ליגת המים הפתוחים של ישראל Arena Aquatic League בחסות ארנה
בדרך חזרה למרכז תהיתי לעצמי איך אוכל לתאר את מה שעברתי הבוקר במשחה תנינים-הרפתקאות האיים במקצה של ה-4.5 ק"מ בפרט. הוא התחיל כסצנת אקשן עם זינוק ישירות למים ישר מהחנייה ללא שום חימום או נחיתה נורמלית בגלל איחור של כמה דקות לחוף והפך מהר מאוד לגן עדן, השתנה באמצע לסיוט בלתי נגמר והסתיים בריסטרט מוחלט למערכת ופתיחת מבערים כאילו רק עכשיו הכל התחיל.
ואז שיר, ידידתי הדולפינית, שאת הסיבוב הראשון מתוך שלושה עשינו יחד, אמרה פתאום הרפתקה. שאלתי "מה הרפתקה?" היא ענתה "ככה קוראים למשחה הזה, הרפתקאות האיים". אאוריקה. החלטתי לבדוק במילון מה משמעות המונח הזה, אולי זה באמת מה שהיא ואני עברנו.
חוויה יוצאת דופן
הַרְפַּתְקָה (ללא א' ביחיד ע"פ האקדמיה ללשון), היא "חוויה מרגשת או יוצאת דופן. במקרים רבים היא כרוכה בביצוע מעשה נועז או אף מסוכן, עם תוצאות שאינן ידועות מראש. המשמעות הרחבה של המושג מתייחסת לכל יוזמה הכרוכה בסיכון פיזי, כספי או פסיכולוגי, שמטרתה להיטיב עם חיי הפרט" (מתוך ויקיפדיה).
"ככה קוראים למשחה הזה, הרפתקאות האיים" | צילום: באדיבות אריאל אגרון
מים צלולים, 80 אחוז מהזמן ניתן היה לראות בבירור את קרקעית הים והחול, או סלעים, דגים קטנים וגם את מאות השחיינים האחרים (היו למעלה מ-1,000). בצליחת הכנרת לפני כחודש… מה הצלחנו לראות?
חוויה יוצאת דופן – יש.
עוקפים ארבעה איים, כל סיבוב הוא 1.5 ק"מ, המקצים נעו בין סיבוב אחד – לאנשים הנורמליים, שני סיבובים לאלה שרצו קצת לאתגר את עצמם.ן ושלוש הקפות למי שכנראה איבד את זה וחשב שאולי ימצא את זה בקרקעית הים של חוף מעגן מיכאל. מי ידע בכלל שיש איים פראיים, פסטורליים כאלה באחד מחופי הארץ? מי חשב על הרעיון של לבצע משחה של הקפות סביבם? רעיון טוב!
גן עדן עלי אדמות
הסיבוב הראשון עבר כגן עדן, לא משנה באילו מלים אשתמש זה יקטין את החוויה… אני וידידתי שוחים צמוד, יחד, התנועות שלנו מתחילות להסתנכרן, הראש נקי וצלול כמו הים שבו אנחנו כמו רוקדים יחדיו, הכל רגוע מסביב, שקט… רק התנועות הארוכות של הידיים הנכנסות למים נשמעות ומדי פעם גם הנשימה אחד של השנייה. אין מילים. חלום.
אך זה משתנה די בחדות בתחילת הסיבוב השני, חיבקתיה לשלום והמשכתי בגפי כי המטרה של המשחה נקבעה עם המאמן להיות גם כאימון הכנה לקראת איירונמן טבריה עוד כחודש. מרחקים דומים. פתחתי מבערים, מספר תנועות הידיים לדקה והקצב עלו בכ-40 אחוז ונכנסתי למוד מלחמה.
אחרי כחצי סיבוב הגיעו אליי המובילים של מקצה ה-4.5, עקפו אותי ואת שיר בסיבוב… וכמה שניסיתי לתפוס על אחד מהם רגליים, לנסות אולי להחזיק קצת, כמה שאוכל, המשימה הזאת נכשלה תוך רגעים ספורים. הם מהירים מדי. זה די מדהים כמה דחף הם מייצרים רק עם הרגליים!
המשך ההקפה השנייה התחלפה לצד השני של מטבע ההרפתקה, וזה קושי. רב. רב מאוד. חליפת הטריאתלון שלבשתי התחילה לחתוך אותי באזור הכתפיים, המשקפת לחצה על העיניים והרגליים התחילו להיתפס. לא האמנתי שנותרו לי הקפה שלמה נוספת פלוס.
לדעתי כאן אנחנו כספורטאים מתחזקים, ברגעים הלא שפויים הללו שבהם הכל כואב, הכל נוראי, הכל הכי לא נוח שיכול להיות, בודד ובלי שום אופק שהסיום קרוב. זה המאני-טיים. לכאן המאמנים שלנו מכווינים אותנו. כאשר אנחנו צולחים את הרגעים האלה – גדלנו כספורטאים, ואולי אפילו כבני אדם.
לקח לי קילומטר שלם של סבל אמיתי לקבל החלטה לעצור רגע, לסדר את המשקפת, לנער רגליים ולקחת כמה נשימות בשביל לעשות ריסטרט. הכל השתנה לאחר מכן!
האיים שמשמשים כתפאורה למשחה | צילום: רועי גליקמן, שוונג
"פשוט מטורף"
את מה שנשאר, כקילומטר נוסף עשיתי כבר כמו אדם חדש. וכבונוס זכיתי גם להציץ בנוף של כל מה שסביבי לכמה רגעים, ללא תנועה. פשוט ליהנות מהיותי כאן, איפה שאני עכשיו. באמצע שום מקום, בים, ליד איים. כנראה, גם בשיא פסגת ההרפתקה, ממש באמצע הטיפוס, זה בסדר לעצור רגע, להעריך את מה שקורה ולקחת נשימה עמוקה, ואז להמשיך בה הלאה.
ההגעה לחוף והריצה לקראת שער הסיום והמעבר מתחתיו הייתה מרגשת ומספקת באופן שכנראה ייזכר גם בעתיד. היה אפילו קצת קשה להאמין שזה הסתיים. כ-10 דקות אחריי עברה בו גם שיר, התחבקנו וכמעט ביחד אמרנו "מטורף".
"הרפתקה היא חוויה מרגשת או יוצאת דופן הכרוכה לפעמים בביצוע נועז או אף מסוכן, שמטרתה להיטיב עם חיי הפרט'".
בול.
