הטריאתלון הישראלי מתפתח וחושף מדי שנה יכולות שלא הכרנו קודם. אם במשחקים האולימפיים של ריו לפני ארבע שנים זכינו לראות את רון דרמון הופך לטריאתלט הישראלי הראשון שמתחרה עם הטובים בעולם, כעת, אנחנו רואים את שחר שגיב מדורג הרבה יותר גבוה, עם אפשרות שגם אחיו, רן, יעמוד על קו הזינוק של טוקיו. כל זה היה מעודכן עד שלשום (שלישי), כאשר ממשלת יפן הודיעה על דחיית המשחקים האולימפיים לשנה הבאה. ברגע אחד נדחה החלום ומאמץ עילאי של שני הספורטאים שמאומנים על ידי אורי זילברמן, המאמן הלאומי ושמי שגיב, אביהם של השניים, נגוז כמו אלפי ספורטאים אחרים ברחבי העולם והם ייאלצו להמתין ולראות מה יקרה בשנה הקרובה.

שחר ורן שגיב בתחרות בקייפטאון | צילום: באדיבות שחר שגיב

האח הבכור במשפחת שגיב היה בשנתיים האחרונות בגרף עלייה מרשים מאוד והפך לטריאתלט ששייך לצמרת העולמית, אולי עוד לא לחבורה המצומצמת של הפסגה, אבל אחד כזה שיש לו את היכולת להפתיע בכל יום נתון ותוך כדי להמשיך להתקדם ולהשתפר כדי לא להגיד שהוא נוסע לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים כדי לסיים בכבוד. השאיפות של שחר שגיב יותר גדולות, ועל כך העידה למשל התחרות באתר האולימפי בטוקיו שהתקיימה באוגוסט האחרון, שבה סיים במקום ה-13.

מגפת הקורונה המשתוללת בעולם תפסה אותו בימים אלו באימונים בבולדר קולרדו, ארה"ב, שם הוא מתאמן עם קבוצה בינלאומית של ספורטאים אמריקאים ספרדים וברזילאים, שחלקם היו צריכים להתחרות במשחקים האולימפיים בטוקיו. על רקע הדחייה של המשחקים האולימפיים, ראיינו את שחר ורן שגיב, על מנת להבין מה התחושה שמלווה אותם כעת עקב הנסיבות.

שחר, על רקע הדחייה וכיצד אתה נערך לשינוי ולכך שהמשחקים האולימפיים יערכו עוד שנה?
"אז כן זה קשה מאוד לכולנו, התכוננו ארבע שנים לרגע אחד מאוד ספציפי גם גופנית, אבל בעיקר מנטלית.
אני עדיין נמצא בבולדר קולרדו באימונים וכנראה אשאר פה לתקופה הקרובה, עד שנבין איך אנחנו משנים מסלול מחדש לקראת המשחקים בשנה הבאה. הכי חשוב להישאר חיובים, כי המשחקים האולימפיים בסופו של יום לא בוטלו וזה רק נותן לי עוד שנה להתבגר, להתאמן יותר טוב ולבוא יותר מוכן לשנה הבאה. כרגע חשוב לי להתמקד במטרות קטנות וקצרות טווח, שנוכל להמשיך ולשמור על שגרת אימונים נורמלית".

היתה לך שנה מצוינת והשגת מיקום גבוה בדירוג. עד כמה אתה מאוכזב?
"ברור שאני מאוכזב, אני חושב שבאמת למשחקים האולימפיים השנה יכולתי לבוא בכושר הכי טוב שלי בחיים וגם מנטלית. היתה לי תקופת הכנה מצוינת בלי פציעות והכל היה כל כך מושלם. אני מקווה שזו פשוט הזדמנות טובה יותר בשבילי להיות אפילו יותר טוב בשנה הבאה".

שחר ורן עם אביהם שמי שגיב (מימין לשמאל) | צילום: אלבום פרטי

בראיון לשוונג אמר לפני כחצי שנה כי מאז ומתמיד הוא ידע שהוא נמצא ב"מגרש של הגדולים". "אני לא אומר את זה בקטע של 'לעוף' אלא בקטע של חינוך. מאז שהייתי ילד אבא שלי (ד"ר שמי שגיב שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984, ד.ב) אמר לי שאני יכול לעשות את זה ושאני שם. באותה תחרות (בקליארי, א.ה) הרגשתי טוב, הרגשתי שאני נמצא במקום הטבעי שלי. לפני זה באותה שנה היה את גביע העולם בניו פלימות' שהיה השני שלי בחיים. הייתי בפלוטון הראשון והרגשתי את הוויב של דבוקה מובילה בגביע העולם. שם זה כבר נתן לי כוחות, אנרגיה וידיעה שזה המקום שאני אוהב להיות, מקדימה במקום של הגדולים, ואני רוצה להתחרות איפה שכל הגדולים נמצאים".

מה הקושי הגדול ביותר שעומד בפניך כעת?
"למצוא את המטרות הקרובות, כי כרגע אין תחרויות באופק ואנחנו לא רוצים להתאמן חזק מדי כדי לא להחליש את המערכת החיסונית שלנו בתקופה כזו רגישה".

האם תצטרך להשיג שוב את הקריטריון ואת הניקוד שצברת?
"אנחנו לא יודעים כלום עדיין לגבי הקריטריון. אנחנו לא יודעים מה יהיה לגביו והאם הוא יישאר כמו שהוא, או אם יקפיאו אותו או יעשו משהו אחר. אנחנו לא יודעים".

רן שגיב: "ההחלטה לא הגיעה בהפתעה"

"קשה להגיד שההחלטה הגיעה בהפתעה" אומר לנו רן שגיב, "בשבוע האחרון עם התפתחות המצב היה נראה שזה בלתי נמנע ושזה רק עניין של מספר ימים עד שנקבל את ההודעה הרשמית על דחיית המשחקים. לדעתי התקבלה החלטה נכונה, לא ייתכן מצב שבימים האלה ספורטאים יסכנו את בריאותם ויצאו להתאמן כי האולימפיאדה קרבה, מה גם שבמדינות אחרות ספורטאים נמצאים בהסגר ולא מסוגלים להתאמן בכלל ונוצר חוסר שוויון בין הספורטאים. לגבי היערכות, רק שלשום (שלישי) התבשרנו על הדחייה ואנחנו מחכים לתאריך החדש שייקבע ולאחר מכן להודעה מתי יתחדשו התחרויות ואיך יותאם הקריטריון למצב החדש. עד אז ועד שנראה התחלה של יציאה מההסגר, אי הוודאות היא עצומה ולא ניתן לתכנן כלום. כרגע נמתין, נשאר בבתים ונשמור על עצמנו עד שיעבור זעם ולאחר מכן נתחיל להיערך מחדש".

מבחינתו של רן, כל הסיפור של טוקיו התחיל בסוף עונת 2017. היתה לו שיחת פתיחת עונה עם המאמן שלו אורי זילברמן והם התחילו לדבר על טוקיו. "באותו רגע הייתי ילד שחושב שהוא יודע הכל", הוא סיפר בעבר בראיון בשוונג, "אמרתי לאורי שאני רוצה להיות במשחקים האולימפיים הבאים, כי אין לי מושג אם אמשיך לפריס 2024. בתור ילד בן 19 לא יכולתי לדמיין מטרה לעוד 7 שנים כשאהיה בן 27". באותה שיחה הוא אמר לזילברמן שהוא רוצה להיות בטוקיו ושיכין אותי וזו תהיה המטרה שלהם.  זה היה לאחר התחרות האחרונה שלו לעונה בגביע העולם בסראסוטה שהפך לדואתלון שם הוא סיים שביעי ובתחושה שהוא רק צריך לעשות את זה עוד כמה פעמים והוא בפנים. "ברור שזה היה שונה לחלוטין ולא ממש ידעתי למה אני נכנס כי ברגע שמתחילות השנתיים שבהן צוברים ניקוד, התחרויות שונות לחלוטין, הרמה אחרת לגמרי, הכל שונה לחלוטין ואני לא הבנתי לאן אני נכנס", הוא תיאר.

האם עבורך באופן אישי יתכן וזו הזדמנות טובה יותר עם סיכוי לשפר את מיקומך?
"בהחלט יתכן, יש לי כעת עוד שנה להשתפר. אבל שוב, אנחנו עוד מחכים לראות איך יותאם הקריטריון למצב החדש".

מה הקושי הגדול ביותר שעומד בפניך כעת?
"קודם כל חוסר היכולת להתאמן באופן רגיל כמובן וגם חוסר הוודאות באופן כללי. בתור ספורטאי מקצועי, כל החיים שלך מוכוונים למטרה הבאה ועכשיו כל העולם נעצר ולא ברור מתי נחזור להתחרות ומה המטרה הבאה שלפנינו".