כל מאמן רוצה לבנות את הקבוצה "בדמותו ובצלמו שלו". אופי קבוצה שיעלה בקנה אחד עם האמת המקצועית שלו, הערכים שלו ותפיסת הספורט המתאימה לו. לאורך השנים יצא לי לאמן אנשים שונים, למטרות ויעדים שונים. מטרות כמו: אורח חיים בריא ועד ישראמן מלא ואולטרמן. בתחילת דרכי המקצועית, מצאתי לא מעט פעמים, כי יש לי אתגר אמיתי להבין את ה"ראש" של המתאמן שניצב מולי. כספורטאית תחרותית עם שאיפות ויעדים מאוד ברורים, של להשיג את התוצאה הכי טובה בכל תחרות ויעד, קשה היה לי להזדהות ולהפנים שלא כל אחד "מכוון" לכך.

אין תחליף להיכרות עם תפיסת המתאמן | צילום: ניר עמוס, אולטרמן צ'אלנג more

האם המתאמן רואה את הדברים באופן שונה מנקודת הראייה שלי? אני שואלת את עצמי. למה הוא לא "מכוון" לאותו המקום? איך יכול להיות שהוא משקיע כל כך הרבה מאמץ ובסופו של דבר המטרה שלו היא "רק לסיים"? למה הוא עוצר לחבק את יקיריו באמצע התחרות, לא חבל לו על הדקות המבוזבזות? עם הניסיון הבנתי ש"אני זו אני" והראש שלי זה ה"ראש שלי". עם ההבנה באה ההתעמקות וההתעסקות בתחום, והבנתי כמאמנת וכמתחרה שאנשים אחרים באים עם מוטיבציה ומניעים שונים משלי.

דילמה בין שתי גישות

אז איך יבצע המאמן את ההתאמה הנדרשת? אין תחליף להיכרות מעמיקה עם תפיסתו של המתאמן את הספורט. במידה והמאמן לא ישכיל להכיר את המתאמן ואת הגישה האישית שלו לספורט, ידבק בגישה שלו בשיטת ה-My way or the high way ואז מה יקרה? יישארו איתו רק אלו שמיישרים קו עם הראש של המאמן, בהנחה שהוא יודע להעביר את המסרים בצורה עקבית וברורה. המתאמנים שתופסים את עולם הספורט אחרת ילכו לאיבוד בתוך הקבוצה, ירגישו חשש ליצור קשר עם המאמן, יתחילו לקבל למען עצמם החלטות והקלות לגבי מה ואיך לעשות, חלקם ירגישו תסכול ובטווח הארוך סביר אולי להניח שיעזבו את הקבוצה ואולי אפילו את הספורט.

בסוף האימונים מחכה התחרות שלכם | צילום: Larry rosa, ישראמן

אפשרות שנייה היא לקבל את המתאמן כמו שהוא. לאמן אותו לפי תפיסת העולם שלו בנוחות שלו. בצורה זאת אולי המתאמן לא יגיע להישגים, יהיה מופתע ויאשים את המאמן.

אז "האמת" לדעתי שוכנת איפשהו שם באמצע. למצוא את הדרך לייצר שיח שמאפשר למאמן להבין את המתאמן ואת מה שחשוב לו ומצד שני לאפשר למאמן להשפיע על המתאמן על מנת שיקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורו לפי המטרות שהוא בוחר לעצמו. כאשר מתאמן אומר לי שהוא רוצה "רק לסיים את התחרות בחיוך", כביכול בצורה שפויה מבלי להשתגע, אני מבהירה לו שלסיים ריצת 5 ק"מ בפארק בחיוך זה אתגר פשוט יחסית – לסיים איש ברזל עם חיוך דורש לעבוד קשה. אני זו שאחראית לשקף לו את המחיר של ההחלטות שלו. להראות לו את הדרך הנכונה, תוך הבנה של ה"ראש שלו".

להעביר את המסרים הנכונים

על המאמן להיות עם אצבע על הדופק לא רק של הביצועים של המתאמן באימון, אלא גם על "הראש" של המתאמן.
היום, שאני מנהלת קבוצה גדולה, אני רואה כמה משאבים הדבר דורש וכמה העניין לא פשוט. מבחינתי ההשקעה הזו היא נכונה, ככה אני באמת יכולה לסייע למתאמנים שלי להגיע ליעדים שלהם, לשמור כל הזמן על הרוח במפרשים (בימי קורונה זה אתגר גדול אפילו יותר וזאת בכתבת המשך) ולהמשיך ולהתמיד.

אם מתאמן עושה תחרות מעולה אבל פורש יום אחריה… יהיה לי קשה לחוש הצלחה. אני רוצה את המתאמנים שלי נהנים מהספורט הנהדר הזה לאורך שנים. כתבה זו אינה מיועדת למאמנים, הם יודעים היטב את התורה הזו, אלא דווקא לכם המתאמנים, דאגו להעביר את המסרים למאמנים. אם יש לכם חשש שהמאמן לא באמת מבין את הראש שלכם, דאגו להעביר לו את זה ב-PUSH. אל תלכו לאיבוד בין הכיסאות.

בסופו של יום, הרוב המוחלט של הספורטאים בענף הינם חובבנים, הבנה שהמאמן מבין את הראש שלך ועושה את ההתאמות הנדרשות בין הראש שלו לשלך, יכולה לעזור לך להגיע ולהתמיד באימונים תוך הנאה מהתחביב, גם אם לרגעים קצת קשה וסיזיפי.