ביום ראשון הקרוב יתקיים מרוץ ליאז'-בסטון-ליאז', שמסיים את קלאסיקות האביב. "הגברת הזקנה", המונומנט הוותיק בסבב האופניים, הוא בעיני רבים המרוץ החד יומי הקשה מכולם, רווי עליות קשות ומותאם בעיקר למטפסים. אבל המרוץ של 1980 היה סיפור אחר. בשביל לנצח אותו היה צריך לא רק כוח ברגליים, אלא נחישות בלתי מתפשרת, אומץ (או טיפשות) וכוח רצון על-אנושי. במלים אחרות, להיות "הגירית".
בקיץ של 1971, כשברנאר אינו היה בן 16, הוא ברח מהבית וישן שלושה ימים באסם של בני דודיו, עד שאביו הסכים לאפשר לו לנסות להפוך לרוכב מקצועי. אינו מעולם לא הסכים לשחק לפי הכללים של אחרים, וזה הפך אותו לאחד הרוכבים הגדולים בכל הזמנים.
עוד כתבות "גלגלי ההיסטוריה" בשוונג
אלוף העולם האפרו-אמריקאי הראשון
גדול רוכבי איטליה בכל הזמנים פאוסטו קופי
אדי מרקס, ה"קניבל" שהשאיר חותם על ההיסטוריה
"השטן בשמלה" שעשתה היסטוריה על אופניים
קבלו את שון קלי, "המלך" שון קלי
הרוכב האמריקאי הראשון שניצח בטור דה פראנס
לקראת סוף שנות ה-70' הוא כבר הסתמן כיורש של אדי מרקס. ב-1977 ניצח לראשונה בליאז'-בסטון-ליאז'. בדופינה באותה השנה נפל לתהום לאחר שאיבד שליטה באחת הירידות, הוא קם, החליף אופניים והמשיך לרכוב לניצחון. "חשבתי שאני מת", אמר.
צפו בנפילה הדרמטית של ברנאר אינו:
ב-1978 עבר לקבוצת רנו והחליט להתחרות לראשונה בטור דה פראנס. בתור הכנה רכב קודם בוולטה דה אספניה. "רכבנו בוולטה כדי לראות אם אני מסוגל להתמודד 21 ימי תחרות. הוכחתי שזאת לא בעיה", אמר על נצחונו הראשון בגרנד טור. הוא כמובן גם זכה בחולצה הצהובה באותה שנה. מעבר לכך, הוא הפך לבוס של הדבוקה כאשר הוביל רכיבת מחאה נגד פיצול קטעים.
אינו היה הרוכב הכי קשוח ואגרסיבי בדבוקה, ונהג לצאת להתקפות כל הזמן כדי לשבור את יריביו. הכינוי "הגירית" ניתן לו על ידי חבריו לקבוצה ככינוי חיבה, אבל הוא אימץ לחלוטין את דמות החיה. "כאשר צדים גיריות, הן מתחבאות ואז יוצאות להתקפה חסרת רסן", הסביר.
הוא זכה חמש פעמים בטור, שלוש פעמים בג'ירו ופעמיים בוולטה. הוא השני בכל הזמנים בזכיות בגרנד טורים והראשון שזכה בכל אחד מהמרוצים הבכירים פעמיים. אבל אלה לא ההישגים שהפכו אותו לרוכב ייחודי, אלא הדרך.
ב-1979 זכה בשבעה קטעים בטור, בהם ארבעה קטעים נגד השעון, קטע בהרים ושני קטעים שטוחים, כולל קטע הסיום, שבו כהרגלו סירב להתיישר עם המסורת וברח לדבוקה. ב-1980 זכה באליפות העולם, במסלול שהיה כל כך קשה שרק 15 רוכבים הגיעו אל קו הסיום. "היה ברור שאף אחד לא היה יכול לנצח אותו. ככה הוא פעל. זה היה פשוט אכזרי", אמר רוברט מילר, אחד הבודדים שסיים את המרוץ.
ב-1981 ניצח בפריז-רובה, למרות שסבל משורה של נפילות ותקרים. "המרוץ הזה בולשיט", סינן לאחר שניצח בספרינט בסיום את המועמדים הבכירים האחרים. ב-1984 בפריז-ניס הוא יזם בריחה בקטע החמישי ופתח פער מהמוביל, אבל מפגינים חסמו את הכביש. אינו פשוט החל להכות אותם. "ידעתי שבאותו רגע אני מפסיד את המרוץ", הסביר.
צפו באינו מכה את המפגינים בפריז-ניס:
אבל גם ביחס לעצמו, ליאז'-בסטון-ליאז' של 1980 הוא סיפור יוצא דופן. האביב הבלגי ידוע במזג אוויר סגרירי, רטוב ולעתים מושלג. מרקס ניצח בשלג ב-1971 וב-2016 המסלול שונה בגלל השלג. אבל שום דבר לא היה דומה למרוץ שזכה לכינוי ניאז'-בסטון-ניאז' (Neige-Bastogne-Neige) או בעברית: שלג-בסטון-שלג.
המרוץ יצא לדרך בטמפרטורה בסביבות האפס ועם כמה פתיתי שלג. תוך כמה קילומטרים הדבוקה כבר רכבה בתוך סופת שלגים. הרוכבים נשרו אחד אחרי השני ולאחר שעתיים נותרו רק 60 מבין 174 הרוכבים שיצאו לדרך בליאז'. אינו, במכנסיים קצרים, סבל, איים לפרוש, אבל היות שהשלג הפסיק בשלב מסוים הוא המשיך. הוא ברח לרוכבים שנותרו 80 ק"מ לסוף וניצח בהפרש של 9:30 דקות, הגבוה ביותר בעידן המודרני. רק 20 רוכבים נוספים סיימו אחריו. הוא סבל מכוויות קור באצבעות ידיו שלא תפקדו כראוי כמה שבועות לאחר מכן. הוא הרוכב הצרפתי האחרון שניצח בגברת הזקנה.
ב-1984 יחסיו עם הנהלת רנו הידרדרו והוא הקים קבוצה חדשה, La Vie Claire, והודיע כי יפרוש כעבור שנתיים. ב-1985 ניצח בטור בפעם החמישית, בעזרת חברו החדש לקבוצה גרג למונד שבהתאם להוראות הקבוצה לא ניצל את רגעיו החלשים של אינו, והשווה את השיא של מרקס ואנקטיל. ב-38 השנים שעברו מאז, אף צרפתי לא ניצח בטור.
ברנאר אינו | צילום: Wikimedia
לאחר המרוץ אינו הכריז שיסייע ללמונד לנצח בשנה הבאה. אבל, אי אפשר לביית גירית. הטור של 86' הפך למלחמת התשה בין השניים. אינו ניצח בקטע נגד השעון וברח ללמונד בקטע ה-12 ההררי ופתח פער של 5:25 דקות. ביום למחרת למונד ניצח וצמצם את הפער ל-40 שניות. בקטע ה-17 אינו עוד הוביל, אבל התפרק בעליה לקול דו גרנון ואיבד את החולצה הצהובה, אותה לא ילבש עוד לעולם. ביום למחרת, בעליה לאלפ דואז, אינו שוב ניסה לברוח ללמונד, אך נכשל, והשניים חצו את קו הסיום יד ביד. האמריקאי הצליח לחסל את הגירית.
בסיום אותה השנה אינו פרש. לקראת הטור דה פראנס בשנה שעברה, העיתון "ל'אקיפ" פרסם את רשימת עשרת הרוכבים הצרפתים הטובים בכל הזמנים. אינו, שהיה חלק מהצוות המדרג, לא היסס לבחור בעצמו. "אני לא מתבייש בכך. אני השארתי חותם יפה על ענף האופניים הצרפתי".
גלעד, כתבה מעולה. תודה רבה. אינו לא היסס לבחור בעצמו בצדק רב, לעניות דעתי.