לאחר התאונה שעבר באליפות ישראל בנגד שעון, נרשם ניר רייכמן לישראמן למקצה המלא וישתף אותנו בהכנות שלו
פרק 01 בבלוג | פרק 02 | פרק 03 | פרק 04 |
קשה לי להאמין, אני כבר כמעט בשיא לקראת הישראמן, בדיוק בשלב בו נפגעתי מרכב של עבריין, רגע לפני התחרות ברות'. למרות שהשתתפתי כבר מספר פעמים בישראמן, זה פעם ראשונה שאני רשום למקצה המלא, שבעה חודשים בלבד אחרי התאונה.
במטרה העיקרית אני חושב שכבר עמדתי | צילום: באדיבות ניר רייכמן
מבחינת השיקום המצב מאוד מבלבל, כבר ציפיתי להיות כבר בשגרה רגילה וכבר הרבה מעבר לאירוע הזה, דבר שמתבטא בעיקר בחוסר יציבות, הרבה עליות וירידות בתפקוד, ועייפות מוגברת ובאימונים זה בין המקומות הבודדים שאני מצליח למצוא את השקט, שאני מרגיש טוב באופן יחסי. במטרה העיקרית אני חושב שכבר עמדתי, הצבתי מטרה ספורטיבית ראויה והתאמנתי לפי תכנית בצורה הכי רצינית שיכולתי ועכשיו יותר מתמיד אני רואה את עצמי עומד על קו הזינוק של תחרות הטריאתלון שנחשבת לאחת הקשות בעולם.
אי אפשר להגיד שהכל מושלם, אבל בפן המקצועי חזרתי כבר לכ-70% מהמקסימום שהצלחתי לפני התאונה, כבר הורדתי את רוב המשקל העודף, כאשר הפער העיקרי, נמצא בריצה, שם אני עדיין מרגיש כאבים באגן, פער שמהווה עבורי סימן שאלה גדול לגבי המסוגלות שלי לסיים את התחרות. בימים אלו סיימתי את השבועות העמוסים ביותר לקראת הישראמן עם סופ"ש שיא שכלל: 330 ק"מ אופניים, 44 ק"מ ריצה ו-4 ק"מ שחייה. השנה מזג האוויר מאתגר במיוחד ובנוסף לנפח הגדול, מצאתי את עצמי מבלה יותר מ-10 שעות בשבוע על טריינר ורכיבה אחת ארוכה במיוחד שנמשכה כמעט 6 שעות של רכיבה במקום, ועל זה נאמר ברוך בורא ה-ZWIFT.
בחודש דצמבר, לאחר התנסות ראשונה בתחרות באליפות ישראל באילת ולצד העלייה באימונים החלטנו גם להאיץ את התהליך השיקומי, מה שהצריך הגעה של מספר פעמים בשבוע לבית לוינשטיין, דבר שלמרות החששות הצליח להשתלב בצורה טובה עם תכנית האימונים.
"אני אגיע לישראמן בכושר טוב בסופו של דבר" | צילום: באדיבות ניר רייכמן
דבר נוסף שהספקתי לעשות בחודש שחלף הוא מבדקי יכולת ב"מכון סילבן אדמס". מבדקים יסודיים מאוד שהתבצעו ברכיבה וריצה ומצאו את הסף האירובי והאן אירובי ולצד זה בדקו את התפקוד השרירי לצד תפקוד הנשימה במנוחה והמאמץ. מבחינת היכולת התוצאות מעט הפתיעו אותי ביחס למה שחשבתי שאני מסוגל בשלב זה, לצד בדיקת פעילות שרירית לא סימטרית, כנראה בגלל התאונה. אבל בסך הכל אני חושב שהטסטים היו מוצלחים או לפחות מעודדים לקראת התחרות המתקרבת.
אני אגיע לתחרות בכושר טוב בסופו של דבר, אמנם לא אחרי הכנה אידאלית, הכנה שדרשה ממני לשחק עם העומסים בצורה קצת שונה ממה שהייתי רגיל עד לתאונה, אבל אני בטוח שעשיתי הכי טוב שאני יכול במצב הנתון וזה מה שחשוב לי. בניגוד למרבית התחרויות שזינקתי אליהם הפעם זה לא תהיה תחרות על מיקום או תוצאה מסוימת, אלא ניצחון פרטי שלי בדרך חזרה לשגרה.
אני כבר באמת מחכה לזה, לפסטיבל שלפני התחרות, לאקספו, לאנשים ולסיפורים שלפני ואחרי, להתרגשות וקצת פחות ללחץ שלפני התחרות, אבל הכי הרבה לתחרות עצמה, בשאיפה שהתנאים יהיו לטובתנו. לעידוד על המסלול, לנוער של הקבוצה שלי ושל קבוצות נוספות שמתנדב על המסלול ויהיה שם כדי לעזור למתחרים ובעיקר לשער הסיום, שם יהיה הניצחון האמיתי שלי שבאופן מקרי אסיים גם את התקופה האינטנסיבית בבית לוינשטיין וחזרה הדרגתית לשגרה בחיים האמיתיים.
