בדרכו לזכייה בקטע ה-20 של הג'ירו ד'איטליה השנה, אלסנדרו קובי חצה ראשון את מעבר פורדוי וזכה ב"סימה קופי" – התואר שניתן בכל שנה לפסגה הגבוהה ביותר במרוץ. אבל הפורדוי הוא לא פסגה רגילה, אלא חלק חשוב באגדה שהיא ה"קמפיוניסימו" (אלוף האלופים), גדול רוכבי איטליה בכל הזמנים, פאוסטו קופי (Fausto Coppi).
קופי החל לרכוב כנער ובגיל 15 ניצח בתחרות וזכה ב-20 לירות וכריך סלאמי. ב-1940 הפך למקצוען והצטרף לקבוצת Legnano של ג'ינו ברטלי, בכיר הרוכבים האיטלקים של התקופה. מאותו הרגע הקריירה של השניים תהיה כרוכה יחד לנצח.
קופי נבחר לסייע לאלילו בג'ירו, אבל לאחר שברטלי נפצע התפקידים ביניהם התחלפו. בקטע ה-17 הג'ירו הגיע לראשונה בהיסטוריה לפורדוי. קופי, שכנראה סבל מקלקול קיבה, התקשה בעלייה. ברטלי חיכה לו, עודד אותו, ולבסוף זרק עליו שלג כדי שיישאר על האופניים. זה הצליח וקופי סיים את הקטע והבטיח לעצמו את החולצה הוורודה. בגיל 20 ושמונה חודשים, הוא היה ונותר הזוכה הצעיר ביותר בג'ירו.
צ פ ו | האופניים של פאוסטו קופי
עוד כתבות אופניים בשוונג
אדי מרקס, ה"קניבל" שהשאיר חותם על ההיסטוריה
"השטן בשמלה" שעשתה היסטוריה על אופניים
כבישון VS טריאתלון: כל מה שמעניין באופניים
יום לאחר שהסתיים הג'ירו בעלות הברית הכריזו מלחמה על איטליה. בתחילת שנות ה-40 עוד התקיימו תחרויות באיטליה וקופי שבר את שיא הרכיבה בשעה, אולם ב-1943 גויס לצבא ונשלח לטוניסיה, שם נפל בשבי הצבא הבריטי. לאחר המלחמה חזר להתחרות – כעת במדי קבוצת ביאנקי המזוהה אתו – וליריבות הגדולה עם ברטלי, שפילגה את איטליה. קופי סימל את צפון איטליה המודרנית והתעשייתית, בעוד ברטלי את הדרום הכפרי והמסורתי. קופי היה חילוני, שהקפיד על דיאטה מקצועית, התלבש באלגנטיות, השתמש בסמים ממריצים ("לה בומבה") והיה אהוב על חבריו. ברטלי היה דתי אדוק, שעישן כמו קטר ושתה בלי הפסקה, היה אליל באיטליה אבל שנוא על הדבוקה.
לאחר ההפסד ב-1940 ברטלי נשבע לנקום. בג'ירו של שנת 1946, המאבק בין השניים ריתק את איטליה הפצועה. קופי היה המועמד המוביל. הוא היה הטוב בעולם נגד השעון, מטפס שאין שני לו וצעיר מברטלי בחמש שנים. אבל הוא שבר צלע בקטע החמישי וברטלי ניצח.
שנה לאחר מכן הג'ירו חזר לפורדוי, והפעם קופי לא נזקק לעזרה מאף אחד. כ-150 ק"מ לסוף הקטע הוא יצא לאחת מהמתקפות הארוכות שלו, שיהפכו לסימן היכר וזכה בקטע ובמרוץ. ב-1949 קופי כבר הפך לאגדה. בקטע ה-17 של הג'ירו הוא ברח לכל המתחרים 192 ק"מ לסוף. "יש מוביל אחד בודד, חולצתו לבנה וכחולה, ושמו פאוסטו קופי", תיאר זאת שדר רדיו איטלקי. מלים שממשיכות ללוות את קופי 60 שנה לאחר מותו. מאותו הרגע הוא היה ה"קמפיוניסימו" – אלוף האלופים. ברטאלי ההמום סיים 12 דקות אחריו.
"לא צריך שעון עצר למדוד את ההפרש בינו לבין מתחריו", תיאר אחד מחבריו את גדולתו של קופי, "שעוני הכנסייה יכולים לעשות את העבודה". מעריכים שבין 1949-1952 רכב 3,000 ק"מ לבדו בראש מרוצים.
באותה שנה זכה בטור דה פראנס לראשונה והפך לרוכב הראשון שזוכה בדאבל, הישג שישחזר כעבור שלוש שנים. במהלך הקריירה שלו קופי ישווה את שיא הזכיות בג'ירו (5 פעמים) ויזכה פעמיים בטור. הוא מחזיק בשיא הזכיות בג'ירו דה לומברדיה (5 פעמים), זכה 3 פעמים במילאן – סן רמו ובאליפות העולם ב-1953.
בסוף ימיו הפך לצל חיוור של האלוף הגדול שהיה. מותו של אחיו סרסה בתאונת רכיבה ב-1951 פגעה בו קשות. בהמשך הועמד למשפט בגין ניאוף לאחר שהתגלה שהוא חי עם מאהבת בשם ג'וליה אוצ'יני – "האישה בלבן". האפיפיור סירב לברך את הג'ירו בגלל השתתפותו של קופי.
בשיאו, מארגני הטור הגדילו את סכום הפרס הניתן למקומות הנמוכים יותר כדי שמתחריו של קופי לא יפרשו, אבל לקראת סוף שנות החמישים מארגני מרוצים באולמות הגבילו אותם ל-45 ק"מ כדי לוודא שקופי יוכל לסיים. ב-1959 נסע עם קבוצת רוכבים בכירים לבורקינה פאסו, שם נדבק במלריה. בינואר 1960 הלך לעולמו בבית חולים באיטליה והוא בגיל 40 בלבד. עד היום הוא המוביל הבודד בליבם של האוהדים האיטלקים.
