ביום שישי האחרון עשתה אבישג קופמן טורק היסטוריה. שחיינית המים הפתוחים בת ה-48 הפכה לישראלית הראשונה אי פעם שחוצה את התעלה הצפונית, המחברת בין אירלנד לסקוטלנד. כ-36 ק"מ שחתה טורק במים קרים במיוחד של כ-16-14 מעלות. 12:40 שעות היא שחתה תנועה אחר תנועה, עד שצלחה את המשחה שנחשב לאחד הקשים בעולם המים הפתוחים וכחלק מ"אתגר שבעת האוקיינוסים", אותו צלחו רק כ-120 שחייניות ושחיינים בעולם, בהם כעת גם אחת מישראל.
בשיחה עם שוונג, הכניסה אותנו עם טורק אל מאחורי הקלעים: "האמת שבגלל שעבר מלא זמן מאתגרים קודמים שעשיתי בחו"ל, לא זכרתי את רמת המתח לפני, הרגשתי שאני מאוד מאוד במתח. בלילה לפני לא ישנתי טוב, לא בטוחה אם זה מהלחץ או בגלל המיטות הלא נוחות.
איך היו התנאים במשחה?
"השבוע שלפני היה מטורף, היה שמש, הכי לא אירלנד בעולם, ביום המשחה לא יכולתי לבקש תנאים טובים יותר, אבל ההתמודדות הייתה אחרת, כשהתנאים כל כך טובים אז אתה מרגיש הרבה יותר את שאר הדברים, כמו קור, ומדוזות"
מדברים הרבה במשחה הזה על מדוזת "רעמת האריה" שנמצאת במים ויכולה לגרום ללא מעט נזק
"כן, כבר בשעה הרביעית חטפתי מדוזות, כעסתי על עצמי כי זה היה חוסר פוקוס שלי, הייתי עסוקה בלהגיד למלווים שלי שיסדרו לי את הג'לים, ולא הסתכלתי קדימה כי הייתי עסוקה בלדבר איתם. המדוזות האלה, יש להן זרועות נורא ארוכות, זה כאילו כמו חתול שמשחק עם כדור צמר. חטפתי צריבות בלחי, בשפתיים, בבית החזה, במפשעה וברגל, וזה קרה בשלב עוד יחסית מוקדם, אז זו הייתה נקודת שבר ממש, מאוד דאגתי איך אני אגיב לזה. הרגשתי את הצריבה כמו שיתוק קצת, זה כואב, אבל לשמחתי אני לא רגישה ואני מניחה שהקור של המים והמלח אלחשו את זה".
איך ממשיכים אחרי צריבה כזו, שאת יודעת שגם יכולה להיות מסוכנת?
"שאלתי את עצמי אם בשלב כל כך מוקדם חטפתי, האם אני אצליח, האם אני אעשה את זה. באיזשהו מקום היה לי ברור שאני ממשיכה, אבל ברגע כזה נכנסים ספקות, בעיקר כי מעולם לא נצרבתי ממדוזת רעמת האריה ויש הרבה מאוד סיפורים סביבה. יש מישהי שסיפרה לי שהייתה מאושפזת שבוע מזה, שמעתי סיפורים מכל מיני אנשים. אני משתדלת לא להקשיב, כי לי יש את הרגע שלי שלא קשור לאחרים, אבל קצת קשה להתעלם מכל ההפחדות. כמו ששלחו לי את הכתבה משוונג על שני אנשי הברזל שנהרגו באירלנד. אז אמרתי למי ששלח שאני לא רוצה לקרוא את זה. אני מנסה בדרך כלל להגיע כמה שיותר דף חלק כי אני מאמינה שלכל אחת יש את המסע שלה".
ואחרי שהמשכת, תארי לנו איך היה?
"בגדול זה משחה שאני לא יכולה לשחות לאט, אפילו שעליתי במשקל בשביל זה, מהרגע שנכנסתי עבדתי. זה לא איזה אתגר כמו התעלה האנגלית שיכולתי לשחות בכיף שלי, הייתי חייבת לתת קצב כדי לא להתקרר. הדבר השני הוא שבגלל השמש, הים באמת היה מלא במדוזות. אחד המלווים שלי איתי אורנשטיין ישב מקדימה ושרק לי כל פעם שראה מדוזות, ואז כל פעם הייתי צריכה להיות דרוכה, לא יכולתי להתמסר לשחייה. האתגר הזה היה עם פוקוס מאוד גדול על התנאים, מצד אחד זה היה מושלם, מצד שני קיבלתי התמודדויות אחרות".
ספרי קצת על ההרגשה בסיום, כשהבנת שאת עומדת לסיים
"אני חושבת שברגע הראשון שהבנתי שזה עומד לקרות, זה היה 5 ק"מ מסקוטלנד, ופשוט בכיתי במשקפת. ההכרה שזה באמת קורה, האתגר הזה הצליח לא בזכותי אלא בזכות אנרגיות מטורפות של קהילה ענקית שתמכה ודחפה אותי. היו כל כך הרבה עזרה שקשורה במי שמקיף אותי, וזה נתן לי מלא מלא כוח".
היה באמת מעקב צמוד כאן מהארץ עם קבוצת ווטסאפ ענקית של כ-260 אנשים ואלפי הודעות, איך זה גרם לך להרגיש?
"האמת שהמלווים שלי התעקשו על קבוצת הווטסאפ לעדכונים. זה הוקם מהרגע להרגע כי לא כל כך רציתי, אבל בערב לפני המשחה עשיתי טיפול תודעתי והמטפלת עינת פרנץ אמרה לי שהמילה שלי למשחה היא 'גמישות', אז כשהמלווים הציעו הנטייה הייתה לסרב, אבל המילה גמישות הדהדה והסכמתי בסופו של דבר. זה הסתבר כדבר מאוד גדול, כי זו פעם ראשונה שהבנות שלי היו ממש שותפות למשחה, מבחינתי היה פה רגע משמעותי, הן היו מאוד נוכחות בקבוצה, וכתבו והצחיקו, זה מאוד ריגש אותי בדיעבד להסתכל כמה הן היו שם בקבוצה".
אני יודע שהצוות הוא משמעותי, אז מי עוד היה בצוות שלך?
"חוץ מאיתי שציינתי, גם אלון קורק ונועה צבי היו איתי שם על הסירה. בגדול, לאור המקרה שקרה בתעלה האנגלית שמישהו מת לא מזמן, זה יותר ברור מתמיד כמה זה משמעותי הליווי. יש בזה המון מנטלי, זה מאוד מרגיע שיש אנשים כאלה סביבי. אלון אנחנו תמיד צוחקים שיש לו 100 אחוז הצלחה במשחים שהוא מלווה, אז בשבילי הוא כמו קמע, וההבנה שלו את הים היא ברמות מטורפות. הוא מבין באינטואיציה הרבה יותר מלקרוא תחזיות סתם, הוא עושה הצלבות, עוקב, אז אני מאוד סומכת עליו. והשילוב עם איתי שעובד יותר מהראש, מחושב, הוא מושלם. נעה ארגנה את כל הלוגיסטיקה המורכבת שיש סביב משחה כזה: מהטיסות, הבתים שהיינו בהם ועוד שלל תיאומים. היא הורידה ממני את האחריות לכל החלק הזה. חוץ מזה, היה חשוב לי שיש שם צלע נשית, היא מבינה אותי כאישה יותר מכולם".
הצלחת גם לגייס כסף למטרה חשובה
"בהחלט, ההשראה שלי למשחה היא עמותת "שוות", שמעניקה כלים למנהיגות לנערות, כפי שאני מאחלת לשתי בנותיי, כפי שהייתי רוצה שיהיו לי ולא היו בנערותי. בעצם החלטתי שכל שקל שייאסף בהדסטארט שפתחתי מעבר ליעד שהוצב, יילך לעמותה, ואכן בעזרת כולם אספנו כמה אלפי שקלים לעמותה המדהימה הזאת".
יש כבר יעד הבא?
"לאט לאט. אני רוצה לתת לאתגר הזה לשקוע ונחשוב הלאה"