גיל מעיין, מי שהיה בשנים האחרונות מנהל האקדמיה למצוינות בספורט במכון וינגייט, הלך לעולמו ההיום (ראשון) בגיל 50, לאחר מאבק ממושך ואמיץ במחלת הסרטן.
מעיין, ספורטאי ואיש חינוך, החל את דרכו בספורט כשחקן כדורעף, שאף שיחק בנבחרות הנערים והנוער. לאחר מכן הפך למאמן כדורעף והיה עוזר מאמן נבחרות ישראל לנערים ולנוער כארבע שנים. במקביל, מונה להיות מנהל הפנימייה בכפר הנוער מוסינזון ושימש בתפקידים נוספים. הוא הותיר אחריו שלוש בנות: מיכל, נועה ויעל – שחקנית כדורסל וחניכה באקדמיה – ובן זוג לרנית.
לאחרונה דיבר בפתיחות על מחלת הסרטן ממנה סבל, שיתף בהתמודדות שלו עם המחלה והתראיין בתקשורת על המאבק, התקווה והעתיד. זאת, מתוך רצון לתת כח והשראה לאחרים. לפני ארבע שנים אובחן אצלו סרטן בלבלב בשלב מתקדם. הוא החל בטיפול חדשני ייחודי והמשיך בעבודתו במכון וינגייט ממש עד ימיו האחרונים.
מאז 2017 הוביל כמנהל אקדמיית וינגייט למצוינות בשנים האחרונות רבים מספורטאיות וספורטאי העתיד של ישראל אל עבר הגשמת החלום האולימפי ובהם: השחיינית אנסטסיה גורבנקו, הג'ודאיות רז הרשקו וכרם פרימו, שחקניות הכדורמים מרים בוקצ'נקו ונועה ססובר, שחקנית הכדורגל נועה סלימהוגיץ', כדורסלניות נבחרות ישראל ועוד רבים וטובים.
מנכ"ל מכון וינגייט שי אברהמי ספד לו: "כל הלבבות במכון וינגייט נשברו היום. כולנו איבדנו את גיל – כל אחד איבד אותו בדרכו שלו. אנחנו, חבריו, איבדנו חבר ושותף לדרך. ספורטאיות וספורטאי האקדמיה למצוינות איבדו איש חינוך שהיה להם כאב ומודל. איבדנו אדם שהיווה מופת למצוינות, נחישות ואנושיות. בארבע השנים האחרונות הוא נלחם בעוז במחלה הקשה, אך לא נתן לה לפגוע במשימתו הגדולה – חינוך הנערות והנערים עימם צעד בדרך אל חלומם. הם מילאו אותו באושר וגם ברגעים קשים ראינו את התקווה שהם מפיחים בו וגם הוא הותיר את חותמו בליבם. גיל מעיין יישאר איתנו לנצח ונראה אותו בכל אבן דרך בחיינו ובחייהם. היה שלום גיל, ותודה".
מאמן השחייה של האקדמיה, כרמל לויתן, ספד גם הוא: "גיל קלט אותי לעבודה באקדמיה ותמיד היה חיוני ואופטימי. אי אפשר היה לנחש שהוא חולה במחלה סופנית, הוא היה חי יותר מרוב האנשים שאני מכיר. יש לי בנות בגילאים של הבנות של גיל וחלקנו חוויות בגידול בנות עשרה, כשאצלו זה תמיד היה נראה קל ונטול מאמץ. כל מי שהכיר אותו יתגעגע מאוד. יהי זכרו ברוך"