הבלוג של ארז צוויג יתפרסם כאן בשוונג עד למרתון הראשון שלו
זה היה שישי בערב איפשהו בתחילת חודש מארס כשהגיע המייל שהודיע על ביטול הטיסה המתוכננת שלי. רגע של הלם, הוואטסאפ בטירוף ורק שעתיים לפני כן עוד דיברנו על זה שגם אם יבטלו את הטיסות נמצא אחרות ונגיע. אבל פתאום זה נהיה מציאותי. אפילו שהאוסטרים ניסו לשדר "עסקים כרגיל" ולקח להם המון זמן להבין שזה לא חולף, בסוף גם הם נשברו וביטלו. לא הזיזו, לא דחו, ביטלו.
לכל אחד מאיתנו הרצים יש את ה"וינה" שלו | צילום: באדיבות ארז צוויג
שמונה חודשים של הכנה, מאבקים, תזונה, אינטרוולים, פארטלק, טמפו, נפחים, שחרור, אימוני כוח, פיזיותרפיה וגם שתי פציעות לא קלות בדרך והכל נגמר ברגע. פתאום הכל מתגמד, העולם ב"מלחמה" מול נגיף מסתורי. התחזיות קודרות מתמיד ועתיד האנושות מוטל בספק. לכאורה. ואני רק רציתי להגיע לוינה ולהיות מרתוניסט. פעם אחת. זה כל מה שצריך. כבר הייתי שם עוד רגע. כבר נגעתי בתואר אבל הוא חמק ממני.
לכל אחד מאיתנו הרצים יש את ה"וינה" שלו. היעד הנכסף, קודש הקודשים שלשמו ולכבודו אנחנו מקריבים כל כך הרבה שעות בוקר הזויות, ריצות לילה מוזרות ובעצם מתכנסים לתוך היעד ולא רואים ימינה או שמאלה. לא משנה כמה נסביר לבת או בן, הזוג אבל אם הוא לא רץ כמונו הוא לא יבין למה אני: "חייב את האימון טמפו הזה ב5 בבוקר! זה חלק מהתכנית!".
ועדיין, יעד כמו מרתון הוא ללא ספק יעד שמשפיע לא רק על הרץ, הוא משפיע על כל הסביבה שלו – בת או בן הזוג, הילדים, העבודה, הטיולים, הבילויים. כולם מתכנסים ליעד שלך. בשבת, אפשר לצאת לטייל עם המשפחה רק אחרי שחזרת מהארוכה. זה לא ימנע ממך ב-12 בצהריים להירדם על קרונית גולף באמצע טיול באגמון החולה בדיוק כשהעגורים ממריאים ולך תסביר להם שבעוד שבועיים אתה פה במרוץ העגור עושה טסט 10 ק"מ.
המרתון היה רק היהלום שבכתר | צילום: באדיבות ארז צוויג
יש בייביסיטר וסוף סוף אפשר לצאת לדייט בערב, אבל בתנאי שחוזרים גג עד עשר בלילה כי אני חייב לישון מוקדם, יש אינטרוולים בבוקר. כל זה ולא זכיתי לסגור מעגל -אבל מצד שני. יש זמן לעשות חישוב מסלול מחדש, זמן למשפחה, זמן לעשות חשבון נפש, זמן להתכנס פנימה, זמן לעבודה מנטלית, זמן להתחזקות.
אני מסתכל על התהליך שעברתי, נכון, המרתון בוטל והוא היה היעד אבל לא הכל הלך לפח, המרתון היה רק היהלום שבכתר – אבל הכתר כבר מונח על הראש, הרווחתי אותו במאות שעות של ריצה וכמה אלפי ק"מ בשלוש השנים האחרונות וזה הניצחון האישי שלי.
מיישר מבט קדימה אל העתיד. כרגע אין יעד באופק רק משתדל להמשיך ליהנות מהריצה. תודה לאשתי המדהימה ושלושת הילדים המופלאים שלי על התמיכה האינסופית. תודה לשוונג על הבמה שנתנו לי להעלות את הבלוג שלי בדרך למרתון.
ותודה לכם שקראתם:
"אני אלוף העולם, בליפול…
ולקום, כמו גדול!
את תראי, כמו עוף חול
אני נשרף, אבל בוחר בכל יום להמשיך לחיות
אני אלוף העולם"
