החלטתי לא לבכות את החיים של חן יהלום, שנגמרו בצורה כל כך טראגית. אלא לנסות לשתף את החיים בדרך שחן בחר, בעיקר לאלו שלא מכירים את העולם שלנו. כשהייתי אתמול אצל הוריו רוני ורחלי חשבתי שכולם שם יהיו רוכבי אופניים או טריאתלטים, כמו תמיד. ואז כשהגעתי מתגלה שאנחנו רק קבוצה קטנה, מכל אותם אנשים שחן נגע בהם. החלטתי לא להספיד אותו כפי שחשבתי בתחילה, מילים שנגעו בעיקר בנו הטריאתלטים, הפכתי את ההספד לטור ואני מנסה כעת להסביר לכם, כיצד חן בחר לחיות.
לכתבות נוספות בנושא:
טרגדיה נוראית: איש הברזל חן יהלום נהרג מפגיעת רכב על אופניו
עמית שקד ספד לחן יהלום ז"ל: "עמדתי מעל גופתך וצרחתי לשמים שמישהו יעיר אותי"
"בצורה הכי טרגית, הלכת לנו בזמן שאתה עושה את הדבר שאתה הכי אוהב"
הנהג שדרס את חן יהלום ז"ל חשוד שנהג תחת השפעת סמים וללא רישיון בתוקף
חן ידע שיש סכנות ברכיבה, כולנו יודעים את זה, אבל סכנות יש בכל מקום, וזה מה שתמיד אנחנו נענה למי ששואל. המוות בעולם שלנו כרוכבי אופניים צורם יותר, כי הוא קורה בהפתעה, בגיל הלא נכון, במקום הלא נכון ומשאיר צלקות לכל המקורבים שלנו. זו דרך חיים שבחרנו, דרך של אנשים שהשגרה לא בשבילם, או שמאסנו בשקט מול הטלוויזיה ואנחנו זקוקים לחופש, לאדרנלין, ואתגרים בלי הפסקה, להישגיות. כל מי שסביבנו יודע את זה, כועס עלינו, אבל מבין, מבין שאין לנו דרך אחרת.
חן יהלום ז"ל | צילום: פרטי
כשהיינו רוכבים בירידות, המהירות מגיעה גם ל 90 קמ"ש, לא בטוח כמה מהר זה נשמע לכולם, אבל לראות את חן בשלב הזה עובר מהכיסא לטיוב, גורם גם לטובי הרוכבים לשקשק. לראות איך היית נכנס לסיבוב במהירות, ועוצר ברגע האחרון, לוקח אותו בול על הפס הכי נכון, וכל זה על צמיג ברוחב של זרת, ובעובי של סלוטייפ, זה סחט מכולנו מבטי הערצה. לא היה לך פחד מהמצב הזה, או מהמצבים האלו. זה פשוט היה לך הכי טבעי בעולם.
גם לראות אותך מטפס בקלילות, כאילו כולנו סתם אומרים שזה קשה ואתה אפילו לא מזיע ובורח קדימה, חידד את התחושה שמדובר כאן בטוב ביותר. פשוט מתחזק ומתחזק, וגורם לכולנו להיות קטנים, ככל שהשיפוע מתחדד, החום עולה, והקושי מתגבר. על העובדה שבריצה היית עוד יותר חזק אני אפילו לא אדבר.
חיינו ביחד, היינו משכימים לרכוב בזריחה, כדי שיהיו פחות רכבים, כדי שיהיה יותר קריר, כדי שיהיה יותר יפה וגם כדי שנחזור הביתה כמה שיותר מהר. מטפסים למקומות הכי גבוהים – כי רק מי שמטפס הכי גבוה, זוכה לנשום אוויר פסגות. וכזה היית כל הזמן, שאפתן ומצוין, אבל רק על חשבונך ולא על חשבון אחרים, צנוע, רגיש, לא מתגאה אף פעם בעצמך, רק מפאר הישגים של אחרים. והיית מקריב תמיד את כל ההנאה שלך, אם היה צריך לעזור למי שהתקשה בדרך.
חן יהלום ז"ל עם ירון ליטן ויניב פטאל באוורסטינג | צילום: פרטי
את הסיפור שנשארת איתי בגלל פנצ'ר בגלגל בתחילת התחרות כולם פה מכירים, מה שהם לא מבינים זה שרכבנו לבד 140 ק"מ ובעצם ויתרת על ה"טרמפ" עם הפלוטון כדי לשרוד ולסבול איתי, לא היו, ועדיין אין לי מילים, לתאר את ההקרבה שלך.
סאב 10, זו מילה שחלקכם לא מכירים, אבל סאב 10 זו תוצאה של פחות מ 10 שעות באיש ברזל, התחרות הכי קשה שיש. רוב האנשים נאבקים לסיים אותה, אחרים מקווים להצליח ללכת ביום שאחרי, ואתה פירקת אותה בפחות מעשר שעות, מספר שפחות מאחוז מהספורטאים מסוגל לעשות, ועל הדרך גם תפרת את אליפות העולם בהוואי, עוד הישג חלומי שמעט מאוד זוכים להגשים.
וכדי להכעיס, למרות ג'ט לג ענק, ותנאי קיצון של חום ולחות, הגעת רק יומיים לפני, ולא התאמנת על המסלול, כי זה משהו שרק אנחנו, בני האנוש צריכים – אתה בליגה אחרת, תמיד לפני המחנה, תמיד גורם להרגיש שמה שאנחנו עושים פשוט קל מידי בשבילך, ואתה לא לוקח כלום ברצינות.
חן יהלום ז"ל בישראמן 2022 | צילום: צלמי שוונג
אחרי שעשינו את האוורסטינג, שזה פרוייקט טיפוס שעד אותו יום אף ישראלי לא עשה בפחות מ-12 שעות, הציע לנו הארגון העולמי להנפיק חולצה, ועשינו את זה. חולצה יחודית לשלושתינו עם כיתובים פנימיים שרק אנחנו מכירים. וככה היינו רוכבים עם החולצה מידי פעם, משתדלים לבוא איתה בעיקר כששלושתינו ביחד, או כשיש טיפוס משמעותי.
ביום התאונה, רכבתם עם החולצה. וכשהייתי בבית החולים האחות שטיפלה בפתאל רצתה לגזור אותה, ופתאום גם הוא וגם אני הבנו שאסור לעשות את זה, אמנם היא הייתה קרועה, אבל זה היה משהו ייחודי ונדיר של שלושתינו, ורצינו שזה יהיה נצחי.
פתאום הבנתי, שאני בחיים כנראה לא ארכב יותר עם החולצה הזאת, וניסיתי לסדר אותה כדי לצלם ואולי למסגר, בצורה שרואים את כל הכיתובים. כיתובים כמו SQUAD, מטולת, 8850, השמות של שלושתינו – פתאל, ליטן, יהלום, כתוב גם אוורסטינג מקדימה, ופתאום ראיתי השתקפות של משפט פנימי, ששכחתי שהיה קיים: Keeper Of The Clouds, שומר העננים, ומיד התחלתי לבכות, מעין משפט או טייטל שפתאום רלוונטי יותר מתמיד. סוג של KOM (King of the Mountains, מלך ההרים) שרק אתה לקחת.
השמות על החולצה המיוחדת באוורסטינג | צילום: פרטי
ואז נפלה בי ההבנה, שגם כאן, לפסגה הכי גבוהה, פסגה שניתן להגיע אליה רק פעם בחיים, הצלחת להגיע ראשון, לקחת את ה-KOM ונהיית Keeper Of The Clouds, שומר העננים שלנו.
אני מתגעגע וכואב את המוות המיותר הזה, אני בוכה כמו שלא בכיתי בחיים, ואני שמח שזכיתי להכיר אותך, שזכיתי שהיית חבר שלי, רואה את החיוך שלך בכל תמונה שעוברת לי בראש, ורוצה שכולם יכירו אותך ככה. אני מדמיין אותך שותה שם איזוטון או ויטמינצ'יק, מתפנק עם איזה ג'ל, לבוש בבגד ים טנגה ג'ינס שקניתי לך, ככה ברגוע בבריכה מול הנוף. אז חנצ'וק, שב לך שם, ושמור לנו את המקומות הכי טובים. בסוף, גם אנחנו, כמו תמיד, נלך בעקבותיך.
