מאת: שאול לוי
תחרות איש ברזל צ'אלנג' רות' – סיכום התחרות שלי.

למה דווקא איש ברזל בגילי המתקדם שעומד על 76? זה הסיפור שלי לאחר שסיימתי ראשון בקטגוריית הגיל 75+.

כך זה התחיל

זה התחיל בנובמבר 2021. כולנו שמחנו כאשר התקיימה תחרות של חצי איש ברזל  בסתיו 2021 בטבריה. עבורי היה זה כשלון צורב. עד הרגע האחרון לא נאמר בוודאות האם לאפשר חליפות שחיה לטריאטלטים ותיקים בני 65+. שחינו בלי חליפות שחייה. כמו כולם.

אנשים מבוגרים מבחינה פיזיולוגית רגישים לקור וכך קרה, שכל הטריאתלטים המבוגרים באותה תחרות, לא הצליחו לצאת מהמים בזמן ה-cut off ונפסלו כבר בראשית התחרות. עבורי זו היתה אכזבה כואבת ומפתיעה כי אני שחיין טוב ומנוסה. לא ציפיתי לחטוף היפותרמיה בכנרת ולצאת מהתחרות בהוראת מנהל המסלול. לאחר יומיים של חשבון נפש, החלטתי לעצמי – לא הצלחתי בחצי איש ברזל? אעשה איש ברזל מלא! ואכן ב-3 ביולי ברות׳ גרמניה, סיימתי בהצלחה תחרות איש ברזל כאדם המבוגר ביותר מבין אלפי המתחרים. איזה סיפוק ענק ותיקון לפשלה בטבריה.

סוכרת חמורה

החיבור שלי לטריאתלון התחיל בגיל 55 שנה (לפני 21 שנה), כאשר התגלתה אצלי מחלת סוכרת חמורה והדרך היחידה למנוע הידרדרות בריאותית, היתה להתחיל בפעילות גופנית ובתזונה מוקפדת. לא ידעתי כי זה יוביל אותי לטריאתלון. זה פשוט קרה. כיום הנני מאוזן מבחינת הסוכר ולא נזקק לתרופות ומבלי שהתכוונתי, התאהבתי בענף. יש בזה מסר חשוב לאותם אנשים אשר מגיבים למחלות כמו סכרת ולחץ דם, ואומרים כי "אין מה לעשות" זה תורשתי, בכך שניתן להגיע לאיזון ותפקוד מעולה על ידי פעילות גופנית ותזונה נכונה. אני עשיתי זאת.

היו לי כמובן ספקות והתלבטויות האם יהיה זה נכון לקחת על עצמי בגיל 76 את האימונים הללו וההכנה הארוכה ולהשתתף בתחרות איש ברזל, למרות שהשתתפתי בתחרות כזו לפני 10 שנים בציריך וסיימתי במקום השלישי בקטגוריה. לאחר שיחה עם שמואל פרנקל, מאמן ותיק ומנוסה של קבוצת אלפא, סיכמנו לפני חמישה חודשים לצאת לדרך. סיכמנו כי המטרה היא לסיים את התחרות קצת לפני ה-cut off. זה אתגר למאמן ( להדריך פעם ראשונה אדם בגילי לתחרות איש ברזל) ואתגר למתאמן.

ברור כי העומסים, המהירויות, המרחקים, ההתאוששות – כל אלה צריכים להיות מאוד זהירים כדי למנוע פציעות ולהגיע מוכן לתחרות. מראש קבענו גם תקופת אימונים לא ארוכה – חמישה חודשים, כדי לא לשחוק את הגוף.

סיים ראשון בקטגוריית הגיל 75 פלוס. שאול לוי | צילום: באדיבות שאול לוי

יום התחרות

ביום התחרות הגעתי לרות' עם עוד 70 ספורטאים מהארץ וידעתי מה מצפה לי והייתי מאוד מחושב ומרוכז לגבי שלבי התקדמות התחרות ושליטה בפרמטרים הפיזיולוגים. היה יום חם מאוד והרוחות עשו את הדברים מורכבים יותר. בעיקר בחלק האחרון של ריצת המרתון. ב-10 הקילומטרים האחרונים הגוף אמר את דברו – לא רוצה יותר! לא ויתרתי לו. הגעתי לשער הסיום מרוט ומותש. התברר כי הייתי היחיד שסיים את התחרות מבין המבוגרים בני 70+. אני הקטן מול האירופאים החזקים? כמו שהילדים אומרים: עובדה! יתר על כן, לדעתי אני המבוגר ביותר בישראל אשר השתתף בתחרות איש ברזל מלא בחו"ל. הסוף היה נפלא, האצטדיון היה מלא מפה לפה וחברי המשלחת מישראל, מריעים ומפרגנים ואני מאושר, חובק בסיפוק את הפרס לזוכה במקום הראשון.

שאלה אחת נשארה פתוחה: מתי התחרות הבאה?