לטוס למקום רחוק ואקזוטי במיוחד? לשדרג לרכב ספורט עם גג נפתח? לצלוח איש ברזל? כל אחד מתמודד וחוגג את החלפת הקידומת של הגיל בדרך אחרת. טל כרמל, אל"מ במיל', שכבר עשה דבר או שניים קשים בחייו, החליט לסבול באופן יוצא דופן הפעם – לרוץ מרתון כל שבוע, במשך 50 שבועות, עד שיגיע לגיל 50. בשוונג החלטנו ללוות אותו במסע המשוגע והמאתגר הזה וכעת, אחרי שעבר כחמישית מהאתגר, זה זמן טוב לעדכון ראשון.
איך הולך בינתיים, עכשיו, שעברת כמעט חמישית מהאתגר?
"האמת שסבבה לגמרי! סיימתי 9 מרתונים ב-10 שבועות. במרתון החמישי לפני חמישה שבועות התחלתי להרגיש קצת את העומס ואחריו עשיתי טעות של "צעירים" ונגררתי באופן ספונטני למרוץ שטח של 38 ק"מ עם 1800 מטר טיפוס (מירוץ הJMUT). מכיוון שאני לא רץ שטח החלטתי להפסיק את המרוץ הזה באמצע כדי לא לשרוף את הרגליים להמשך, יש לי שנה ארוכה לפניי… את ההשפעות של הריצה הזאת אני מרגיש עדיין טוב טוב ברגלים… עם זאת, את התיקון עשיתי שבוע לאחר מכן במרתון ירושלים, מרתון שהחשבתי כ"קליל"."
לכתבות נוספות בנושא:
שיא גינס: רצה 150 מרתונים ב-150 יום
משפחה למופת: אב ובתו השלימו 50 מרתונים משותפים בכל 50 המדינות בארה"ב
רוצים להתחיל לרוץ? אלו הצעדים הראשונים שעליכם לעשות
איך האתגר, ההכנות אליו וההתאוששות ממנו משפיעים על המשפחה והעבודה?
"אני משתדל שלא ישפיע על החיים בצורה משמעותית. לריצות אני יוצא בשעה מאוד מוקדמת בבוקר, בדרך כלל בימי שישי בשביל להיות רלוונטי אחרי זה לבית, לחיי המשפחה, לקניות לשבת וכו'. יש לי בת ובן, והבן הוא חייל שמגיע פעם באף פעם ובטח שלא ארצה לפספס אותו כאשר הוא מגיע בסוף שבוע".
חייל בקרבי? (שואל בקריצה)
"כמובן".
"את ההכנות לריצה אני עושה תמיד ערב לפני, מכין את כל המזון הטכני, ממש כמו במסדר ציוד, מתכנן את תוואי המסלול פרטנית יום-יומיים לפני ואז בבוקר נשאר לי רק לצאת לדרך. בסוף הריצה עצמה, לוקח לי בין שעה למספר שעות להתאושש. לפעמים אני טיפה מעוך, אבל מהר מאוד אני הופך להיות חיוני לחיי המשפחה והיום-יום כך שבסוף מבחינת הפרקטיקה של החיים זה לא באמת משפיע על ההתנהלות של השגרה. כך שבטוטאל האתגר גוזל ממני כמה שעות בודדות מחיי המשפחה".
אילו שינויים בכל זאת אתה נאלץ לעשות באורח ושגרת החיים בשנה הזאת?
"משתדל לא לשנות הרבה באורח החיים שלי בעקבות האתגר הזה שלקחתי על עצמי. החיים נמשכים כסדרם, התאמות קטנות בעיקר סביב ההכנה לריצה השבועית. ההתאמות המרכזיות הן הקפדה יתרה על תזונה ושתייה סביב הריצה השבועית וטיפול פיזיותרפיה אחת לשבוע כדי לשפר את תהליכי ההתאוששות. מעבר לכך, החיים ממשיכים במסלולם הרגיל".
מה הכי קשה? ומה הכי קל באופן מפתיע? (בינתיים…)
"באופן אבסורדי, לי לפחות, הדבר הכי קשה כרגע זה לתכנן איפה אני ארוץ. אני מנסה שכל ריצה תהיה שונה, שיהיה עניין באתגר הזה, אז אני משתדל לא לרוץ אותו מסלול פעמיים. בטח איפה שאני רץ פה במודיעין באזור של הבית היכן שמגוון המסלולים לא כזה גדול. בנוסף, חשוב לזכור שהתכנון צריך להיות כזה שהריצות מתבצעות עם מספר לאפים (סיבובים) כדי להשאיר תחנת הזנה בדרך על מנת לא לסחוב את כל הדברים והמזון הטכני עליי".
"מה קל או מפתיע? אני חושב שציפיתי שההתאוששות מהריצות תהיה קשה יותר. כרגע אני אחרי תשעה מרתונים ולמעט המרתון שטח הזה ב-JMUT, ההתאוששות ממש בסדר והרגליים מרגישות טוב. אני מסביר את זה בכך שאופן התכנון של תוכנית האימונים השבועית שלי כתמיכה במרתון השבועי והתוכנית התזונתית שלי גם במרתון עצמו וגם ביום-יום תורמים מאוד לתהליך ההתאוששות. אין לי הסבר אחר. בינתיים אני מצליח לרוץ משבוע לשבוע ולשמור על קצב דומה בכל ריצה, בין 5:10 ל-5:15 דקות לק"מ".
בספטמבר 2014, לקראת סיום תפקידו כאל"מ ומפקד חטיבת הערבה, טל החליט לסיים את התפקיד באופן קצת "לא שגרתי". בחטיבה הפיקו מרוץ שליחים לאורך כל הגזרה (כ-190 ק"מ) במקטעים של 10 ק"מ ומקטע אחד אתגרי של 21.1 ק"מ. המרוץ נמשך במשך יומיים וחצי כאשר בכל מקטע שולבו חיילים מהחטמ"ר, לוחמים מגדודי התעסוקה ומיחידות שכנות. מעבר לפרידה האישית של טל מהתפקיד והשירות הארוך בצבא, הוא ראה באתגר חשיבות רבה לחיזוק הקשר עם ההתיישבות בגזרת הערבה על ידי פעילות משותפת.
רגע, זה היה באוקטובר, עדיין חם מאוד בערבה, איך זה עבד מבחינת הזמנים של ריצה במקומות הלוהטים האלה של תמנע עד מצדה?
"בשעות החום בהן לא יכולנו לרוץ עשינו הרצאות בבתי הספר על חשיבות השירות הצבאי, ביצענו התנדבות במרכזי הקהילה וארגנו ניקיון בשמורות הטבע של האזור. כמו כן, בשבילי זו הייתה גם פרידה רשמית מגורמי הביטחון האזרחיים בגזרה. מהבחינה הספורטיבית, מרוץ השליחים הזה אורגן כך שאני הייתי המקל שהועבר ממקטע למקטע ויצא שרצתי כ-190 ק"מ לאורך הגזרה מבאר אורה ועד למרגלות מצדה, משעות הערב ועד 10 בבוקר לערך, זאת אומרת שרוב הריצה בוצעה בלילה".
איך עובר הזמן תוך כדי? אילו מחשבות עוברות לך במרתון השבועי באתגר הזה של ה50/50? מה הכי נוכח בתודעה תוך כדי?
"וואו, תלוי מאוד! כל מרתון זה משהו אחר… במקטעים שאני מקבל ליווי, אז הקשב הוא למי שמלווה אותי. מדברים תוך כדי ומעבירים את הזמן והקילומטרים. כשאני רץ לבד, אני מתחבר למוזיקה ומתנתק לכמה שעות מהעולם. אלו השעות הכי טובות שלי עם עצמי… מחשבות, תהיות, תכנון תכניות, קידום תהליכים, חשיבה קדימה, התנתקות מהכל ושהייה נפלאה בכאן ועכשיו".
אתה מאמין שתצליח לסיים? פיזית, רגשית ומנטלית?
"רגשית ומנטלית ברור! המטרה מאוד ברורה לי, הדרך אליה גם. לאסוף את עצמי לשלוש וחצי-ארבע שעות ריצה זו ממש לא בעיה, הייתי ואמשיך גם בעתיד אחרי האתגר להיות באזורים האלו של פעילויות אירוביות ממושכות כי זו דרך החיים שלי כספורטאי סיבולת. פיזית, מאמין שכן. אני משתדל לשמור על עצימות מתוכננת מראש שבה אני מרגיש טוב שתאפשר לי להתאושש בצורה מיטבית. בין לבין אני מבצע אימונים קלים להתאוששות דינמית מבלי ליצור עומס מצטבר גבוה מדי".
"בתוכנית אימונים למרתונים שביצעתי בעבר הורגלתי לרוץ מרחק מצטבר של למעלה מ-120 ק"מ בשבוע. לאור האתגר, הגבלתי את עצמי ל-80-75 ק"מ מצטברים לשבוע כולל ריצת המרתון. מאמין שככל שאצבור יותר ניסיון באתגר, אולי אוסיף או אשנה קצת את מסגרת האימונים ואמיר אימוני ריצה לרכיבה ו/או שחיה כדי לשמר יכולת אירובית לצד הורדת עומסים מהרגליים והשלד. בניגוד לאתגרים קודמים שביצעתי, החלטתי הפעם שאת המסגרת המקצועית של הליווי אני אבצע לעצמי ולא דרך מאמן ותזונאי חיצוניים. השיקול המרכזי הוא שאני מכיר הכי טוב את עצמי וגם הכי גמיש לשינויים שהדרך ואילוצי החיים עלולים לנתב אותי".
איזה מסר היית רוצה להעביר דרך הצבת המטרה של האתגר הייחודי הזה?
– איך הולך הסלוגן של איירונמן… 'הכול אפשרי'? כדי שיהיה מעניין, מאתגר ומספק בחיים אנחנו צריכים להציב לעצמנו מטרות גדולות עם אתגר שהוא בר השגה, אבל כזה שצריך להתאמץ מאוד כדי לממש אותו."
מתכנן משהו מיוחד במרתונים הבאים?
– כן. זו תהיה הפתעה שאני עדיין לא רוצה לחשוף אבל אני מתכנן לעשות משהו מיוחד למרתון מס' 32, בהשתתפות אנשים נוספים שאני מזמין את מי שקורא כבר עכשיו, וגם של השגרירים שלנו ב-32gi. ומרתון מס' 50, באופן מפתיע של צירוף מקרים, נופל בדיוק על יומולדת חמישים שלי. הוא יוצא גם הוא על יום שישי ובמקרה זה גם מרתון ים המלח שבו יש מקצה אולטרה מרתון של 50 ק"מ…"