה-20 עד ה-35 לבד. המארגנים לא ארגנו מושכים, הבנות שרצו להשיג קריטריון הביאו מושכים בעצמן, אבל כולם התפרקו חוץ מאחת, שבסוף תפסתי אותה בק"מ ה-36 ק"מ ואפילו הקדמתי אותה בסיום. ראיתי אותה מקדימה וידעתי שהיא על הקריטריון, אז יצא לי שאני רודפת אחרי מישהי כל זמן, שזה לא קל, אבל עוזר באיזו מידה".

בקילומטרים האחרונים הגברת ובסוף סיימת רק 11 שניות מהר מהקריטריון. קחי אותי לתחושות על קו הסיום
"זה היה ממש קרוב בזמנים, אז נלחמתי ממש עד הסוף. האמת שבקו הסיום הייתה תחושת הקלה, מעורבת עם התרגשות, וקצת שוק גם. אבל בעיקר התרגשות. לתת את ריצת החיים שלי, כשאני יודעת שיש לי רק ניסיון אחד וזהו, ואם זה מתפספס צריך לחכות עוד 4 שנים, היה הרבה לחץ שהשתחרר".

מאור טיורי במרתון רוטרדם | צילום: Bjorn Paree

מחשבות כבר על שאיפות לפריז?
"לא חשבתי על זה בדיוק, צריכה קצת לעכל את מה שהיה פה, אבל אני מאוד גאה בכל המהלכים שעשינו, בתהליך שעשינו ועכשיו ננוח טיפה ומאמינה שבכמה ימים הקרובים נתחיל לתכנן קדימה מחנות אימונים. יש גם אליפות אירופה בחצי מרתון על הפרק, אני חושבת שזה יהיה ממש טוב".

המרתון בפריז יהיה סיפור אחר לגמרי מבחינת תנאים
"הסתכלתי בדיוק עכשיו על התוואי של המסלול, ידעתי שהוא לא קל, אבל יהיה בסדר. נעבוד גם על זה ונתכונן כמו שצריך. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לצוות המקצועי שלי, לאיגוד האתלטיקה, לוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי, למשפחה כמובן ולחברים".

מאור טיורי עם הדגל על היד | צילום: פרטי

לא היית בארץ הרבה זמן, מניח שזו תקופה לא קלה להיות רחוקה
"אמנם לא הייתי בארץ, אבל זה חלק מהזהות שלנו, הרגשתי את זה גם בארה"ב. כל היום לפני ואחרי המרתון רק דיברנו על האיראנים ועל זה שלפחות המספר חזה שלי במרוץ הוא F16. לא קל להיות בחו"ל כשזה מה שקורה בארץ, יש פה מלא אנטישמיות, ממש הייתי צריכה להצניע את הסממנים הישראלים, זה לא נעים להתהלך ככה. אני חושבת שאנחנו בתור ישראלים מאוד גאים, וזה קשה להרגיש את השנאה הזאת. התגעגעתי לארץ".