את הראיון עם ולדיסלב (ולאד) לוגינוב תכננתי מראש כמו מבצע צבאי. ידעתי איפה אני רוצה לראיין אותו, על מה והכי חשוב היה לי להכיר את האדם שמאחורי הניצחון הטרי באליפות ישראל באופני כביש שהתקיימה בבית גוברין ביום שבת אחרון. מקום הראיון נקבע במקום אסטרטגי ומשמעותי לקהל רוכבי האופניים – בולודרום התל אביבי. מקום בו הוא מבקר תכופות לטובת אימונים באופני המסלול כחלק מנבחרת ישראל.

לוגינוב, 26, מתגורר בתל אביב, עובד כבריסטה בבית קפה ורוקד מדי פעם, הוא עשה עלייה לפני 3 וחצי שנים ומאוד אוהב לחיות כאן עם אישתו. הניצחון של ולאד הפתיע רבים במיוחד לנוכח השליטה האבסולוטית בחמש שנים האחרונות של הקבוצה המקצוענית ISN וסייקלינג אקדמי בשנים הקודמות, אשר רוכביה חיים ומתאמנים כמקצוענים בחו"ל. ולאד הצליח לנצח באליפות לאחר גישור מרשים שהוא עשה מהפלוטון אל סאנד אבו-פארס, רוכב בקבוצת הפיתוח סייקלינג אקדמי, שרוכב בודד שהיה בקדמת המרוץ.

הרוכבים המובילים של ישראל (כולם חברי אותה קבוצה) לא הצליחו לשתף פעולה ביניהם ולרדוף אחריו והוא נהנה מהטקטיקה הזאת, בסיום ללוגינוב היתה מספיק אנרגיה וספרינט חזק יותר מאבו-פארס, כאשר הוא חצה את הקו עם ידיים מונפות למעלה בחגיגת ניצחון.

נתחיל בשאלה הכי מעניינת: איך הצלחת לנצח באליפות ישראל ואיך ההרגשה להיות אלוף?
"הצלחתי ליהנות מהמצב שכל אחד מהרוכבים האחרים גם רוצה לנצח בחולצת האלוף ולכן הם לא רכבו מסודר כקבוצה, המאמן שלי אמר לי שאם אני מזהה הזדמנות פשוט ללכת עליה עד הסוף וזה מה שעשיתי. ב-50 מטרים האחרונים הבנתי שזה שלי ופשוט צרחתי, זה היה בלתי יאומן".

השאלה הכי גדולה שאנשים שואלים בקהילת האופניים היא איך ייתכן שקבוצת ISN הישראלית לא מחתימה אותך בחוזה מקצועני?
"קודם כל זאת ההחלטה שלהם, אולי יש להם תכנית רב-שנתית שאינני נכלל בה. אני לא יודע. ל-ICA קבוצת הפיתוח סייקלינג אקדמי אינני יכול להתחבר, כי הם החליטו שהם קבוצת אנדר-23 בלבד ואני כבר בן 26. הייתי שמח מאוד לקבל מ-ISN הצעה וחוזה להיות רוכב מקצועי, אבל בפועל אם זה לא יתקדם יש לי כבר כמה כיוונים נוספים ושתי הצעות מקבוצות באירופה, אני לא יכול להמשיך להתקדם לרמה הבאה הבינלאומית בלי ניסיון של מרוצים מקצועיים בחו"ל וזה מה שאני חותר אליו. סטיב וקני שניהם מנסים לעזור לי למצוא קבוצה בחו"ל וממש דוחפים את הנושא הזה ואני סומך עליהם שהם רוצים לעזור לי ולקדם אותי עם הקשרים שלהם".

מה הרקע הספורטיבי שלך ומה החיבור שלך לאופניים? ולמרוצי אופניים באופן ספציפי?
"זה מעניין, עכשיו, כשאנחנו עובדים בוולודרום על שיפור יכולות באופן מאוזן, תכנון פגישות ואימונים, כל הדברים שמשפרים את כישורי הרכיבה. את כל זה עשיתי מילדות, כל מה שבאמת יכול לעזור לאופניים שלי היום ובכדי להתחיל להתאמן כרוכב אופניים מקצועי, כל הרקע שלי באמת עזר לי מאוד. התחלתי להתאמן מגיל שש באוקראינה. בחמש השנים האחרונות שם עבדתי כסולן בלט בתיאטרון הפילהרמוני באודסה לפני שעשיתי את העלייה מדובר בריקוד פולקלור כלומר ריקוד אוקראיני מסורתי עם כל התלבושות.

"לא רכבתי באופן מקצועי לפני שהגעתי לישראל, רק מהבית לעבודה ובחזרה ורק בשביל הכיף. בחודש השני שלי בישראל עברתי בחשמונאים וראיתי שיש מבצעי בלאק פריידיי עם הנחות משמעותיות על אופניים. עברנו ליד חנות של אופניים ופשוט ראיתי אופניים שנראים ממש טוב. חשבתי לעצמי 'הם שחורים וזה נראה מגניב'. זה לא היה זמן טוב לקנות אופניים חדשים כי בדיוק הגענו לישראל ולא היתה לי הכנסה מסודרת – זו היתה תקופה קשה. אבל אשתי תומכת בי תמיד והיא אמרה, 'למה לא? אתה אוהב את האופניים? קח אותם'. יצאתי לרכיבה ראשונה עם ביגוד רגיל ומלא בקבוקים ואוכל בתיק, נראיתי ממש מצחיק ולא ידעתי באמת שום דבר על רכיבת אופניים מקצועית. פגשתי חבר שהיה מכונאי בחנות אופניים והוא לקח אותי לרכיבה מאוד קשה על ההתחלה למרחק של 140 ק"מ עם העלייה של נס הרים. עצרתי כמה פעמים בדרך ובסיום פשוט נכנסתי למסעדת המבורגרים בתל אביב ופשוט אכלתי שניים עם מלא צ'יפס, הייתי כל-כך רעב".

ולאד לוגינוב עם חולצת אלוף ישראל | צילום: איליה יפימוביץ'

חשוב לציין ולאד עדיין רוכב על האופניים שקנה לפני 3 שנים ואיתם גם ניצח את אליפות ישראל ביום שבת האחרון, מה שבהחלט מוכיח שהרגליים קובעות ולא המכונה. "התחלתי להתעניין איך ואיפה מתאמנים בצורה מסודרת, החבר המכונאי סיפר לי על 'קבוצת סילה' ועל בוריס צוקרמן שמנהל את הקבוצה. התקשרתי אליו ושאלתי אם  אוכל להצטרף לקבוצה והאם אני מספיק חזק כדי להיות בקבוצה? אני לא יודע איך זה עובד. אתה יודע אולי צריך לעבור איזה אודישן בשביל להתקבל. הוא אמר, לא, בנאדם, אתה מוזמן. פשוט בוא ואז תלמד וזה הכל. לאחר תקופה ניסיתי להבין מה בוריס עושה בצורה שונה, בוריס התחרה בעילית ורציתי להתחזק ולהיות ברמתו, הוא אמר לי שהוא מתאמן עם מישהו בשם קני". כך הבין לוגינוב שקני ווילסון הוא מאמן מאירלנד, שנותן תכנית אימונים אישית מרחוק.

מתי התחיל הקשר עם המאמן הנוכחי שלך קני ווילסון?
"לפני שנתיים התחלנו את התקשורת בינינו, ממש שבועיים לפני המרוץ הראשון שלי אי פעם ברמה 2 (רמת ביניים באיגוד האופניים, א.ד). בשישי-שבת התאמנתי עם הקבוצה ובמהלך השבוע פשוט התאמנתי לבד. אני מעדיף להתאמן לבד כי אני אוהב להקפיד על הביצוע של תכנית האימונים בצורה מדויקת, אבל אני גם נהנה לרכוב לפעמים עם עוד אנשים במיוחד אם זה יום קל יחסית על האופניים. מאז ילדותי, אני יודע לסבול באימונים ועבור רוכב אופניים הסבל הוא תכונה טהורה שנדרשת להצלחה. אז בשבילי זו לא היתה בעיה וכמו שאני סובל על הבמה עכשיו אני סובל על האופניים".

השאלה האמיתית שכולם רוצים לדעת היא… מה הסיפור של השפם?
"כשהיינו נערים השפמים היו נראים ממש מצחיקים בעינינו. היינו עושים עסקה בין החברים מי יגדל שפם. היתה לי גם הופעת ריקוד באירופה, בצרפת ובספרד, והיתה לי שם דמות עם שפם, ואז היו צריכים להדביק לי אותו כל פעם וזה היה ממש סיוט ושורף את העור להוריד כל פעם אז פשוט נתתי לו לגדול וזה הפך להיות חלק מהסגנון שלי".

איך אתה מצליח לשלב בין 3 מקצועות – בריסטה בקפה, רקדן ורוכב תחרותי?
"האימונים שלי הם הכי חשובים עבורי. אני בונה את לוח הזמנים שלי בבית הקפה מראש לפי האימונים שיש לי לשבוע הבא. אם יש הכנה מיוחדת למרוץ כלשהו וצריך לנוח יותר ולקחת יותר ימי חופש, אותו דבר עם ההופעות בתיאטרון. בישראל אני עובד כפרילנסר בתיאטרון, אני לא יכול לעשות את זה כמו שעשיתי באוקראינה. כי זה שש שעות בערך חזרות וזה לוקח הרבה אנרגיה. אז אני לא יכול לעשות אימונים אחרי החזרה. אני עדיין עובד עם כמה תיאטראות באופן מזדמן. עדיין יש לי תשוקה לשניהם. אם היית שואל אותי לפני שנתיים לא הייתי מאמין שאהיה כל כך רציני ברכיבה כמו עכשיו. הייתי אומר, לא, לא, בנאדם, על מה אתה מדבר? כולם אמרו לי, לא, זה מאוחר מדי להתחיל. נכון אתה חזק, אבל אתה יודע, מאוחר מדי בשביל להיות מקצוען. אבל אני המשכתי לדחוף קדימה".

עוד הוא מספר שהוא עובד בקפה ארבע פעמים בשבוע. האם זה מספיק לחיות? לא ממש הוא אומר. הוא מספר שהוא לא מרוויח כסף מרכיבת אופניים וכרגע זה לא מספיק. אז הוא עדיין רוקד כי זו עוד הכנסה. זה גם חשוב מבחינתו לשמור על הריקוד ברמה מסוימת.

רבים לא יודעים זאת אבל זאת לא הזכייה הראשונה של ולאד באליפות ישראל, הוא ניצח ב-2019 במרוץ שהתקיים בברעם בצפון בקטגוריית גיל 19-29 מה שגרם לו להבין שהוא בהחלט צריך ויכול להתקדם קדימה לרמה הגבוה בארץ, קטגוריית העילית.

"בוריס צוקרמן תמיד תמך בי ועדיין מעודד אותי אבל קבוצת סילה נסגרה לצערי, כשנרשמתי לעילית הייתי חייב מועדון ברישום מבחינה פורמלית וכך נוצר חיבור עם קבוצת 500וואט של אילן אולמן. כך היה בהתחלה, אבל נוצר קשר יותר משמעותי כאשר הוא הזמין אותי למחנות אימון מקצועיים של הקבוצה עם החבר'ה הכי חזקים וזה נתן לי להתקדם גם כן. אילן אולמן מאוד תומך בי בפועל במרוצים, הוא תמיד ברכב המלווה וזאת תמיכה גם לוגיסטית וגם מבחינה טקטית. הוא בנאדם מדהים אם אני מבקש ממנו או שואל אותו משהו הוא תמיד זמין ותמיד דוחף קדימה".

איך החיבור עם נבחרת ישראל באופני מסלול (ולודרום) קרה?
"עשיתי טסטים על הוואט-בייק (מכשיר טסטים מקובל, במתקן, א.ד) תחת סטיב מקיואן המאמן הלאומי של נבחרת הולודרום והוא זיהה שיש לי פוטנציאל טוב למישהו שהוא מתחיל בתחום. סטיב מזמין את כולם להגיע וללמוד רכיבת מסלול, הוא מאוד רוצה שהענף הזה יגדל ויקדם את האופניים בישראל. לפני שנה הוא הזמין אותי לאימון של הנבחרת והצלחתי להחזיק את הקצבים הנדרשים בלי לאבד את שאר הרוכבים. הוא אמר לי קדימה בוא נתחיל לעבוד בצורה מסודרת. סטיב תמיד אומר: הרוכבים הכי טובים בעולם הם רוכבי מסלול, זאת הגישת פיתוח שלו, כל מי שהדהים את עולם האופניים בניצחונות גדולים הוא רוכב מסלול בעברו (ויויאני, וויגינס, תומאס, גאנה ועוד שמות ידועים שעושים חיל כרוכבי כביש, א.ד). רכיבת מסלול זה כמו ריקוד בלט קלאסי, אם אתה יודע לרקוד בלט קלאסי אתה יכול לרקוד הכל וככה גם באופניים. זה משפר את יכולות לקיחת החלטות במרוץ, הבנה עמוקה של טקטיקה ורכיבת נגד השעון".

מה התוכניות הקרובות עם הנבחרת?
"יש לנו טיסה לחו"ל בקרוב כחלק מנבחרת ישראל למספר מרוצים, זהו מיקס של מרוצי וולודרום ומרוצי כביש קטנים ובינוניים באירופה כשגולת הכותרת היא אליפות אירופה באופני מסלול. אני מאוד גאה לטוס ולהיות חלק מהנבחרת הישראלית".

מה היית רוצה שיקרה בעתיד?
"הייתי רוצה להפוך את האופניים למקצוע, שום דבר לא חשוב לי יותר מזה כרגע. אני רוצה לעשות את מה שאני הכי אוהב, אני חושב על זה כל יום ועושה את זה כל יום. ואני רוצה פשוט להמשיך לעשות את זה. זו התשוקה שלי. אתה לא יכול להצליח אם אתה לא אוהב את זה ככה".

אתה יודע שלהיות רוכב מקצוען יש מחיר כבד ואלה חיים קשים ולא נוצצים בהכרח, אתה עדיין מעוניין בכך?
"אני יודע מגיל ילדות להיות בצללים, להיות בצל של אחרים שמנצחים, גם בריקוד זה היה ככה, אני יודע שהדרך להצליח היא להתרומם מההפסדים ולהמשיך לעבוד קשה ואני מאמין שההצלחה שלי גם תגיע אם אמשיך בדרך הזאת. תמצא את הצ'אנס, את ההזדמנות שתופיע ופשוט תיקח אותה, אם יש לך תמיכה כמו שלי יש מהבית, אמא שלי דואגת ומעודדת מרחוק, אני מרגיש כמה אשתי דואגת לי ומאמינה בי וזה נותן לי כוח. אני אומר לעצמי כל הזמן – תחשוב גדול, תעבוד קשה והכל אפשרי!".