מאז הודיעה הרצה ביטי (ברכה) דויטש באמצעות עורכי דינה כי היא מבקשת מהוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) להעביר את מרתון הנשים של המשחקים האולימפיים בטוקיו מיום שבת, החל שיח באשר ללגיטימציה של הבקשה והאם היא הגיונית בהתייחס לכך שדויטש טרם השיגה את הקריטריון למשחקי טוקיו במרתון ובהתייחס לכך שמדובר בתקדים שטרם נקבע עד כה. הרטרוספקטיבה בהתייחס לאירועים משיקים שמזכירים את בקשתה של דויטש, מצריכים הכרות עם ההיסטוריה הספורטיבית העולמית, על מנת למשות מהעומקים דילמות ספורט-תרבותיות שכאלה.

לא יזיק לנסות. ביטי דויטש | צילום: Artur 1980

עוד כתבות בנושא 
ביטי דויטש מסבירה מדוע היא מבקשת שיעבירו את המרתון האולימפי משבת 
דויטש: "העבירו את המרתון שמתקיים בשבת"
"הרב אישר לי לרוץ בשבת"

יום הכיפורים של יואל סלע ואלדד אמיר

מנקודת המבט של חובבי הספורט הישראלים שמגדירים את עצמם כחילונים לגמרי, אפילו אתאיסטים, אוקטובר 1988 היה חודש טראומתי. יום כיפור נפל על אמצע המשחקים האולימפיים בסיאול. עבור ספורטאים מסוימים זה חיסל את כל הקמפיין האולימפי והם בכלל לא יכלו לטוס למשחקים, עבור ספורטאים אחרים שהתחרו בתחרויות שנמשכות מספר ימים – היה צריך לשלם מחיר כבד.

זה מה שקרה לשייטי המפרשיות. יואל סלע ואלדד אמיר שהתחרו בדגם ההולנדי המעופף נאלצו לפעול לפי ההנחיות של המשלחת הישראלית ולא להשתתף ביום השיוטים השני שנערך ביום כיפור. אם היו משתתפים בו, הסיכוי שלהם להיות המדליסטים האולימפיים הישראלים הראשונים היה גבוה מאוד. בדגם ה-470, האחים דן ורן טורטן החליטו לא להישמע לנהלים ויצאו להתחרות ביום כיפור. זה עלה להם בסילוק מהמשך התחרויות על ידי ראשי המשלחת הישראלית ובהמשך בהרחקה לחמש שנים בבית הדין של ההתאחדות לספורט בארץ. עונש שבוטל בהמשך, אבל היה חמור פי כמה וכמה אפילו מהעונש שקיבל בן ג'ונסון שנתפס על שימוש בסמים ממריצים באותם משחקים.

"זה לא מסתדר עם מדינה מודרנית"

כמעט שני עשורים לאחר מכן אמר דן טורטן בראיון ל"מעריב": "אי אפשר להיות חלק מחבר העמים הדמוקרטים, הנאורים, להשתתף במפעל כמו אולימפיאדה ולקבוע לספורטאים שמטעמי דת הם לא יכולים להשתתף בתחרות. זה לא מסתדר עם מדינה מודרנית".

למרבה המזל, יום כיפור לא התנגש מאז עם תחרויות גורליות ברמה כזו בספורט הישראלי. מה שכן, ברוב המקרים היה זה הספורט הישראלי שנתן את הדין, וזו הסיבה שספורטאים דתיים או מסורתיים מתקשים מאוד למצוא את מקומם בספורט העולמי, שבו אף אחד לא יתחשב בקדושת השבת וזאת בניגוד לרוב איגודי הספורט בארץ למשל, שלא יקיימו את אליפויות ישראל בשבת (לעומת תחרויות אחרות או אם מדובר בענפי ספורט שבהם קשה מאוד לארגן תחרות ביום חול כמו אופניים).

"לעולם לא אתחרה בשבת"

זו בדיוק הסיבה שביטי דויטש משתתפת באופן קבוע באליפות ישראל במרתון (במסגרת מרתון טבריה) ובחצי המרחק (בעמק המעיינות) ובדרך כלל גם אין לה בעיה עם רוב המרתונים שמתקיימים בחו"ל מכיוון שבדרך כלל הם נערכים בימי ראשון. מצד שני, המרתון לנשים במשחקים האולימפיים מתקיים באופן די קבוע בימי שבת, כך גם באליפויות העולם. זה קורה בגלל שהתכנית בת 8 הימים של תחרויות האתלטיקה נשארת זהה מתחרות לתחרות. וכעת השאיפה של ביטי דויטש היא לשנות את זה, בשל אמונתה. היא כבר הצהירה מזמן שהיא לעולם לא תתחרה בשבת (כל אחת ואמונתה – חשוב לציין שהיו ספורטאים דתיים שכן התחרו בשבת כל עוד לא נסעו למקום התחרות כמו לוחמת הטאקוונדו בת-אל גטרר) ולאחרונה היא שלחה מכתב, באמצעות עורכי דין, לוועד האולימפי הבינלאומי, בו היא מבקשת לשנות את המועד של מרתון הנשים במשחקי טוקיו 2020 שנדחו לקיץ 2021.

תגובות רבות של בעד ונגד

הבקשה הזאת של דויטש, שפורסמה בכלי התקשורת, עוררה תגובות רבות של בעד ונגד. כמובן שהרבה מאוד אנשים חשו הזדהות וראו בהיגיון את הבקשה או לפחות את הניסיון שלה להזיז משהו – כל עוד היא עושה זאת בעצמה ולא מצפה מאף גוף ממשלתי לעמוד מאחוריה. מצד שני, היו אנשים שהתייחסו לזה כמהלך חצוף וניסיון לכפות על ארגון אחד ענק שלם ועל עשרות רצות המרתון הטובות בעולם שינויים בלוח הזמנים בגלל רצה אחת שאפילו לא הבטיחה את הקריטריון.

למען האמת גם ביטי דויטש עצמה כתבה פוסט בפייסבוק ובין השאר ציינה שגם אם הסיכוי שלה לשנות משהו הוא נמוך, היא עדיין רואה את עצמה כמישהי שמנסה לעשות משהו שבסופו של דבר ישתלם לכל ספורטאי מאמין וזה לא משנה מאיזו דת. אם נחזור קצת אחורה בזמן, נוכל להבין שגם ספורטאים הרבה יותר מוכרים מעולם לא קיבלו הנחות בגלל האמונות הדתיות שלהם, בטח כשהיה מדובר במשחקים אולימפיים ובאליפויות עולם באתלטיקה.

בתחילת דרכו סירב להתחרות בימי ראשון. ג'ונתן אדוארדס | צילום: Ian @ ThePaperboy.com

אריק לידל הקתולי האדוק

דוגמה מלפני כמעט 100 שנים היא של אריק לידל, שדמותו מככבת בסרט הקולנוע "מרכבות האש". לידל הסקוטי היה קתולי הדוק שמתחילת דרכו כספורטאי לא התאמן או התחרה בימי ראשון. ב-1924 הוא נחשב לרץ ה-100 מ' הטוב באירופה, אבל כשלוח הזמנים של תחרויות האתלטיקה במשחקים האולימפיים פריס 1924 פורסם מספר חודשים לפני תחילתם, לידל הצהיר שלא יתחרה ביום ראשון וכך ויתר על הסיכוי להיות האיש המהיר בעולם, תואר שבו זכה חברו היהודי הרולד אברהמס. לידל הקדיש את החודשים שנותרו למשחקים כדי להתאמן בריצת ה-400, שבה זכה במדליית הזהב והוסיף מדליית ארד ב-200. אגב, לידל יכול היה לזכות במדליית זהב נוספת אם היה מתחרה בריצת השליחים 4X400 אלא שגם היא התקיימה ביום ראשון, הבריטים סיימו במקום השלישי ללא לידל, ובאותו קיץ בתחרות אחרת ניצחו את האלופה האולימפית ארצות הברית כשלידל היה חלק מהרביעייה.

ג'ונתן אדוארדס סירב להתחרות ביום ראשון

בתחילת שנות התשעים התחילה הפריצה של אחד מגדולי הקופצים של האתלטיקה הבריטית בכל הזמנים, ג'ונתן אדוארדס. הוא יכול היה להשתתף באליפות העולם ב-1991 אבל בחר לוותר מאחר וגם הוא היה נוצרי אדוק שסירב להתחרות בימי ראשון. בינתיים הרמה שלו המשיכה לעלות וב-1993 ניצב בפני עוד אליפות עולם. אחרי מספר שנים שבהן הוא סירב להתחרות ביום ראשון, אדוארדס שהבין ששום דבר לא יעזור לו הודיע על שינוי. הוא התייעץ רבות עם אביו ואמר שאם אלוהים העניק לו את הכישרון הזה, מוטב שהוא יעשה אתו משהו. הוא נסע לאליפות העולם בשטוטגארט וזכה במדליית הארד. שנתיים לאחר מכן באליפות העולם בגטבורג קבע בגמר הקפיצה המשולשת את אחד משיאי העולם המדהימים של האתלטיקה שמחזיקים מעמד עד היום. אגב, ב-2007 סיפר אדוארדס בראיון שהוא כבר לא אדם מאמין.

התאמות לצום הרמדאן

במכתבה של ביטי דויטש היא ציינה שספורטאים מוסלמים זכו להקלות שונות בלוחות הזמנים שבמשחקים האולימפיים לונדון 2012 שהתקיימו במקביל לצום הרמדאן. רוב ההקלות שלהן זכו הספורטאים היו בשינוי זמני הארוחות בכפר האולימפי בהתאם לצום הרמדאן, אבל מה שחשוב לציין בהקשר של אלפי ספורטאים מוסלמים שהתחרו בלונדון 2012 – האיסלאם הוא מגוון מאוד, ואפשר להגיד שכך גם היהדות. במקרה של משחקי לונדון, עוד לפניהם, הרבה מאוד אנשי דת במדינות מוסלמיות שונות התייחסו לעניין הצום ברמדאן ובעיקר לפסוק בקוראן שאפשר לפרש אותו ככזה שמאפשר לדחות את הצום. וכך יצא שבמצרים למשל, חכמי דת אפשרו לספורטאים לדחות את הצום עד לאחר המשחקים, כך גם במרוקו. אפילו הספורטאי הבריטי המוסלמי המפורסם ביותר, מו פראח, סיפר כי החליט לדחות את צום הרמדאן שלו עד לאחרי משחקי לונדון 2012 בהם זכה במדליית הזהב בריצות 5,000 ו-10,000.

היא לא תתגמש. ביטי דויטש | צילום: דני בורשבסקי

והדוגמה של המוסלמים אולי מציגה בצורה הטובה ביותר את הבעיה ואת הדרכים להתמודד אתה בעולם. ככל הנראה כולם צריכים להתגמש. מי שלא מוכן או מאמין שהוא יכול להתגמש, מבין שככל הנראה הוא יצטרך לשלם את המחיר ומי שקרא את הפוסט של ביטי דויטש יכול לראות בין השורות שהיא מבינה את זה. ספורטאים אחרים אחרים התגמשו. בת-אל גטרר התחרתה בשבת באופן קבוע בתחרויות טאקוונדו בעולם כל עוד היא לנה סמוך למקום התחרות ולא נסעה. הסייף יובל פרייליך התפרסם לראשונה שכילד שפנה לבג"צ כדי לחייב את איגוד הסייף לאפשר לו להתחרות במוצאי שבת וגם זכה בעתירה. אבל ככל שהוא התקדם והשתפר הוא התחיל להתחרות בחו"ל ונאלץ לקבל את הרעיון של להתחרות בשבת. ב-2019 זה השתלם לו עם זכייה היסטורית באליפות אירופה.

אז כמובן שאי אפשר לבוא בטענות לביטי דויטש או לצפות ממנה למצוא רב שיאפשר לה להתחרות בשבת (מה שתמיד אפשר לעשות), וגם אפשר לעודד אותה ולתמוך ברעיון, כפי שעשה אגב בטוויטר אלוף העולם בקפיצה משולשת כריסטיאן טיילור. מצד שני צריך להבין שבגופים כמו הוועד האולימפי או התאחדות האתלטיקה הבינלאומית יודעים טוב מאוד שבקשה אחת שתאושר תיצור תקדים ותגרור מאות בקשות אחרות, ולשם הם ממש לא רוצים להגיע.