האם "חומצת החלב" היא האויבת של הספורטאים? בעבר נהוג היה לומר שחומצת חלב גורמת לשרירם תפוסים, לתחושת שריפה לא נעימה, לכאבים בצד, להצטברויות במפרקים ועוד. נתחיל בלהכיר אותה בשמה הנכון: לקטט. הלקטט הוא אחד מתוצרי הפקת האנרגיה בתא אשר עולה ככל שעולה עוצמת המאמץ וניצול הפחמימות. הוא נמצא שם גם בזמן מאמץ וגם בזמן מנוחה, וריכוז גבוה מדי שלו בדם יצביע על תחילת "עייפות". אז איך נשתמש בלקטט לטובת בניית תכנית אימון טובה יותר?
בסיום הבדיקה מופק גרף שמתאר את ערכי הלקטט | צילום: shutterstock
עוד כתבות פיזיולוגיה בשוונג
האמונות השגויות בתחום האימון ואורח החיים הבריא
הגיל והתרגיל: כך הגיל משפיע על התוצאה במרתון
באילו שעות הכי טוב להתאמן?
מבחן סף האנאירובי
המבדק העיקרי לחיזוי ריכוז הלקטט וקצב הצטברותו נקרא מבחן סף האנאירובי (חומצת החלב). מבחן זה מבוצע תוך כדי ריצה על גבי מסילה נעה או ברכיבה על אופניים. המבחן מבוסס על העלאה הדרגתית של מהירות הריצה או הרכיבה. בסיום כל שלב נלקחת דגימת דם מן האצבע או מן האוזן. ערכי הדופק וריכוז הגזים (פחמן דו חמצני וצריכת החמצן) מנוטרים במהלך המבחן. בסיום הבדיקה מופק גרף שמתאר את ערכי הלקטט ואת ערכי הדופק ביחס למהירות הריצה. פיזיולוג או רופא ספורט קובע שתי נקודות על פני העקומה. הנקודה הראשונה, היא הסף האירובי. בנקודה זו יש הצטברות של לקטט בדם מעבר לרמה שבמנוחה.
הסף האנאירובי הוא נקודת הקפיצה בגרף שממנה והלאה ישנה צבירה מהירה של לקטט, בקצב גובר והולך. מנקודה זו האדם מתעייף יותר והתפוקה שלו מתחילה לרדת. מכאן ניתן לקבוע את טווח המהירות שבו הרצים יוכלו להתמיד ולתכנן אסטרטגיה אימונית ותחרותית טובה יותר. בנוסף לכך, המבחן הזה הוא כלי לבדיקת כושר גופני של ספורטאים.
הלקטט נשאר בגוף עד כשלוש שעות אחרי האימון | צילום: shutterstock
הלקטט הוא דלק חיוני לגוף
למי שחושב שהלקטט הוא זה שגורם לעייפות, אז זה פשוט לא נכון. למעשה הלקטט עצמו, הוא דלק חיוני לגוף במיוחד בתאי שריריים שמסתמכים על הפקת אנרגיה בנוכחות חמצן, כמו: הלב, שרירי השלד, המוח ועוד. לקטט הוא סממן לעלייה בחומציות תאית שפוגעת ביכולת לייצר אנרגיה. כלומר, התהליכים שציינו עד עכשיו כמו עייפות, שריפת שרירים ועוד לא נגרמים באופן ישיר על ידי הלקטט, אלא על ידי תוצרים נלווים שפוגעים ביכולת של התא לייצר אנרגיה. ככל שהכושר של הספורטאים עולה, הם יוכלו לנצל יותר את הלקטט לטובתו ולהתמודד טוב יותר עם עייפות, כאבי שרירים ולתפקד ברמת עצימות גבוהה יותר.
לגביי המיתוס שלקטט מצטבר ונשאר בהם וגורם לכאבי שרירים אחרי הפעילות, אז גם זה פשוט לא נכון. מה שנכון הוא, שהלקטט נשאר בגוף עד כשלוש שעות אחרי האימון. בכלל שמדברים על כאבי שרירים מאוחרים, נראה כי זה נובע ממגוון סיבות שחלקן עדיין לא ברורות ובכלל לא בטוח שקשורות ללקטט.
לסיכום, כיום ההבנה היא שהרצים והרצות הטובים ביותר יהיו אלו שמיצרים לקטט ובעיקר יוכלו לנצל לטובה צרכי אנרגיה. הם יעשו זאת באמצעות העלאת הכושר הגופני שלהם. הלקטט הוא דלק חיוני ולא תוצר לוואי ואנחנו נוכל להשתמש בו כדי לייצר עבור הספורטאים תוכנית אימונים הרבה יותר אפקטיבית עבורו. ההמלצה לספורטאי/ות סיבולת, היא לעשות את מבדק הסף האנאירובי ולהגיע עם תוצאותיו לאיש/ת מקצוע כדי לבנות יחד תוכנית אימונים טובה ומותאמת יותר.
מורן נחמני | פיזיולוג מאמץ בעל תואר שני בבריאות הציבור ותואר שני במדעי האימון הגופני מהמכללה האקדמית בוינגייט. מרצה ורכז בקורסי חדר כושר ודוקטורנט באונ' חיפה
